הכניס את אמבפה למשחק: האקס פקטור של צרפת

אבל יהיה זה עוול לדבר רק על אמבפה במשחק שבו צרפת בעיקר הוכיחה מדוע היא נחשבת לפייבוריטית הגדולה לזכות בטורניר (טוב נו, יחד עם ספרד, אבל אחרי המשחק של הספרדים, המומנטום התהפך). בדומה למאמן ספרד לואיס דה לה פואנטה, דיידה דשאן נתקל בבעיה במהלך המחצית הראשונה, אבל ידע לשנות את הדברים במהלך המחצית, ולעשות את ההתאמות הנכונות בהתקפה, בניגוד לקולגה הספרדי שלו שלא הגיב בזמן להופעה החלשה של נבחרתו מול כף ורדה.

השינוי המובהק של דשאן היה הכנסתו של מייקל אוליסה לעמדת הפליימייקר והזזתו של עוסמן דמבלה לצד ימין. השינוי הזה הביא את צרפת האמיתית, הקטלנית והדורסנית. קשרי האמצע היו יותר קרובים אחד לשני והוציאו מהר את הכדורים קדימה. הרביעייה הקדמית היתה הרבה יותר מחוברת והתנועה של הטריקולור בשליש האחרון היתה טובה יותר ללא כדור (להלן שני השערים הראשונים של אמבפה וברדלי בארקולה).

אוליסה, שהולך ומתפתח למפלצת כדורגל בבאיירן מינכן, יכול להיות ההבדל בטורניר הזה מצרפת של כמעט ב-2022 לצרפת של 2018, כלומר אלופת עולם. הוא ממשיך את הכושר המדהים שלו מהאליאנץ הארנה. הוא לא רק בעל יכולת מסירה אדירה, וכדרור מרהיב, אלא גם מנהיג על המגרש. אחד שלוקח את המשחק עליו, כשקשה כשהבישול הגאוני שלו לאמבפה מעשה פתח את המשחק של צרפת. אין בכל המונדיאל האלה צמד שחקני התקפה כל כך איכותיים וקטלניים.

אוליסה הכניס למשחק לא רק את אמבפה, אלא גם את דואה שהיה נראה מפוזר במחצית הראשונה. השחקן היחידי בביג 4 שעדיין לא מורגש מספיק הוא עוסמן דמבלה. זוכה כדור הזהב לא הצליח ממש לבוא לידי ביטוי לא ב-10 ולא באגף, אבל אפשר לתת לו הנחה שמדובר במשחק ראשון בטורניר. בכל זאת, מדובר בשחקן השנה בעולם. כאשר האופציות על הספסל הן ריאן שרקי וברדלי ברקולה, נדמה לי שדשאן יכול להיות רגוע בעניין הזה.