הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

"במכבי ת"א הרגשתי אפס. התפללתי שאעוף משם"

"השפילו אותי. הניצחון עליהם? אלוהים רואה הכל"; "מסכנים האוהדים, הם לא יודעים מה עושים לשחקנים שם"; "בכיתי כל יום. הם מנעו ממני לחתום בדורטמונד". לפני שהוא עובר ללודוגורץ, צ'יבוטה סוגר חשבון עם האקסית בראיון חסר מעצורים וחושף סיפורים מהעבר

תומר לוי
תומר לוי  28.05.19 - 13:02
תחילת כתבה

מאוויס צ'יבוטה ציין כמה פעמים בתחילת ראיון הפרידה כי הוא לא רוצה לדבר על מכבי ת"א. הוא המשיך הלאה, זכה לבית חם בבני יהודה, וגם במתנת פרידה מדהימה בדמות גביע. אבל בימים האחרונים, רגע לפני שהוא נפרד ומגשים את החלום האירופי בלודוגורץ, משהו יושב לו על הלב. ואצל צ'יבוטה, הכל מתחיל מהלב.

כמו שהוא לא ישכח איך סוכנו, אבי ציוני, שם אוכל על הצלחת שלו בתחילת הדרך בישראל, כך לא יוצא לו מהראש מה עשתה לו מכבי ת"א בתחילת העונה, ואפילו לפני כן. עכשיו, רגע לפני שהוא ממריא, זה הזמן לשים את הכל על השולחן, גם בשביל אותם אוהדי מכבי ת"א ששולחים לו הודעות נאצה ולא יודעים מה היה מאחורי הקלעים בתחילת העונה הנוכחית.

"השפילו אותי", מספר החלוץ בן ה-23, "הייתי עושה את החימום עם כולם, ואז היו אומרים לי להתאמן בצד. במשך חודש התאמנתי לבד. אם לא רוצים אותי, שיתנו לי ללכת. הייתי הולך. לא אמרו לי כלום, נתנו לי להתאמן בצד. כל אחד אמר משהו אחר, לא הבנתי מה קורה איתי. בחיים לא הרגשתי ככה. זה פגע בי ממש. הרגשתי אפס. הבנתי שזה לא באשמתי, אבל אחרי החימום להתאמן לבד בצד עם המאמן כושר, בקבוצה שבה גדלת, ובה חתמת לחמש שנים?".

צ'יבוטה ממשיך ומגולל את היומיום שלו במכבי ת"א בתחילת העונה: "יום אחד היה אימון בשש, התקשרו אליי בשתיים כדי להגיד לי שאני לא מתאמן עם הקבוצה, אלא אני צריך להתאמן בארבע עם דור ג'אן ומתן בלטקסה, שהיו מתאמנים בצד לבד. ביקשתי מכתב רשמי של המועדון שמאפשר לי להתאמן בצד. אחרי שעה הם הבינו שזה הולך לכיוון הלא נכון, התקשרו אליי ואמרו לי לחזור ולהתאמן עם כולם. הם שיחקו באימון אחד 12 על 11, ואני הייתי בחוץ. הרגשתי שהם רוצים לפגוע בי ולעשות לי נזק. שאני אעשה בלאגן, לא אגיע לאימון. מילה לא אמרתי. זה כבר חרא, אי אפשר לסבול את זה. מסכנים האוהדים של מכבי ת"א, הם לא יודעים מה עושים לשחקנים שם".

"אני סופג הרבה קללות מאוהדים של מכבי ת"א", הוא חושף, "מקללים את הילדה שלי. שירגעו. זה מתחיל לעצבן אותי. שקודם יסתכלו מה שההנהלה שלהם עושה לשחקנים. אם מישהו ממכבי ת"א, מההנהלה, היה לו ביצים לבוא ולהגיד לי 'וואלה, מה שעשינו לך זה לא מתאים' או היה מבקש סליחה, היה בסדר. אבל אני לא כועס על אף אחד. אני פגוע, אבל שמח מאוד שיצאתי משם. הדבר הכי טוב שקרה זה לעוף משם. המועדון הזה רק עשה לי נזק. בזמן שהייתי במועדון הזה, פספסתי אולי 4 הצעות מחו"ל. מזמן הייתי צריך להיות בחו"ל, אבל אני לא מצטער על זה".

