לפני שנדבר על האלופה הראויה, הפועל באר שבע והקונצרט שלה במחצית השנייה בטדי, נפתח בבדיחה. קודם כל, הרכב השחקנים שפתח בבית"ר ירושלים, כלל שחקנים שפשוט לא מספיק טובים כדי לנצח את האלופה, אבל אם כבר הייתה הברקה ב-11 של בני בן זקן, היא הייתה שיבוצו של יעקב בריהון.
בריהון לא נספר העונה כשחקן הרכב, היה בקצה הספסל ופה ושם שיחק כמה דקות. המחצית הראשונה המצוינת של בית"ר הייתה הרבה בזכותו. הוא נמרץ, יעיל, מפרגן, לחץ את ג'ון אוגו ובישל לחן עזרא. מה צריך יותר מזה? פתאום, במחצית השנייה, הוחלט שבריהון לא עולה לשחק. כשנשאל בני בן זקן בסיום המשחק על ההחלטה להוריד אותו לספסל עוד במחצית ענה: "בריהון ביקש לצאת, הוא היה גמור". מה אתה אומר בני? לשם מה נועדה המחצית? לא לתת לשחקנים לנוח? לקחת אוויר, להתאושש, להתאוורר? החלטה איומה, תשובה בדיחה.
המשחק הזה הוגדר כ"משחק עונה", וככזה חייב שיהיה שווה בכוחותיו. די היה לראות את שחקני ההגנה של בית"ר רודפים אחרי טוני וואקמה ולהבין שכוחות אין כאן. באופן כללי ביותר, אין בכלל מה להשוות בין שני המועדונים מכל הבחינות. כל אוהד כדורגל, רואה מועדון אחד, עם יד מכוונת ברורה, לעומת מועדון שכמעט כל החלטה שלו יוצרת כאוס. איזה הבדל עצום.
כבר דובר רבות על מה שעבר על הפועל ב"ש העונה. המון בעיות, ובכל זאת, הם ניצלו את חולשת הליגה ויזכו באליפות שלישית ברציפות, אליפות שברק בכר, שמדהים אותנו כל פעם מחדש, הגדיר אותה "המתוקה ביותר". צודק, ככל שקשה יותר כך מתוק יותר.
בריהון. היה מעל כולם בבית"ר, עד שהוחלף (דני מרון)
הפועל ב"ש היום היא בהחלט הדבר הכי טוב שקורה בכדורגל שלנו. כל כך הרבה דברים צריכים להשתפר כאן, אבל המועדון מבירת הנגב פתאום מראה לנו דברים אחרים. המון בעיות? אז מה, פותרים הכל בשקט. אגו של שחקנים שלא משחקים? יש את ברק בכר שיעמיד אותם במקומם. שיר צדק ומיגל ויטור לא יכולים לשחק? לואי טאהה וחאתם עבד אלחמיד לא פחות טובים. הכוכב הכי גדול בליגה שלנו, וואקמה, פצוע? לך תנוח חודש ותחזור בריא למאני טיים. חסר שחקן שיעשה עומק ויבקיע? נביא את חנן ממן מהפועל חיפה. הזרים לא פוגעים ופצועים? ישחקו ישראלים עם שני זרים בלב. ולא נפסח כמובן על 9,000 אוהדים אדומים בטדי שנשמעו עוד יותר מהקהל הביתי. בשתי מילים - כל הכבוד. כל הכבוד להפועל ב"ש שסוף סוף השוותה את מספר האליפויות לזה של מכבי נתניה, חמש במספר.
מנגד עומדת כמובן בית"ר. בעוד שלושה ימים ממתין לירושלמים גמר הגביע ואין ספק שהם מגיעים אליו במצב רוח נוראי. בתוך חמישה ימים הם ספגו שמונה שערים. זה המון. בעוד שהפועל ב"ש הגיעה לישורת האחרונה בכושר מצוין של שחקניה ובמיוחד כוכביה, חוץ מחן עזרא ואופיר קריאף, כל היתר לא בכושר או שלא בריאים. קחו היום בכושר טוב את אנטואן קונטה, מרסל הייסטר, יאקוב סילבסטרה, איתי שכטר, עידן ורד וז'אורז'יניו, תוסיפו חיזוק במרכז ההגנה ובית"ר עדיין חזק בתמונת הדאבל. אבל זה "אם" ואין אם בכדורגל.
בית"ר צריכה לאסוף את עצמה. היא לא יכולה להרשות לעצמה בתוך ארבעה ימים להפסיד גם אליפות וגם גביע. אם אנחנו יודעים בוודאות שב"ש טובה יותר ומגיע לה לזכות באליפות, לא כך הם פני הדברים בגמר מול הפועל חיפה. בית"ר עדיין טובה יותר והיא לא יכולה לאכזב את אוהדיה באצטדיון שלה. אגב הרבה מאוהדים אלה נטשו את המשחק בדקה ה-75 והם אלה שעם כל הדיכאון, חייבים לתת את הרוח הגבית לשחקנים הגמורים.
בכר חוגג כל הדרך לצלחת (דני מרון)
בגמר גביע אין פייבוריטית. השנתיים האחרונות בטדי הוכיחו זאת עם מכבי חיפה ובני יהודה שהדהימו את מכבי תל אביב. במקרה של הנפת גביע, זאת תהיה עונה מצוינת עבור בית"ר. גם היא עברה לא מעט טלטלות ותזכה בתואר, זה יפה מאוד. במקרה של הפסד להפועל חיפה בגמר, זה כבר כישלון. כן כן, משחק אחד בלבד שיקבע עונה שלמה. כאשר מפסידים בבית אליפות להפועל ב"ש זה הגיוני. הפסד בגביע כבר לא יתקבל.
ומילה לסיום לבני בן זקן. לפני כמה שבועות צחקתי כששמעתי שהוא מועמד למאמן העונה וכשאני רואה אותו מתראיין אני חס עליו. זה גדול עליו. אין לי בעיה שיש לבן זקן בעיה עם הראיונות. אבל כמאמן אני מצפה ממנו לרעיונות חדשים. אין לו. לא כריזמטי, לא טקטיקן, לא מגיב, טועה הרבה. כמו שטוראי או רב"ט או סמל לא מקבלים ישר את תפקיד אלוף הפיקוד, לא כל אחד יכול לאמן את בית"ר ירושלים.
הפסד בגמר הגביע יהיה כישלון (דני מרון)