שלב הנוקאאוט של מונדיאל 2026 ממשיך הערב (שלישי) עם המשחק המוקדם בין חוף השנהב לנורווגיה, שתי נבחרות שיכולות לעשות היסטוריה. חוף השנהב מעולם לא עברה שלב במונדיאל, בזמן שנורווגיה הגיעה פעמיים בלבד לשמינית הגמר, ב-1998 ו-1938. המונדיאל הנוכחי הוא הראשון בו היא ניצחה בשני משחקים, במה שבעצם הכפיל את כמות הניצחונות שלה בטורניר.

הקלישאה "דור זהב" מעולם לא הייתה נכונה יותר במקרה של נורווגיה. ארלינג הלאנד אחד מחמשת השחקנים הטובים בעולם. מרטין אודגור שחקן משמעותי מאוד בארסנל, אלופת אנגליה. יוליאן ריירסון משחק במשך שנים בדורטמונד, סנדר ברגה מצטיין בפולהאם ואלכסנדר סורלות' בולט באתלטיקו מדריד. כולם לא שיחקו ב-4:1 מול צרפת, משחק בו נורווגיה הייתה יכולה לסיים בראשות הבית.

הנבחרת הסקנדינבית אמנם הייתה אנדרדוג מול צרפת, אבל הייתה יכולה להגיע למצב בו היא מסיימת במקום הראשון. בבחירה שנחשבה ללא תחרותית, כמעט "משפילה" בעיני חלק מכלי התקשורת במדינה, המאמן סטאלה סאלבקן בחר לתת להם מנוחה. כבר ראינו ניהול עומסים במהלך טורנירים, אך לרוב זה היה לפני משחקים לפרוטוקול (בדומה למשחק של ארגנטינה מול ירדן).

סאלבקן בחר בין חוף השנהב וברזיל עם מנוחה לבין שבדיה וגרמניה בלי מנוחה. "אם היינו במצב בו אנחנו יכולים לנצח אחרי הפסקת השתייה האחרונה, הם היו עולים (באזור הדקה ה-70). הם ידעו את זה מראש. היה לנו ברור שהם יזכו למנוחה, גם לצוות הרפואי. היה זמן מנוחה קצר בהשוואה למשחק מול סנגל".

מבחינה מקצועית נטו, אולי כאן כל הסיפור. הנורווגים שיחקו שלושה משחקים ב-10 ימים, כשהם היו צריכים לנסוע (או לטוס) 332 ק"מ בין אצטדיון ג'ילט לאצטדיון מטלייף וחזרה. שעות הפתיחה של המשחקים הובילו לכך שהיו פחות מארבעה ימים בין המשחקים. עצם אי ההעפלה למקום הראשון מובילה לנסיעה נוספת, אך גם כאן מחכה להם משחק בעוד ארבעה ימים.

במקרה של ארגנטינה, למשל, חלק מהשחקנים יעברו 11 ימים בלי משחק בעצימות גבוהה, בין אלג'יריה למשחק הנוקאאוט. אצל נורווגיה מדובר בשמונה ימים כשהנבחרת פחות עמוקה מיריבותיה. ברזיל יכולה להעלות מהספסל שחקנים כמו גבריאל מרטינלי, אנדריק, איגור טיאגו וניימאר. גרמניה יכולה לשלוף משם את אנג'לו שטילר, ניק וולטמאדה ודניז אונדב. הפער בנורווגיה גדול יותר. בסוף זאת הנבחרת של ארלינג הלאנד.

ולכן מדובר בשאלה פיזיולוגית - האם עדיף לנסות לנצח את צרפת, משחק בו הסיכויים היו נגדם ממילא, ולהגיע תשושים למשחקים מול שבדיה וגרמניה, או שמא לוותר על נבחרות אירופאיות ולהגיע רעננים למשחקים מול חוף השנהב וברזיל? הנורווגים בחרו באפשרות השנייה, חרף מנגינת ליבם של האוהדים ובפרט מי שחיכו (כולל הח"מ) למשחק בין הלאנד לקיליאן אמבפה.