צ'יבוטה מעיד על עצמו כי הוא חזק, ועבר דברים בקריירה, אבל התקופה במכבי ת"א שברה אותו: "הייתי בוכה כל יום. הייתי מגיע לאימון, ואז הולך הביתה ונשאר ברכב כדי לבכות. התפללתי שיגיע יום ואני אעוף משם. האוהדים לא יודעים מה עושים לשחקנים. ביקשתי רק שיתייחסו אליי כמו בנאדם. זה כאילו המנהל אומר לך לשים את האצבע שהגעת לעבודה, ואז תישאר בחוץ. איך תרגיש? החברים שלך עובדים, איך תרגיש? הרגשתי ששמו אותי על הברכיים והשתינו עליי. אף אחד לא בא ואמר שהתנהגו אליי בצורה לא בסדר ולהתנצל. לא ידעתי מה לעשות. לא כל החיים שלי היו 'וואו', אבל בתקופה הזו הרגשתי אפס. למזלי, השחקנים במכבי ת"א נהדרים. אם היה חדר הלבשה 'על הפנים' לא יודע איך הייתי יכול לעבור את התקופה. כל החברים שלי היו שם. כולם היו איתי, הם ראו מה עושים לי".

"הניצחון הכי גדול שלי זה להגיע לבית חם בו מעריכים אותי, מכבדים אותי ונותנים לי להרגיש טוב. הם פשוט לא מעניינים אותי אחרי מה שהם עשו לי. אני לא סופר אותם. אני בהלם שהם שלחו לי הודעות. שום דבר הם לא עשו בשבילי. הם עשו לי רק נזק. ב-2013 קיבלתי הצעה מדורטמונד, והם לא שיחררו אותי. השתתפתי בטורניר נערים והייתי מלך השערים. בשנה שעברה קיבלתי הצעה מרוסיה. הם פנו לבני יהודה והציעו מיליון וחצי יורו. בבני יהודה הפנו אותם למכבי ת"א, שאמרה שבפחות משלושה מיליון יורו הם לא מתחילים לדבר".

העונה, הקבוצה הישראלית היחידה שניצחה את מכבי ת"א הייתה בני יהודה. לפי צ'יבוטה, הייתה לכך סיבה: "בחצי הגמר התרגשתי, בכיתי כי זכרתי איך העונה התחילה ואיך היא נגמרה. במאני טיים תמיד ניצחנו את מכבי ת"א. אלוהים לא רואה הכל? כל השנה עשינו מהפך? רק נגד מכבי ת"א. הכל מלמעלה. הם לא הפסידו 30 משחקים, ולנו הם הפסידו פעמיים. אנחנו הקבוצה הכי טובה בארץ? הכל מלמעלה".

כעת הפנים של צ'יבוטה לעבר לודוגורץ, אבל הדרך לחתימה לוותה בייסורים. "חוץ מהחודש במכבי ת"א בתחילת העונה, השבועות לפני המעבר ללודוגורץ היו הכי קשים בקריירה וגם בחיים. הייתי 10 שעות בנמל התעופה, עייף, ואחר כך הייתי צריך לשחק. עשיתי בדיקות, זה לא יצא כמו שצריך, חזרתי, בדיקות לב. פתאום אתה מתחיל לחשוב שלא תוכל לחזור לשחק כדורגל. הרבה בלאגן. אחרי יומיים מתחיל להתאמן ולשחק. היו הרבה משחקים. בתקופה של הגביע. רציתי, אבל הגוף לא נתן לי".

