תמה עונת 2018/19. זמן לומר שלום לפיטורי המאמנים ול-VAR, לבניון כשחקן ולב"ש כאימפריה (לפחות בינתיים), לנתניה המרגשת ולבני יהודה הזוהרת. ממש עוד מעט, הכל יתחיל מחדש. שמות יעלו לאוויר, מאמנים יזוזו מצד לצד, הבטחות ותחזיות יצוצו כפטריות אחרי הגשם (או כמטקות אחרי החמסין). ליגת העל תפתח עונה חדשה שבה הכל יתחיל מאפס. וכאן, ניסיתי להרכיב חמש שאלות שהתשובה אליהן תבהיר לנו, כמאמר המשורר, איזה קיץ הולך להיות.
1. כמה (ואם) תשקיע אלונה ברקת בהפועל ב"ש?
זו ללא ספק היתה שנה רעה במיוחד להיות אוהד הפועל ב"ש. אחרי שלוש שנים שבהם הקבוצה של שלישיית הב"תים: בכר, ברקת, ברדה שלטה בליגה ללא עוררין ואפילו השיגה כמה רגעים יפים באירופה, משהו השתנה. תבוסה קשה מול זאגרב במוקדמות האלופות, הדחה כבר בשמינית גמר הגביע מול נתניה ופער של 34 נקודות (שלושים וארבע!) מהמקום הראשון בתום המחזור ה-36 בליגה היוו סוג של סטירת לחי לאוהדים אחרי (כנראה) הפריחה הגדולה ביותר בתולדות המועדון. ואם זה לא מספיק, בא גם הפלירט קצר הימים של הבעלים, אלונה ברקת, עם הפוליטיקה: הריצה במקום השלישי ברשימת "הימין החדש", שלא עברה את אחוז החסימה. אז כמאמר המשורר: השאלה היא "מכאן, לאן"? האם ברקת תסכים שוב להשקיע את מה שנתנה בשנים האחרונות (ובעיקר בשנה האחרונה), או שזה הזמן שלה לתת ברקס ולנסות לבנות מערכת שתחזיק מעמד גם אחריה? ואם תחליט להפחית בהשקעה, כמו שמספרים הדיווחים, מה זה אומר לגבי המועדון: האם הקהל שמילא בשנים האחרונות את יציעי טרנר ימשיך להגיע גם כאשר הקבוצה תדשדש? ומהם הכוחות של ב"ש לחיות בכוחות עצמה, מהשקעה בשחקנים צעירים ובניהול מינימליסטי?
ברקת. תשקיע כמו בשנים האחרונות? (דני מרון)
2. יוסי אבוקסיס, לאן?
זה נראה כאילו הוא מאמן ראשי המון שנים, אבל הג'וב הראשון של יוסי אבוקסיס היה בסך הכל לפני שמונה שנים. גם אז זו היתה בני יהודה, בניהול אחר, ומאז הוא הספיק לעבור בכל מיני מקומות: עבר בהפועל ת"א לתקופה קצרה, קפץ לסכנין לכמה שנים נהדרות (הטובות של המועדון עד אז ומאז, למעט הגביע עם אייל לחמן ב-2004), אבל איכשהו תמיד חזר לשכונה. עושה רושם שיוסי אבוקסיס מצא את הבית שלו. בני יהודה היא קבוצה שתפורה למידותיו: צעירה, חצופה, בועטת ובלי הרבה ציפיות או לחצים. וכאן נשאלת השאלה: האם הוא בנוי לשלב הבא? בפעם האחרונה שהוא הגיע להפועל ת"א, קבוצת נעוריו והקבוצה שאיתה לקח דאבל כעוזר מאמן, זה נגמר בתבוסה 4:0 בדרבי למכבי ובפיטורים. האם הוא יכול לעמוד בלחצים של מועדון גדול, בידיעה שכסף גדול מושקע בסגל שלך? האם מה שעבד בשכונה, יכול לעבוד גם בכרמל, בטרנר או בטדי? ואולי דווקא שם, כשיהיו לו את הכלים, זה יוכל להיגמר לא רק עם תואר מזדמן כמו גביע, אלא עם התואר הגדול באמת?
3. בית"ר ירושלים, מי הבוס?
