ערב פתיחת הטורניר סומנה ספרד כאחת משתי הפייבוריטיות הגדולות לזכיה במונדיאל, ולכן העפלתה אמש (שישי) לחצי הגמר אחרי ניצחון דרמטי על בלגיה, היא כמעט המובן מאליו. אבל זה ממש לא כך. הדרך לשם היתה הרבה יותר מורכבת ועמוסת מהמורות.
זו בעצם הפעם השניה בכל 96 שנותיה במונדיאלים, שספרד מעפילה לחצי גמר המונדיאל. הראשונה היתה ב-2010, בדרך לזכיה ההיסטורית בגביע העולם בדרום אפריקה. למעשה, ספרד גם היתה בין ה-4 הראשונות ב-1950, אבל אז לא היתה נהוגה שיטת חצי הגמר, אלא רק בית גמר. נתון שכבר מלמד שהמונדיאל הנוכחי הוא אחד המוצלחים ביותר בתולדות הנבחרת.
נכון הכדורגל של ספרד רחוק מהאסתטיקה של יורו 2024, יש כאלה שטוענים שספרד אפילו שיעממה אותם, אבל נזכיר שגם הדרך של דור הזהב המקורי לזכייה לא היתה סוגה בשושנים והנבחרת ההיא של ויסנטה דל בוסקה כבשה 8 שערים בלבד - הכי מעט בתולדות זוכה במונדיאלים בדרך לגביע. ספרד הנוכחית נטולת כוחות העל של אנדרס אינייסטה, צ'אבי, דויד וייה ואיקר קסיאס, על שלל בעיותיה, כבשה 11 שערים בשישה משחקים והרגל עוד נטויה.
הטורניר בארה"ב הוא הצלחה עבור ספרד גם בגלל האופן שבו היא מתמודדת עם הכושר של השחקנים שלה. שלושת השחקנים הכי מוכשרים בסגל שלה, אלה שאמורים לעשות את ההבדל, כל אחד בתפקידו - לאמין ימאל, ניקו וויליאמס ופדרי הם בגדר נוכחים נפקדים. השניים הראשונים בגלל פציעה והאחרון בגלל כושר לקוי. דמיינו לעצמם מה היתה עושה צרפת ללא קיליאן אמבפה, ארגנטינה ללא ליאו מסי, אנגליה ללא הארי קיין ותכפילו בשלוש.
לא בשיאו (getty)
לאמין כאמור סוחב פציעה מסיום העונה בברצלונה והראה מעט ניצוצות מול בלגיה אבל עדיין לא חד או מדוייק ונראה שמתקשה בבעיטה. ניקו גם הגיע פצוע ונפגע בשלב הבתים מול אורווגואי, וחזר שוב רק ברבע הגמר, כאשר ספק רב אם יחזור ליכולת שלו מהיורו עד סיום המונדיאל. פדרי הוא ההפתעה לרעה, שכן לא ידוע לנו על פציעה ובכל זאת הוא נראה צעד אחד איטי יותר מהשחקנים האחרים בקישור ולראייה סופסל במשחק האחרון.
הסיפור של ספרד במונדיאל הזה הוא בעיקר מה שקורה מאחור. למרות הספיגה מול בלגיה וכמה החלטות הססניות של אונאי סימון, ספרד מחזיקה בהגנה הטובה בטורניר ואחת הטובות בהיסטוריה, כשספגה רק פעם אחת במונדיאל. כל זה מתאפשר כמובן בזכות הקישור של ספרד - דני אולמו, פביאן רואיס ורודרי - זה שהביא לה את היורו - שממשיך ללחוץ ולזכות בכדורים החוזרים ולמנוע כמעט כל סכנה להתקפות מעבר.
מעל הכל, לואיס דה לה פואנטה ראוי למחמאות. המאמן מצליח להתגבר על קשיים וכושר לקוי של חלק מהשחקנים ומוצא פתרונות בכל מה שקשור בהצבת הרכבים וחילופים. הוא לא היסס לבצע שינויים לאחר ה-0:0 מול כף ורדה במחזור הראשון ושילב יפה את פדרו פורו ואלכס באנה. בהמשך, הוא הכניס את פראן טורס ומיקל מרינו שיעשו את ההבדל מול פורטוגל ואמש שוב קיבל תוצרת ממרינו שעלה מהספסל וכבש עוד שער ניצחון למזכרת. במידה רבה אפשר לומר שדה לה פואנטה מוציא מהשחקנים שלו את המיטב.
ספרד היתה דומיננטית בצורה כמעט בלתי ניתנת לערעור בששת המשחקים שלה במונדיאל הנוכחי. ונכון שהיה מתבקש ממנה לנצח ולהגיע לפחות עד לחצי הגמר, אבל עם נבחרות לא פחות מוכשרות היא הוציאה הרבה פחות. ב-2014 דור הזהב כשל כישלון חרוץ והודחה בשלב בתים אחרי תבוסה משפילה להולנד והפסד לצ'ילה, 4 שנים לאחר מכן ספרד הגיעה עם מאמן חירום והפסידה בפנדלים לרוסיה, ובקטאר ספרד לא הצליחה לפצח את הבונקר של מרוקו ועפה גם כן בשמינית הגמר.
ומה הלאה? ספרד תשחזר את חצי גמר היורו האחרון במפגש המסקרן עם צרפת. שלא כמו לפני שנתיים, היא כמובן לא תשא את התווית של הפייבוריטית הברורה, לאור היכולות המרהיבות של היריבה, אבל היא גם מגיעה עם הרבה פחות לחץ. כל העולם ואישתו מצפה מהצרפתים ללכת עד הסוף, בדיוק כמו שגרמניה האטרקטיבית הגיעה למפגש מול ספרד בחצי גמר 2010. איך זה נגמר, כולם זוכרים.