ייתכן שעצם הבחירה במשחק מול שתי נבחרות שאינן אירופאיות נועדה להבליט את היתרונות של נורווגיה, למשל במאבקים אוויריים או ביכולת ללחוץ את ההגנה. שבדיה נבחרת בעלת לא מעט מאפיינים דומים, מחלוץ פיזי (ויקטור יוקרש) שמזכיר את הלאנד ועד להגנה קשוחה. נורווגיה אמנם ניצחה את שלושת המשחקים האחרונים שלה מול שבדיה, אך היה מדובר בליגת האומות ובמשחק הכנה. המונדיאל הוא סיפור אחר.

שלב הבתים? רק ההתחלה (Catherine Ivill - AMA/Getty Images)

הדרך של הנורווגים לתהילה מתחילה בעליונות הפיזית של הלאנד, מי שהבקיע ארבעה שערים ב-180 דקות במונדיאל. במשחק מול סנגל למשל הוא עשה זאת כשהוא כיסה 9.6 ק"מ, מתוכם 310 מ' בספרינט שהיוו 3.2% מהזמן. היכולת שלו "להפעיל" את העליונות הפיזית ולדרוס מגנים שווה שערים, והמטרה של נורווגיה היא בראש ובראשונה לשמור אותו. אין נבחרת אחרת במונדיאל שמתבססת בצורה כל כך חזקה על הפיזיות של שחקן אחד שלה, שחקן שכבר זכה להשוואות מרתקות לשאקיל אוניל.

מכאן השאלה המתבקשת היא ספסולם של השחקנים האחרים. נורווגיה אינה נבחרת של שחקן אחד, וגם סורלות' הפיזי יכול להעסיק את ההגנה הטובה של חוף השנהב. אודגור כיסה 11.8 ק"מו מול סנגל, יותר מכל שחקן אחר על הדשא, בזמן שריירסון נפצע אחרי 13 דקות וזכה למנוחה כדי להגיע בכשירות מלאה לנוקאאוט.

אפשר להמשיך ולדבר על אלמנטים נוספים כמו החשש מפציעות עתידיות או מזג האוויר, כשהמונדיאל מתקיים בטמפרטורות שעשויות להיות גבוהות לשחקני כדורגל שמגיעים מסקנדינביה. מבחינה מקצועית, בתור נבחרת שסימנה לעצמה למטרה להגיע לרבע הגמר, כנראה מדובר בסיכוי הגבוה ביותר. עצם היתרון בדמות המנוחה במונדיאל כל כך צפוף משמעותי, וגם מבחינה מקצועית עשוי להיות יתרון מול נבחרות שלא מגיעות מאירופה ומתבססות על כלים שונים מאלו של הנורווגים.

מצד שני, זה לא מה שחשבנו כשראינו שהלאנד לא משחק. רצינו לראות משחק ב-22:00, שעה נוחה, בין שניים משחקני הכדורגל הטובים בעולם, רק בשביל לראות את צרפת שולטת בכדור מול נבחרת שחלשה ממנה בכמה דרגות. יש בזה משהו מאכזב, אבל אולי אלה החיים בעידן בו יש משחקי כדורגל כמעט כל הזמן, חלקם חסר ערך ממשי בשלב הבתים. הדילמה הזאת הפכה לחלק בלתי נפרד מהחיים של שחקני ואוהדי NBA בעונה הסדירה. אנחנו, כנראה, צריכים להתרגל.

אחת ההחלטות המסוכנות בתולדות המונדיאל

מאמן נורווגיה סטאלה סאלקן בחר לספסל את ההרכב שלו, הדור הטוב ביותר אי פעם, במשחק בו ניצחון היה יכול להעניק את ראשות הבית. רגע לפני חוף השנהב, מבט על שאלת ניהול העומסים