לאחר עונה מאכזבת, מוצאת את עצמה בית"ר בקיץ 2019 עם מפלצת בת ארבעה ראשים: אחד חוגג, ואחד אוחנה, ואחד בניון, ואחד רוני לוי (שאמור לחתום). ארבעה אנשים כריזמטיים, שלא חוששים להביע את דעתם הנחרצת בענייני המשחק, ולא ממש אוהבים לקבל מרות. רוני לוי לא הסתדר בפעם האחרונה שעבד עם מנהל מקצועי מעליו (טור-כריסטיאן קרלסן במכבי חיפה), אלי אוחנה תמיד היה ידוע כאיש חד לשון ובעל דעה, ואת מה שקרה בפעם האחרונה שמישהו ניסה להוציא את יוסי בניון מהמגרש, אתם בטח זוכרים. איך מעגלים את המרובע הזה? איך מצליחים לייצר מערכת היררכית ברורה, בקבוצה הכי לחוצה ואמוציונלית בארץ? ומי יאמר את המילה האחרונה: המאמן? המנהל המקצועי? היו"ר שגם לו רקורד מקצועי לא קטן? או אולי הבעלים, שאף פעם לא חושש לומר את אשר על ליבו לכל מי שחפץ בכך?
בניון. יקבל את המנדט מאוחנה, חוגג ורוני לוי?
4. מכבי חיפה, לאן פנייך מועדות?
עונה מבלבלת עברה על האוהדים הירוקים: לכאורה, כשמביטים על חצי הכוס הריקה, אפשר לראות עוד שנה שאחד המועדונים המפוארים בכדורגל הישראלי היה רחוק ממאבק על תארים. עוד שנה של דשדוש, של הפסדים ביתיים, של קהל ירוק ונאמן שהולך הביתה מאוכזב ושל מונולוגים ארכניים ב"רדיו חיפה". אבל יש חצי כוס אחרת, שלפיה חיפה הצליחה לסיים במקום השני, צלחה פלייאוף אליו הגיעה בעמדת נחיתות ברורה, ובעיקר יש לה כמה שחקנים בכלל לא רעים על הדשא, וירדן שועה בראשם. אז לאיזה כיוון ללכת? האם זו עוד עונה שבה הירוקים שוב יישארו מאחור, או שמא השנה מכבי חיפה שוב מכוונת למאבק האליפות? האם היא יכולה בכלל לבנות קבוצה שתתחרה ביריבה השנואה מתל אביב? ובעיקר, האם השלד המקומי שהוביל את מכבי חיפה לתקופה היפה שלה העונה, מסוגל לתפקד במשחקים גדולים וקובעים?
5. האם מכבי תשתדרג?
וזו, כנראה, השאלה מספר אחת של הקיץ הקרוב. כי עם כל הכבוד לאלונה ואבוקסיס, לארבעת הראשים או לשחר, גורלה של עונת 2019/2020 עדיין נמצא בידיים של מכבי תל אביב. בידיה יש את רוב הכישרון (גם בסגל המיידי, וגם במושאלים שיחזרו אליה בתום העונה, דוגמת מתן בלטקסה או אילון אלמוג), את המאמן הטוב ביותר ואת הסביבה התומכת. והשאלה היא: האם מכבי יכולה לעלות מדרגה? האם הקבוצה הנהדרת שאיביץ' הציב שבוע אחרי שבוע בליגה הישראלית, תוכל לתקן את הרושם שהיא הותירה בעונה שעברה עם ההדחה מול סארפסבורג במוקדמות הליגה האירופית, ולעשות את זה בגדול גם באירופה? מכבי תל אביב העפילה בסה"כ פעמיים לשלב הבתים של ליגת האלופות: פעם אחת, עם קבוצה צעירה מאוד ומאמן נחוש (2004/05) ובפעם השנייה, עם קבוצה עשירה, מלאה בכוכבים ועם זהבי אחד שהיה מעל כולם (2015/16). האם הקבוצה השלישית שתגיע לשלב הבתים תהיה מעין שילוב של השתיים: העושר של גולדהאר מחד, וים הכשרונות הצהובים מאידך? ואם היא תגיע לשם (או לפחות תגיע לשלב הבתים של הליגה האירופית, שהוא מקומו הריאלי של הכדורגל הישראלי בעתיד הנראה לעין), האם היא תוכל לשלב בין הצלחה אירופית לבין אליפות נוספת בליגה?
גולדהאר. הכל תלוי בו (דני מרון)