מונדיאל 2026 הסתיים והשאיר אחריו את אחת השאלות הגדולות ביותר עבור חובבי הכדורגל העולמי, זהות הזוכה בכדור הזהב. ליאו מסי נחשב בעיניי רבים לפייבוריט הגדול לזכייה אחרי טורניר נהדר בו כבש שמונה שערים ובישל ארבעה נוספים, אך נשאר מחוץ לפרסים האישיים של המונדיאל וכעת בעל סיכוי קלוש כשהוא משחק ב-MLS.
מי המועמד המוביל? שאלה טובה. אתרי התחזיות השונים נותנים את הזכייה ללאמין ימאל, אחרי שנה בה זכה באליפות ספרד עם ברצלונה, הגיע לרבע גמר ליגת האלופות וזכה במונדיאל. למרות זאת, ימאל הבקיע שער אחד בלבד במונדיאל, מול ערב הסעודית, בטורניר מאכזב בפן האישי. בפן הקבוצתי הוא הסתיים בזכייה במונדיאל, הראשון מבין חמישה או שישה בהם ימאל עשוי לשחק לאורך הקריירה.
היסטורית, הזכייה במונדיאל לא בהכרח מובילה לזכייה בכדור הזהב, כאשר ב-1986 למשל דייגו מראדונה נשאר מחוץ לשלישייה הראשונה וב-1994 זכה חריסטו סטויצ'קוב, שהוביל את בולגריה להישג גדול בדמות חצי הגמר, בזמן שרומאריו נשאר מחוץ לשלישייה הראשונה. ב-2010 מסי זכה, בזמן שאנדרס אינייסטה וצ'אבי זכו במקומות 2-3. ב-2014 זה היה כריסטיאנו רונאלדו, בזמן שמנואל נוייר הגרמני הגיע למקום השלישי בלבד.
בעקבות זאת ייתכן שהפרס, עליו יודיעו ב-26 באוקטובר 2026, פתוח מאי פעם. מתאם גבוה יותר מחכה בפרסים האישיים של המונדיאל, כאשר ב-2023 (אחרי 2022) מסי זכה אחרי הזכייה בתואר השחקן המצטיין של הטורניר. כך גם לוקה מודריץ' ב-2018, בזמן שב-2014 מסי זכה בשחקן המצטיין של המונדיאל והגיע למקום השני אחרי רונאלדו.
מצד שני, רונאלדו ב-2014 ומסי ב-2010, מי שזכו אחרי מונדיאלים מאכזבים, הציגו דומיננטיות אישית חריגה במסגרות המקומיות. רונאלדו הוביל את ריאל מדריד לזכייה בליגת האלופות ב-2014 עם 51 שערים, בזמן שב-2010 מסי הבקיע 47 שערים ב-53 משחקים עבור קבוצה שזכתה בליגה, הגיעה לחצי גמר האלופות ונבחרת שהעפילה לגמר המונדיאל.
מדובר במספרים חריגים, והיחיד שמתקרב אליהם הוא הארי קיין. קיין נחשב למועמד ראוי בעיני רבים, אך בסופו של דבר סיים את העונה עם דאבל גרמני, לא הישג חריג עבור באיירן מינכן, וללא תואר. הוא אמנם הבקיע 61 שערים ובישל 7 נוספים, ממוצע בלתי נתפס של מעורבות בשער כל 59 דקות, אך עשה זאת כשהוא משחק בעיקר בליגה חלשה. לאורך רוב המונדיאל יש מי שיטענו שג'וד בלינגהאם היה טוב ממנו, בנבחרת אנגלית עבורה חצי הגמר היה יעד ריאלי.
לכן, בשונה משנים עברו, יותר קל להגיד "למה לא" מאשר למה כן. פביאן רואיס זכה בליגת האלופות ובמונדיאל, אבל החמיץ שלושה חודשים ולא שיחק מול מונאקו, צ'לסי וליברפול בנוקאאוט. הוא קשר מצוין אבל סיים את העונה עם שני שערים וחמישה בישולים. רודרי אולי היה השחקן הטוב במונדיאל, אבל לאורך רוב העונה התקשה לשחזר את יכולתו במנצ'סטר סיטי שהודחה מליגת האלופות בשלב מוקדם. שחקן שפתח ב-17 משחקי ליגה והבקיע שני שערים בעונה שלמה כנראה לא ראוי לכדור הזהב, חרף היכולת במונדיאל.
הרשימה ממשיכה. מיקל אויארסאבל רשם עונה קבוצתית לא גדולה. ימאל הבקיע שער אחד בלבד, בנבחרת בה הוא בפועל שימש בעיקר בתור מי שאמור להעסיק מגנים ולא היוצר המרכזי. שחקני ההגנה של ספרד הרשימו כקולקטיב, ואף אחד לא נתן עונה אישית מספיק טובה כדי לזכות בפרס שמוטה לשחקני התקפה.
הכוכבים של אלופת אירופה פריז סן ז'רמן הם חביצ'ה קברצחליה, שלא העפיל למונדיאל עם גיאורגיה, ועוסמן דמבלה שפתח במשחקי ליגה בודדים ולא הצטיין במונדיאל בו נבחרתו סיימה רביעית, להוציא שלושער מול נורווגיה. דמבלה, בדומה לרודרי, זכה בכדור הזהב בשתי העונות האחרונות במה שעשוי להוביל למעין "עייפות מצביעים" ולמנוע בחירה בו.
