הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

מלכוד 22: התואר האחרון שלקחה נבחרת ארגנטינה

מאז קופה אמריקה 1993, קפטן במדי תכלת-לבן לא הניף גביע כלשהו. 22 שנים כבר חלפו והבצורת נמשכת. לתשומת לבו של הקורא ליאו מסי, ככה באטיסטוטה וחבריו עשו זאת אז

דניאל שחק
דניאל שחק  24.05.15 - 11:55

"המרדף אחר התהילה, התשוקה להיות בין דפי ההיסטוריה ולהמשיך הלאה, זה משהו שאין לשחקנים כיום". גבריאל באטיסטוטה, שאחראי לדברי התוכחה הנ"ל, הוא האיש שחתום על התואר האחרון בו זכתה הנבחרת הבוגרת של ארגנטינה. 22 שנה חלפו, שמחת ההנפה הפכה מאז לעול מעיק. צל מכביד שרובץ על כתפי כל סגל חדש.

אלפיו באסילה לא זימן לסגל את דייגו מראדונה לקראת הטורניר שנפתח ביוני 1993. ארגנטינה הגיעה כמחזיקה המכהנת לאקוואדור, שם לראשונה נערך הקופה אמריקה במתכונת הנוכחית. 12 נבחרות, שלושה בתים ומפגשי נוק-אאוט מהרבע ועד לגמר. הדרך לא נראתה קלה וגם לא הייתה כזו.

ברזיל הגיעה עם סוללת כשרונות צעירים מהליגה המקומית, קולומביה ומקסיקו היו בעיצומו של תור הזהב, ארצות הברית באה במגמת עליה ואת אורוגוואי ופראגוואי ההן איש לא רצה לפגוש בסמטה אפלה. ארגנטינה ההיא, שבאה כסגנית אלופת העולם וכמחזיקה מ-1991, לא הייתה נוצצת. ועדיין, היו לה עוגנים מבטיחים בכל חוליה: גויקוצ'אה בין הקורות, קאסרס ורוג'רי בהגנה, סימאונה ורדונדו הצעיר בקישור, באטיסטוטה בחוד. רק 5 מוזמנים שיחקו אז באירופה, היתר רצו להגיע לשם.

"אנחנו, השחקנים בדור שלי, התכוננו בדרך מסוימת כי ידענו שהצלחה עם הנבחרת הייתה הדרך היחידה לצאת לאירופה", סיפר באטיסטוטה בראיון ל- Fox Sports. הוא היה זה שכבש ב-0:1 על בוליביה של מרקו אצ'ברי במשחק הפתיחה של האלביסלסטה והאופטימיות החלה לפרוח. אלא שחזרה מפיגור ל-1:1 מול מקסיקו (רוג'רי 28) ו-1:1 מתסכל מול קולומביה החזקה (סימאונה 2) העלו את ארגנטינה מהמקום השני בבית והעלו את רף החששות. במיוחד מאחר שהיריבה הבאה הייתה ברזיל.

הסלסאו עלתה ליתרון משער של מולר במחצית הראשונה, אבל לאו רודריגס השווה והקלאסיקו של דרום אמריקה הלך לדו-קרב מהנקודה הלבנה. ואז, אחרי 5 בעיטות מוצלחות לכל צד וכמו במונדיאל שלוש שנים קודם לכן, הגיע סרחיו גויקוצ'אה. מומחה הפנדלים הדף את הניסיון של בויאדיירו והאלביסלסטה חגגה עם הפנדל של בורלי בדרך לחצי. המחזה חזר על עצמו גם שם. 0:0 מייאש מול קולומביה הוביל לסטטוס קוו גם לאחר עשר בעיטות מ-11 מטר. שוב היה זה השוער שהציל, שוב היה זה בורלי שקבע 5:6.

30 אלף צופים הגיעו לגמר בגוואיאקיל. ארגנטינה באה לשם אחרי 24 פנדלים, מקסיקו שייטה עם 6 שערים ושאיפות לזכיה היסטורית בטורניר אליו הגיעה כאורחת. "כולם היו מופתעים ששיחקנו ברמה גבוהה, לא רצו שם שהגביע יילך למקסיקו", טען שנים אחר כך השוער חורחה קמפוס. אחרי 63 דקות של מאבק, הביצורים נפרצו. באטיסטוטה מצא את הרשת, גלינדו השווה כעבור 4 דקות ושבע דקות נוספות לקחו לבאטיגול להשלים צמד אישי ולהבטיח זכיה שניה ברציפות בתואר.

הם חשבו שזו הקדמה יפה לקראת ארה"ב 1994, בטח כשמראדונה חזר לקראת הטורניר וכבש במשחק הפתיחה. הם האמינו שאפשר לתקן ב-95'. וגם בצרפת 1998. ונדהמו לגלות שגם שלב הבתים הוא משוכה ב-2002. ואז אדריאנו הופיע משום מקום בגמר 2004. והחילוף ההוא בדרך לפנדלים מול גרמניה ב-2006. ועדיף לא להזכיר את ההדחה ב-2010. ואת מה שקרה בגמר בברזיל איש עוד לא הספיק לשכוח. ופוף... עברו 22 שנה. "ארגנטינה חייבת לזכות בקופה. יש לה את הסגל והכשרון לעשות את זה", הפציר לאחרונה באסילה, המאמן שחתום על הזכיה האחרונה של הנבחרת. בינינו, לא בטוח שקשה לו עם התואר הזה.