וומבי של המונדיאל: ארלינג הלאנד בשל לזכות בתואר

השערים של כוכב נורבגיה נראים כמו כוח טבע, משהו בלתי נמנע והפעם היה זה תורה של ברזיל לחוות זאת על בשרה. סיכום שמינית הגמר והאומללות של הסלסאו, שהפכה לצל של מה שהייתה

Getting your Trinity Audio player ready...

(Photo by Elsa/Getty Images)

ויקטור וומבניאמה לא מנצח בכל משחק שהוא משתתף בו. למעשה, ממש לאחרונה הוא הפסיד סדרה שלמה בצורה די מוחצת, את גמר ה-NBA מול ניו יורק ניקס. אבל הצפייה האובייקטיבית בוומבניאמה היא חוויה יוצאת דופן, פשוט כי בכל משחק "החייזר" מייצר שניים שלושה מהלכי כדורסל שבחיים לא ראינו. מהלכים שאך ורק הוא, בזכות שילוב היסטורי בין כישרון טהור לממדי גוף יוצאי דופן, מסוגל לייצר.

גם לכדורגל יש וומבי משלו. קוראים לו ארלינג הלאנד. נכון, החלוץ הנורבגי לא מתנשא לגובה 2.24 מטר, אלא "מסתפק" ב-1.95, אבל בדומה למקבילו הצרפתי, גם הפנומן הוויקינגי הזה מספק בכל פעם שהוא עולה על המגרש כמה רגעים ונתונים שקשה לדמיין. מעל הכל, שניהם מייצרים תחושה של מה שהשדרים האמריקאים אוהבים לקרוא לו "inevitable", משהו בלתי נמנע שפשוט הולך לקרות, לא משנה כמה תנסה לעצור אותו.

כי כמו שברזיל למדה על בשרה בשמינית הגמר הזאת, אפשר לשמור על ארלינג הלאנד, אפשר להצר את צעדיו או לבלום ולהכיל אותו במשך כ-80 דקות בהן הוא בקושי הורגש, אבל בסוף יש כנראה רק שלושה דברים בטוחים בחיים: מוות, מיסים וגולים של הלאנד.

14 משחקים רשמיים ברציפות הוא כבש במדי נורבגיה. 62 שערים ב-54 הופעות לאומיות. שבעה שערים בארבעה משחקים במונדיאל הבכורה שלו (עוד אחד והוא משתווה לדייגו מראדונה בטבלת כל הזמנים). הוא תכף בן 26, בתחילת השיא שלו וכבר מוצא את עצמו רק שלושה ניצחונות מתהילת עולם. כמו במקרה של מסי, החברים של הלאנד לנבחרת יודעים יותר טוב מכולם למה לצפות ועדיין, אחרי הגול השני ובשריקת הסיום היה נדמה שאפילו אותם הצמד הזה תפס לא מוכנים. הם התקשו להאמין שהפלא הזה משחק איתם באותה נבחרת.

לעומתם, הלאנד עצמו בקושי חגג את הגול השני. זה כנראה הרגיש לו טבעי מדי. מול ברזיל, באצטדיון המרכזי של המונדיאל, על רקע הנוף של מנהטן. פרנק סינטרה שר: "If you can make it there, you'll make it anywhere" והולאנד הוכיח הלילה שהוא באמת מסוגל לעשות את זה בכל מקום, מול כל יריבה.

נורבגיה, עם קצת מזל, הרבה נילנד בין הקורות וקילר אחד ברחבה הצטרפה עם הניצחון הזה לרשימה מתארכת שעכשיו כוללת את צרפת, הולנד, גרמניה, בלגיה, קרואטיה ואותה. אלו כל הנבחרות האירופאיות שברזיל פגשה בשלב הנוקאאוט של המונדיאלים השונים מ-2006 ועד היום, ולכולן היא הפסידה. אפס משש עלוב מאוד ועוד טורניר כושל של נבחרת שכבר הרבה יותר מדי שנים לא מייצרת הישג ראוי במונדיאל.

זה הרגיש כל כך טבעי (GETTY)

ברזיל דווקא שיחקה לא רע לפרקים. אולי אם הפנדל של ברונו גימראייש (למה ויני ויתר על הבעיטה? תעלומה) או הפספוס האדיר של אנדריק ב-0:0 בדקה ה-59 היו נכנסים, המשחק הזה היה מסתיים אחרת, אבל כל זה לא באמת משנה לסלסאו והעובדה שניימאר, שבכלל לא אמור היה להיות בטורניר הזה, הוא זה שקרלו אנצ'לוטי זורק לבסוף למערכה, מעידה הרבה על נבחרת שהיא היום רק צל של נבחרות ברזילאיות אגדיות מהעבר.

השם נשאר מאיים, אבל המציאות מוכיחה שברזיל לא בטופ העולמי וגם לא ממש קרובה אליו, וכל זה קורה דווקא בשנים בהן ארגנטינה סופסוף התגברה על הקושי שלה והתחילה לזכות בתארים. זה מצב שלברזילאים קשה מאוד להשלים איתו ושוב, כמו אחרי כל אחד מהמונדיאלים האחרונים, הם יצטרכו לעשות הרבה חשבון נפש ולהבין מה השתבש להם.

ממש כמו ב-1998, נורבגיה ניצחה את ברזיל 1:2. אז זה כלל אירוע שיפוט דרמטי, שבסיומו הסקנדינבים עברו את שלב הבתים. הפעם לא היה צורך בהחלטות כאלה ואחרות - נורבגיה, במינימום, הוכיחה שהיא לא נופלת מברזיל ואולי אף מתעלה עליה ברמת הכישרון על המגרש. היא באה חסרת פחד, כבשה אחרי 150 שניות שער שנפסל בגלל נבדל וסיימה את המשחק עם 66 אחוז שליטה בכדור ועם 617 מסירות מדויקות לעומת 279 בלבד של ברזיל. זה ההיפך המוחלט מכל סטיגמה שגדלנו עליה בנוגע לשתי הנבחרות האלו.

האם נורבגיה מסוגלת להמשיך כל הדרך לזכייה במונדיאל? קודם כל, אם היא הגיעה עד הלום, בכל מקרה התשובה היא "כן". למעט צרפת, לא נראה שהיא נופלת מאף יריבה בטורניר הזה ובקיץ שבו ניו יורק סופסוף זוכה באליפות, גם נורבגיה רשאית להאמין במה שנראה כבלתי ייאמן וביכולת שלה להדהים את כל התחזיות ולשים את היד על הגביע עוד שבועיים. בניגוד לניו יורק, היא אפילו לא צריכה לנסות לנצח את החייזר. הוא כבר בצד שלה.