רבים מאיתנו ישבו בפאב, אחרי כמה בירות, ודיברו בצחוק על האופן שבו היו משנים את מועדון הכדורגל אותו הם אוהדים, רק כדי שהכל יישכח בבוקר למחרת.
ובכן, אלו שעומדים מאחורי הקלעים באלברסברג, בטח ביקשו מהברמן עט ושתו כמה כוסות מים בזמן שסיימו את הבירות שלהם, כי התוכנית שלהם, שנוסחה בפגישה בפאב, להעלות את המועדון הזעיר מהליגה הרביעית בגרמניה לבונדסליגה - הושלמה הערב (ראשון) באופן רשמי.
המועדון מבוסס בעיירה עם אוכלוסייה של כ-13,000 תושבים ונתמך על ידי יזמים מקומיים, כולל האב והבן דומיניק ופרנק הולצר. האצטדיון שלהם אגב, מכיל כ-11 אלף מקומות ויכול להכיל כמעט את על העיירה עצמה.
עם גישה קהילתית חזקה במקום תקציב העברות ענק, אלברסברג עשתה את הקפיצה מהליגה הרביעית לליגה השנייה בתוך שלוש עונות, ולליגה הגרמנית הראשונה תוך 4 עונות. למעשה, רק בשנה שעברה בליגה השניה הם לא רשמו עליה רצופה, וגם אז היו קרובים מאוד.
בעונת 2024/25 הם התמודדו מול מועדוני ענק כמו המבורג, פ.צ קלן ושאלקה, שיש להם יחד 17 אליפויות בונדסליגה וכולן נאבקו לחזור לליגה הבכירה - ועשו הרבה יותר מאשר רק "להחזיק מעמד" לא לנשור חזרה לליגה ה-3. אלברסברג סיימה במקום השלישי, מה שאומר שהיא הייתה צריכה להתמודד מול המדורגת 16 בבונדסליגה, היידנהיים, בפלייאוף של שני משחקים שיקבע אם יעלו ליגה או יישארו במקומם.
המשחק הראשון נערך בחוץ. במחצית, הכל נראה ורוד עבור חניכיו של הורסט שטפן שקיוו לעלייה, כששערים של לוקאס פטקוב ופיסניק אסלאני העניקו להם יתרון מבטיח של 0:2. אלא שאז, שני שערים בתוך שתי דקות בלבד מצד היידנהיים החזירו את המועדון מהבונדסליגה.
הבחורים של שטפן עדיין הרגישו בטוחים לקראת הגומלין בבית, אחרי ששיחקו טוב יותר מהיידנהיים במשחק הראשון. אבל רק תשע דקות מהפתיחה, הביטחון הזה ירד לטמיון והחרדה החלה לחלחל.
מתיאס הונזאק העלה את היידנהיים ליתרון באחד-על-אחד מול השוער ניקולס קריסטוף. מאוחר יותר, קפטן אלברסברג דאז, רובין פלהאואר, הצליח להשוות. אלברסברג המשיכה לשלוט במשחק, אבל לא הצליחה לעשות דבר. היידנהיים ידעה שההזדמנות שלה תגיע, וזה קרה בדקה ה-95 כשלאו סיינצה עקץ עם שער הניצחון הדרמטי.
זה היה הפסד הרסני, אבל אחד הדברים היפים ביותר בכדורגל הוא שתמיד יש עוד עונה. תשאלו את אוהדי הפועל ת"א. אלברסברג לקחה קצת זמן לעצמה, עשתה "חישוב מסלול מחדש", ו-וידאה שהיא מוכנה לצאת לדרך שוב.
היה להם קיץ עמוס. אלברסברג השאילה לא מעט שחקנים לאורך המסע שלה בין הליגות, מה שאומר שתמיד יש הרבה שינויים בטרום העונה. אליאס באום, מוחמד דאמר, אוטו סטנגה ופרדריק יאקל חזרו כולם למועדוני האם שלהם, אבל החיסרון הגדול ביותר על המגרש יהיה אסלאני. החלוץ הקוסוברי, שחזר להופנהיים, היה מלך השערים של אלברסברג עם 18 שערים ו-8 בישולים בליגה בעונה שעברה.
גם צמד הקשרים המרכזיים עזב, כשסמיה סאהין עבר לקייזרסלאוטרן ורובין פלהאואר הצטרף לאאוגסבורג מהבונדסליגה. בשל כך, הציפיות לקראת העונה החדשה היו נמוכות. השינוי הגדול ביותר הגיע דווקא בעמדת המאמן. שטפן, האיש האחראי לסיפור המדהים הזה, לא יכול היה לעמוד בפיתוי של ורדר ברמן ומונה כמחליפו של אולה ורנר (שעבר ללייפציג). הוא החזיק מעמד שישה חודשים.
אז את מי מביאים כדי להחליף את האיש שעשה הכל? ובכן, אלברסברג בחרה בווינסנט ואגנר מהופנהיים II, והציעה לו את תפקידו הראשון כמאמן ראשי בקבוצת בוגרים. זה היה סיכון עצום, אבל כזה שנראה כרגע כמשתלם.
שוב, אלברסברג פנתה לשוק ההשאלות עם כמה העברות חופשיות ורק 3.17 מיליון אירו שהושקעו לחיזוק הסגל. בהשוואה לתקציב של קבוצות כמו הרטה ברלין ושאלקה, זה הבדלים של שמיים וארץ. המועדון פשוט פועל ביקום פיננסי אחר.
אחד הדברים החכמים ביותר שמאמן חדש יכול לעשות כשהוא מחליף מישהו שהיה במועדון שבע עונות הוא... כלום. מבחינה טקטית, ואגנר דוגל בגישת "אם זה לא שבור, לא צריך לתקן". אלברסברג דבקה במערך ה-4-2-3-1 שהביא לה כל כך הרבה הצלחה עד כה. הם עדיין אוהבים לשלוט בכדור, ללחוץ ברמה טובה אך לא מוגזמת, ולהשתמש בשחקני הכנף כדי ליצור הזדמנויות.
הליגה השנייה בגרמניה הייתה צמודה להפליא העונה. 11 משחקים לסיום העונה, רק ארבע נקודות הפרידו בין המקום הראשון (שאלקה) למקום החמישי (האנובר), כשאלברסברג הייתה בתווך ונאלצה לחכות למחזור הסיום כדי להבטיח את העליה יחד עם שאלקה.
יונס אבנוטאליב החלוץ היה פורה מאוד במחצית הראשונה של העונה, עם 12 שערים ב-17 משחקים. כפי שקורה לעיתים קרובות, זה אומר שמועדונים גדולים יותר לוטשים עיניים, ואבנוטאליב עבר לאיינטרכט פרנקפורט תמורת כ-8 מיליון אירו בינואר. למרות שהיא איבדה אולי את הכוכב הכי גדול שלה, זה לא הפריע לסינדרלה הגרמנית להשלים את המלאכה והיא ידעה להתגבר על חסרונו.
וכך, קיבלנו את אחד המועדונים המנוהלים ביותר בגרמניה - מדינה בה רף לניהול הוא גבוה מאוד. מתברר שפאבים הם לא רק מקום חשוב למלחמה בבדידות או מקום לבלות בסופי שבוע - הם גם מקומות בהם אפשר לכתוב אגדות.