אלופת אנגליה ארסנל עשתה זאת בעיקר הודות למצבים נייחים, ולא ראינו בה דומיננטיות של שחקן יחיד שהפכה אותו למועמד ראוי, בין אם בהתקפה (במקרה של קאי האברץ, ויקטור יוקרש או בוקאיו סאקה) או במקרה של דקלן רייס בתור הקשר האחורי. דויד ראיה, השוער המצוין שלה, לא ראה דקה במונדיאל. לאוטרו מרטינס הוביל את אינטר לאליפות אך רשם מונדיאל מאכזב ולא שותף בגמר, בזמן שחוליאן אלבארס הרשים באלופות אך סיים עונת ליגה מאכזבת ומונדיאל לא גדול.
העברת הלפיד (Hector Vivas - FIFA/FIFA via Getty Images)
הרשימה ממשיכה. אלו לא השנים של מסי ורונאלדו, ולא השנים שבהם שחקן אחד "סוחב" קבוצה לזכייה במונדיאל או להישג שמתעלה מעל הציפיות. הקרוב ביותר לכך הוא ארלינג הלאנד שהצטיין בנורווגיה, אך רשם עונה ללא תואר משמעותי במנצ'סטר סיטי והתמודד עם בצורות קשות.
כל זה מחזיר אותנו ללאמין ימאל. הוא אמנם הבקיע שער אחד, אבל במשחק היחיד בו עלה מהספסל ספרד סיימה ב-0:0 מול כף ורדה. עצם הנוכחות שלו על הדשא הפכה את החיים של לה רוחה ואת התנועה של כל השחקנים קדימה לקלה יותר, גם אם לא כבש או בישל. כשמוסיפים לזה 24 שערים, 18 בישולים ועונה בה זכה באליפות, יש קייס גם מבחינת ההשפעה על המועדון. ב-2024/25 ימאל רשם עונה קבוצתית מעט יותר חלשה, בשנה בה לא התקיים מונדיאל, וסיים במקום השני אחרי דמבלה.
בסבירות גבוהה, זה בינו לבין קיין שעשוי לזכות בשנה חלשה יותר של כל המועמדים האחרים. יהיו מי שיבחרו להצביע לקיין, בן 33 בעוד שבוע, בתור סוג של פרס מפעל חיים, ומעין תיקון לטעות ההיסטורית עם אי הענקת הפרס לרוברט לבנדובסקי בזמן הקורונה. כדור הזהב הוא לא פרס רגיל. במובן מסוים הוא מעין הצהרה, לא רק על זהות השחקן הטוב בעולם אלא על סוג השחקן הטוב בעולם. הבחירה בימאל בן ה-19, היסטורית ככל שתהיה, עושה איתו צדק גם בקונטקסט הזה.
בן ה-19 הטוב בהיסטוריה (Image Photo Agency/Getty Images)
הכדורגל המודרני מתבסס על שחקני כנף חכמים שיודעים לייצר לעצמם באחד על אחד, למצוא את חבריהם לקבוצה ולכסות שטחים. הוא מתבסס על תנועה נכונה ללא כדור ויכולת של שחקנים להצטרף להתקפה, מה שלא היה אפשרי ללא ימאל. אם תחזרו חודש אחורה ותראו את הביקורות על היכולת של ספרד בלעדיו, כולל של הח"מ, תבינו את ההשפעה הזאת.
ימאל הצליח לסיים עונת ליגה מדהימה עם ברצלונה התקפית, זאת שספגה ביקורת על קו ההגנה הגבוה שלה וניצחה ב-31 משחקי ליגה מ-38 (כולל 19 מ-19 בבית), ולזכות במונדיאל עם ספרד הגנתית שהתבססה על הנעת כדור איטית וזיהוי הזדמנויות. שתי קבוצות שונות בתכלית, שתיהן לא היו עושות זאת בלעדיו.
עידן כוכבי העל, אלה שמבקיעים שלושה או חמישה שערים בכל שבוע, נגמר. ימאל לא היה מעורב בשער של פראן טורס מול ארגנטינה, אבל עצם הנוכחות שלו וההרתעה של שחקני ההגנה הפכה את המשימה של ארגנטינה, בחסרון שחקן (ובפועל אף שניים בהתחשב בחוסר ההגנה של מסי), לקשה בהרבה.
רודרי בחירה ראויה מאוד לשחקן הטורניר. בלי היכולת שלו ללחוץ במרכז המגרש, בלי התנועה המדויקת שלו ושל חבריו, ספרד לא הייתה מצליחה לבטל לגמרי יריבות ולנצח במונדיאל בו היא סופגת שער אחד בלבד, הישג בלתי נתפס שכנראה לא ישוחזר בימי חיינו. בכל זאת, כדורגל הוא פאן. כל קבוצה גדולה צריכה קסם. גם אם אתם לא מתחברים לדעות של ימאל, אין ספק שיש לו את זה ברגליים. הוא צריך לזכות בכדור הזהב.