בזמן שכל העולם מזהה את העיר מינכן עם האימפריה האדומה של באיירן, יש בעיר עוד מועדון אחד, עתיק, קטן, רומנטי ובעיקר עצוב הרבה יותר. כזה שמחזיק באליפות גרמניה, שני גביעים, סגנות אירופית, קהל אדוק ומורשת מפוארת, אבל גם בשנים ארוכות של התרסקויות, חובות ומשברים אינסופיים.
זהו סיפורה מינכן 1860, הקבוצה שפעם הייתה גדולה יותר מבאיירן, והפכה עם השנים לאחת הטרגדיות הגדולות של הכדורגל הגרמני. השם נובע כמובן משנת הקמת מועדון הספורט המקורי, בעוד קבוצת הכדורגל עצמה נוסדה ב-1899. במשך עשורים היא לאחד המועדונים הגדולים בגרמניה, כזה שמייצג את הצד העממי וה"מחוספס" יותר של מינכן.
הקהל שלה, שמכונה "האריות", מזוהה עם הצבע התכלת ועם תרבות אוהדים סוערת במיוחד. גם היום, כשהקבוצה רחוקה מהבמה המרכזית של הכדורגל האירופי, רבים בגרמניה עדיין רואים בה מועדון קאלט, כזה שמעורר נוסטלגיה ורגש כמעט אצל כל חובב כדורגל במדינה. קצת כמו בני יהודה הגרמנית.
בשנות ה-60, מינכן 1860 הייתה בשיאה. היא זכתה בגביע הגרמני ב-1964, הגיעה לגמר גביע אירופה למחזיקות מול ווסטהאם (שם הפסידה 2:0 בוומבלי), ושנתיים לאחר מכן השלימה את הרגע הגדול בתולדותיה עם זכייה באליפות הבונדסליגה. האירוניה הגדולה? באותה תקופה באיירן מינכן בכלל הייתה די אנונימית, בטח במונחים אירופיים.
כשנוסדה הבונדסליגה ב-1963, ההתאחדות הגרמנית אפשרה רק קבוצה אחת מכל עיר להצטרף לליגה החדשה - וזו שנבחרה לייצג את מינכן הייתה דווקא 1860. באיירן נותרה בחוץ ונאלצה להמתין. אלא שבעוד באיירן החלה לבנות אימפריה סביב שמות כמו פרנץ בקנבאואר, גרד מולר וספ מאייר, היריבה העירונית התחילה להתפורר לאט לאט.
הניהול במועדון היה בעייתי, הכסף הלך ונעלם, והתוצאות הידרדרו. בשנות ה-70 וה-80 היא הפכה לקבוצת "יו-יו" קלאסית, כזו שעולה ויורדת בין ליגות. ב-1982 כבר הגיע השפל הגדול באמת: המועדון איבד את הרישיון המקצועני שלו בשל חובות כבדים והורד לליגות החובבניות.
במקום לחזור לקדמת הבמה, היא המשיכה להסתבך. אמנם בשנות ה-90 הגיע ניסיון קאמבק מסוים כשהקבוצה חזרה לבונדסליגה, שיחקה באירופה ואפילו ניצחה את באיירן פעמיים ב-1999/2000, אך גם התקופה הזאת הסתיימה בקריסה.
אחת ההחלטות השערוריות ביותר הייתה המעבר לאליאנץ ארנה בתחילת שנות ה-2000, שם חלקה הקבוצה אצטדיון עם באיירן מינכן. עבור האוהדים, זה היה סמל לאובדן הזהות (נשמע מוכר?). עבור המועדון, זו הייתה גם קטסטרופה כלכלית.
העלויות תפחו, החובות גדלו, והפערים מבאיירן רק הפכו לגדולים יותר ויותר. בסופו של דבר, מינכן 1860 ירדה ליגה, איבדה יציבות מקצועית, וב-2017 שוב קרסה כלכלית עד שנאלצה לחזור לאצטדיון הישן והמיתולוגי שלה, גרינוולדר שטאדיון.
בשנים האחרונות הסיפור שלה הוא בעיקר מלחמות פנימיות. המשקיע הירדני חסן איסמאיק, שהזרים כסף למועדון, נמצא בעימותים בלתי פוסקים עם ההנהלה ועם חלק גדול מהאוהדים.
המשברים הפיננסיים חזרו שוב ושוב, והשבוע היא הורדה לליגה הרביעית לאחר שנשלל ממנה הרישיון לשחק בליגה השלישית, שם סיימה את העונה במקום ה-8 מתוך 20.
עדיין לא ברור לחלוטין האם איסמאיק, יספק את המימון הדרוש, שעל פי הדיווחים עומד על 2.7 מיליון יורו. בזמן שבאיירן מינכן הפכה לסמל של הצלחה, שליטה וכוח, המועדון בצד השני של העיר הפך לסמל ההפוך בדיוק, מועדון של כאב וגעגוע.