דו קרב פנדלים נחשב לאחד הרגעים הכי לחוצים בכדורגל, שבו הכל מתנקז לרגע אחד. אתמול קיבלנו לזה הוכחה נוספת בצורה חריגה במיוחד: בשני המשחקים שהגיעו להכרעה מהנקודה הלבנה, בין גרמניה לפראגוואי ובין הולנד למרוקו, הוחמצו בסך הכול 10 פנדלים, מספר יוצא דופן שממחיש עד כמה הלחץ במעמדים כאלה משפיע על הביצוע. לאחר המשחקים, נחשפו כמה נתונים שהפתיעו מאוד והוכיחו כי כל מה שכולם חשבו, לא בהכרח נכון.
אחד הנתונים המפתיעים ביותר נוגע דווקא לסדר הבעיטות. בעוד במשך שנים היה נהוג לחשוב שלקבוצה שבועטת ראשונה יש יתרון פסיכולוגי, במציאות של המונדיאלים האחרונים המגמה הפוכה לחלוטין. רק שתיים מ-13 הנבחרות האחרונות שבעטו ראשונות בדו-קרב פנדלים במונדיאל יצאו עם הניצחון, נתון שמצביע על כך שהיתרון המסורתי כמעט ונעלם ואף הפך לחיסרון משמעותי.
נתון נוסף שמחדד את ההבדל בין פנדלים בזמן משחק לבין דו־קרב פנדלים מגיע מאחוזי ההצלחה הכלליים. מאז 1982, כ-78% מהפנדלים שנבעטו במהלך 90 דקות או הארכה נכנסו לרשת, אך ברגע שמגיעים להכרעה מהנקודה הלבנה בדו־קרב, אחוזי ההצלחה יורדים משמעותית ועומדים על כ-68% בלבד, ירידה שממחישה שוב עד כמה המעבר ללחץ של דו־קרב משנה את התוצאה בפועל.
עוד נתון מעניין מגיע דווקא מהשחקנים שנכנסים כמחליפים לקראת הסיום. לפי הנתונים, שמונה מתוך עשרת השחקנים האחרונים שנכנסו כמחליפים אחרי הדקה ה-115 ביורו או במונדיאל, החמיצו את הפנדל שלהם בדו־קרב שלאחר מכן, נתון של 80% החמצות שמדגיש עד כמה אפילו כניסה רעננה ברגעי הסיום לא בהכרח עוזרת, ואפילו מוסיפה לחץ נוסף ברגע האמת.
בסופו של דבר, כל הנתונים יחד מציירים תמונה ברורה. דו קרב פנדלים הוא הרבה מעבר ליכולת טכנית, הוא מבחן מנטלי טהור. בין אם מדובר בסדר הבעיטות, בשחקנים שנכנסים כמחליפים, או בירידה הדרמטית באחוזי ההצלחה ברגע המעבר לדו קרב, הכול מתכנס לרגע אחד של לחץ קיצוני שמכריע משחקים, טורנירים ולעיתים גם קריירות של שחקנים.