בווידאו: תקציר הניצחון של ברזיל על בוליביה
ילדים רעבים, בתי חולים בלי תרופות, מיליונים שבורחים מהמדינה ומיליארדים בהכנסות נפט שירדו לטמיון. ונצואלה נמצאת באחת התקופות הכי אפלות בהיסטוריה שלה, כשממעמד של אחת המדינות הכי משגשגות באמריקה הלטינית היא התדרדרה אל עברי פי פחת. השכבות הנמוכות חגגו את עלייתו לשלטון של הוגו צ'אבס ב-1999, אבל בזמן הכהונה של ממשיכו, ניקולס מדורו, כבר אי אפשר היה להתעלם מהבור העמוק שבו נמצאת המדינה. באפריל היה נדמה כי מנהיג האופוזיציה חואן גוואדיו, שזוכה לתמיכת המערב, עומד לבצע הפיכה ולתפוס את השלטון, אבל מדורו עדיין יושב על כס הנשיאות והסדר שב על כנו. או שאולי זו בעצם האנרכיה.
באופן פרדוקסלי, ככל שמצבה הכלכלי והחברתי של ונצואלה הלך והידרדר, הכדורגל נסק לגבהים שהוא לא ידע בעבר. זה התחיל עם המקום השני במונדיאל עד גיל 20 בדרום קוריאה ב-2017, נמשך עם מיקום שיא בדירוג פיפ"א (29) והסתיים בניצחון יוקרתי 1:3 במשחק ידידות מול ארגנטינה של ליאו מסי. בעודם כורעים תחת נטל האינפלציה הבלתי אפשרית וכשהמחסור במוצרי יסוד הופך לקשה מנשוא, אזרחי ונצואלה יפנו את מבטם דרום-מזרחה שם תנסה נבחרת הווינו טינטו שלהם לכבוש פסגה נוספת בהיסטוריית הכדורגל הצנועה שלה.
באופן מפתיע ובניגוד לכל שאר מדינות היבשת, הכדורגל לא נחשב לספורט הלאומי של ונצואלה, מעמד לו זוכה הבייסבול. העובדה הזאת היא אולי אחד ההסברים לכך שוונצואלה היא היחידה ביבשת שמעולם לא העפילה למונדיאל והישג השיא שלה בקופה אמריקה הוא המקום הרביעי בטורניר שנערך ב-2011. הרקורד הלא מרשים הזה לא הפריע למאמן רפאל דודאמל להצהיר לפני האליפות שתיפתח בסוף השבוע כי: "אנחנו מגיעים לברזיל עם הרבה אמונה ואופטימיות, תקופת ההכנה והניצחון 0:3 על ארצות הברית החדירו בנו הרבה ביטחון. אני מאמין גדול בדרך שעשינו בשנים האחרונות".
דודאמל בן ה-46 היה גם מי שהדריך את הנבחרת עד גיל 20 שלפני שנתיים עשתה פלאים בדרום קוריאה והפסידה רק בגמר לאנגליה. מאותו סגל שנכנע לשער בודד של דומיניק קלברט-לווין נמצאים חמישה שחקנים בסגל לקופה אמריקה, כשהשניים הבולטים הם ווילקר פארינייס ויאנחל הררה. פארינייס השוער אמנם מגרד את ה-1.80 מ' מלמטה, אבל מדובר באחד הפרוספקטים הגדולים היום בדרום אמריקה. על פי הדיווחים האחרונים בספרד, פארינייס בן ה-21 אמור להחליף את יספר סילסן כגיבוי של טר שטגן של ברצלונה, למרות שזה יהיה די מאכזב לראות אותו על תקן שוער מחליף שמחמם את הספסל.
דודאמל, מלא באמונה (getty)
השחקן השני מאותה נבחרת שצפוי לקבל את חולצת ההרכב הוא כאמור הררה, קשר אחורי שנרכש בגיל 19 על ידי מנצ'סטר סיטי ואת חצי העונה האחרונה עשה בהואסקה, שלמרות סיבוב שני משופר נשרה לליגה השנייה בספרד. להררה היו עליות וירידות בהואסקה והוא לא תמיד שמר על עקביות, אבל מדובר במנהיג מלידה שיכול לעשות צרות ללא מעט שחקני קישור. הכוכב השלישי של אותה נבחרת, אדלברטו פניארנדה, נותר מחוץ לסגל בגלל פציעה אחרי שתי עונות מאכזבות שבהן הקריירה שלו קצת הלכה לאיבוד, ואת מקומו תפס שחקן נוסף שהיה בדרום קוריאה, ג'פרסון סוטלדו. הקשר של סנטוס, שמתקשה להותיר חותם משמעותי בברזיל, ינסה לסייע מהספסל.