View this post on Instagram

🧡היום אני עוזב את הבית שלי בישראל, וכשאני אומר בית – אני מתכוון לבני יהודה. אני נמצא בישראל כבר 7 שנים ובני יהודה זה המקום הראשון שהרגשתי בו בית אמיתי. המועדון החם והמשפחתי, ברק אברמוב והאנשים שמנהלים אותו, יוסי אבוקסיס והצוות המקצועי, השחקנים שהפכו לחברים ומעל הכל האוהדים המדהימים של השכונה, כל אלה גרמו לי להרגיש ככה. אז בטח אתם מבינים מה עובר עליי עכשיו כשאני עוזב אתכם בדמעות ונפרד מכל כך הרבה אנשים שנכנסו לי ללב מהרגע הראשון שחתמתי במועדון. בני יהודה היתה כל עולמי בשנתיים האחרונות. מקצועית וחברתית. כל יום הייתי מגיע לאימונים בחיוך. אהבתי לראות את כל הילדים של המחלקות הצעירות מתאמנים וחולמים ללבוש את המדים הכתומים בקבוצה הבוגרת. אהבתי להסתובב בשכונה, אהבתי את השיחות עם האוהדים ובעיקר אהבתי להרגיש שמאמינים בי, שבונים עליי, שרואים בי שחקן משמעותי והכי רציתי להחזיר לכולם על המגרש. הקפיצה המקצועית שלי קרתה פה. בזכות השחקנים והצוות המקצועי. גם ברגעים פחות טובים תמיד היו שם איתי, כי ככה זה במשפחה, תומכים גם כשקשה וזה מה ששחקן כמוני צריך, שיאמינו בו. זה, השנתיים האלה היו מדהימות בשבילי. בדרך עברנו נצחונות גדולים על קבוצות גדולות כמו זניט באירופה, מכבי ת"א ומכבי חיפה בישראל, הגענו פעמיים לפלייאוף עליון, היו לנו חגיגות מטורפות בחדר ההלבשה והיו גם הפסדים ורגעים קשים, אבל עברנו את הכל ביחד, והביחד שלנו חזק יותר מהכל. השיא מבחינתי היה בגמר הגביע. בשניה שהפנדל האחרון נכנס, הרגשתי איך הכל מתפרץ החוצה. ידעתי שזו החגיגה המשמעותית האחרונה שלי בכתום, וכל המתח מהמשחק, כל הדרמה, כל הלחץ וכל ההבנה שעוד רגע אני לא פה – הכל השתחרר. ומי שראה אותי חוגג בטירוף יודע על מה אני מדבר. אני כל כך מאושר שאני עוזב אחרי גביע כתום, אחרי ששימחנו עשרות אלפי אוהדים, כי כל כך מגיע להם לחגוג. אני נפרד היום מכולם אבל יודע שזו רק פרידה גיאוגרפית, בלב ובנשמה – אני תמיד כאן אתכם. אני רוצה להגיד תודה מיוחדת למאמן שלי יוסי אבוקסיס, שלקח אותי כמו אבא שדואג לילד שלו, ולא ויתר עליי אף פעם. יוסי הרבה בזכותך אני מגיע לאן שאני מגיע עכשיו באתגר הבא שלי. תודה לברק אברמוב שהאמין בי, אני יודע ששימחנו אותך בתקופה הלא פשוטה שאתה עובר, תודה לכל האנשים במועדון. תודה לכל השחקנים על הצחוקים, על השמחה, על שהפכתם מסירות שלי לבישולים, ושמסרתם לי לגולים, על שביחד, יש לנו תואר יקר ומדהים – מחזיקי הגביע! תודה לסוכן שלי אבי ציוני שגילה אותי באפריקה ועבר איתי ביחד כל הרבה עד שהגענו לרגע הזה, תודה לך ולמשפחה שלך על כלמה שעשיתם

A post shared by Jesus Christ Mon Soveur 🙏🇨🇬 (@mavistchibota_13_officiel) on

"מה שאני הכי שונא, זה לא לשחק, אז שתקתי והמשכתי להתאמן ולשחק. התחלתי לשמוע שאנשים אומרים שאני עושה טובה. זה באמת היה נראה ככה, אבל זה לא היה המצב. שאלו אותי ואמרתי להם את האמת. שאני רוצה לשחק, אבל הגוף לא נותן. זה לא הייתי אני. בבני יהודה יש אנשים שמכירים אותי טוב מאוד כי הם יום יום איתי. אם זה ברק, אם זה יוסי. בכלל, אם יש לי בעיה, אני לא צריך לספר ליוסי. הוא רואה אותי ולבד מבין שיש בעיה. הוא טיפל בזה כמו שצריך. נתן לי לנוח באימונים ובמשחקים. חזרתי ליהנות מכדורגל".

ואי אפשר בלי מילים חמות לבני יהודה. "קשה לעזוב את האנשים המדהימים האלה", הוא אומר, "אני לא מוצא את המילים. אני שנתיים פה, אבל זה מרגיש כמו שבע שנים. אני, ברק אברמוב ויוסי כהן מדברים על הרבה דברים, לא רק על כדורגל. הוא אמר שיבוא לבקר אותי שם. האהבה שאני מקבל בבני יהודה מזכירה את האהבה שאני מקבל בבית. הדבר הכי טוב שקרה לי בכדורגל זה לבוא לבני יהודה. אם זה הקהל, ההנהלה, הצוות".

"ירדן שועה הוא השחקן הטוב ביותר ששיחקתי איתו", הוא מספר רגע לפני סיום, "אפשר לא לאהוב אותו? אני מכיר אותו מגיל 14. הוא שכן שלי. הוא היה גר בקריית שלום. היה התאמן איתנו בנוער". ומה לגבי נבחרת ישראל? "בינתיים אני לא יכול לשחק בנבחרת. הייתה לי הופעה אחת בנבחרת קונגו, ואנחנו עובדים כדי למחוק את ההופעה הזו. צריך לשלוח מכתב לפיפ"א כדי לבטל את זה".

גורמים במכבי ת"א מסרו: "התגובות של מאוויס מאכזבות מאוד. מצער לחשוב שכך הוא חושב".