עם כל הכבוד לצעירים, שני שחקנים יכריעו לאן הנבחרת הזאת תגיע. סלומון רונדון נבחר לשחקן העונה של ניוקאסל אחרי שכבש 11 שערים והוסיף שבעה בישולים. רונדון, שבשבוע שעבר הפך למלך שערי הנבחרת בכל הזמנים, הוא איום מתמיד בתוך הרחבה ובעל משחק ראש משובח, והוא לבטח אחד מהחלוצים הכי טובים בטורניר. המנהיג של הנבחרת הוא תומאס רינקון שכבר חמש שנים מתפקד כאחד השחקנים הכי יציבים בליגה האיטלקית. ה'גנרל' כל כך הרשים בארץ המגף עד שיובנטוס החליטה לשלם לגנואה לא פחות משמונה מיליון יורו עבור שירותיו.
אמנם קפטן הווינו טינטו לא מספיק מוכשר בשביל אלופת איטליה וכיום הוא משחק בטורינו, אבל מדובר בשחקן משובח שכל מאמן חולם עליו בלילה. ג'וזף מרטינס, שסיים אשתקד כמלך השערים של ה-MLS עם 35 כיבושים במדי אטלנטה, ודרווין מאצ'יס המהיר ינסו לסייע לרונדון במלאכת ההבקעה. חואנפי מהואסקה וג'ון מורייו, שכבש שער אדיר מול ארגנטינה, משלימים חוליית התקפה לא רעה בכלל.
על הקווים לוונצואלה יש את אחד המאמנים הכי טובים בטורניר. דודאמל, שוער עבר שרשם 56 הופעות במדים הלאומיים, היה מעין חוסה לואיס צ'ילאברט של הווינו טינטו, ולמרות שהנבחרת שלו סיימה אחרונה במוקדמות המונדיאל, היא סיימה פעמיים בתיקו עם ארגנטינה והפסידה פעם אחת בלבד בששת המחזורים האחרונים. בעידן הפוליטקלי קורקט שבו אנחנו חיים, יפה לראות שיש גם אנשי ספורט שלא חוששים להביע דעה, גם אם היא עלולה להרגיז מישהו. במהלך המונדיאליטו ב-2017 וכשבוונצואלה נהרג נער בן 17 בהפגנות נגד הממשלה, פנה דודאמל לנשיא מאדורו וביקש ממנו לרסן את כוחות הביטחון ולדאוג שאלו שרוצים עתיד טוב יותר למדינה לא ייהרגו ברחובות. אם יש מישהו שיכול להנהיג את נבחרת ונצואלה לתהילה, זה דודאמל.
ובגלל שאנחנו אוהבי כדורגל, חובה לומר משהו על עצם קיום הטורניר. באולפנים ינסו למכור לנו חגיגת כדורגל בניחוח לטיני, אבל מדובר בעוד התפתחות מדאיגה של הענף הפופולרי בתבל. אם מחר היו אומרים לנו שהמונדיאל ייערך מדי שנה, אנשים היו קופצים מהגגות, ובצדק. אבל זה בדיוק מה שקורה עם הקופה אמריקה שייערך גם בקיץ הבא בארגנטינה וקולומביה. איזו יוקרה ואיזו חשיבות יש לטורניר נבחרות שנערך מדי שנה ושמצטרף לעומס הרב שגם כך פוגע בשחקנים ובאיכות הכדורגל? יש גם טעם לפגם בצירוף של יפן וקטאר לטורניר ואולי הגיע הזמן לבטל את הקופה דה אורו וליצור אליפות משותפת של דרום וצפון אמריקה. ולמרות כל הטרוניות, מחר יצא לדרך הטורניר, נקווה שהכדורגל היפה יזקוף את ראשו.
*פורסם בבלוג של טל עוזיאלי - 'אמש בטריבונה'