הפרד ומשול: הגיע זמנה של חיפה להכיר בטעות שועה

בפינה הימנית, כישרון מהגדולים שצמחו בדור הנוכחי. בפינה השמאלית, מאמן שיש לו הכל לתת, חוץ ממה שאותו כישרון באמת צריך. ובאמצע, מכבי חיפה. מהחתמה ממזרית שהייתה אמורה להפוך לסיפור אהבה, סאגת החלוץ הפכה לעול. עכשיו זה זמן לחישוב מסלול מחדש

אבישי סלע
אבישי סלע  11.11.19 - 20:30
תחילת כתבה

שועה. כשמכבי חיפה החתימה את ירדן שועה, אי שם בינואר שעבר, נדמה היה שאין אוהד כדורגל ישראלי שלא הרגיש שמשהו קרה. החתמה ממזרית, מתחת לאף של כולם, של מועדון שהרבה שנים היה בצל – אבל עכשיו שם את הידיים שלו, כמו פעם, על שחקן מבטיח, שאמור להיות נכס לשנים ארוכות. הירוקים שבינינו בטח כבר הפליגו בדמיונם, וראו את שועה מממש את ההבטחה: כובש שערים, מפזר ניצוצות, מחזיר את המועדון לימיו הגדולים.

שועה נמצא פחות משנה במועדון, אבל כבר אפשר להגיד שהחזון האופטימי הזה לא באמת קרה. משהו לא התחבר בין האמביציה האדירה של החלוץ, לבין המועדון הלחוץ, המתוקשר והרעב להישגים שבשעריו הוא נכנס. נדמה שבעיקר הוא לא התחבר בין שתי הפרסונות המרכזיות בסיפור: שועה, והמאמן של הירוקים, מרקו בלבול.

לא פשוט להתמודד עם שחקנים מסוגו של מספר 11. הוא טיפוס מורכב, שמצד אחד מספק לך יתרונות אדירים כשהוא משחק (הכוח, החוכמה, החדות), אבל מצד שני – ברגע שהוא נדחק הצידה, התסכול שלו עלול להוות מכשול למערכת כולה, ולא רק למערכת היחסים הפרטנית שבמרכז "הסערה". לכן בדיוק הוא זקוק לסביבה שתכיל אותו, את היתרונות לצד החסרונות, ותדע להוציא ממנו את המיטב.

מצד שני, גם שועה יצטרך לדעת שהתחנה הבאה שלו, עלולה להיות התחנה האחרונה. פספוס גם במקום אחר, ולא רק במכבי חיפה הלחוצה ותאבת ההצלחות, עלול לסמן את האשם בחזרה אליו. הוא יצטרך לתקן את המגבלות הקטנות והטיפשיות, לקבל כל הזדמנות שייקח – ובעיקר, פשוט להתרכז במשחק עצמו. כי כששועה משחק, כולם רואים מה הוא באמת שווה. לא צריך לערבב את זה עם בעיות אחרות, מתחומים אחרים, שעלולים לפגוע באחד השחקנים המוכשרים שצמחו בדור הנוכחי.

בלבול. לא סתם שחקן כמו שועה כל כך הצליח אצל אבוקסיס. גם בני יהודה וגם המאמן הצעיר יחסית, ידעו להתנהל איתו ברמה הנכונה שתוציא ממנו מיטב את היכולות שלו. מרקו בלבול, לטוב ולרע, הוא אנטיתזה מסוימת לאבוקסיס: יש בו משהו יותר קורקטי, יותר קשיח, שלא מאפשר לו להיפתח ולהתמודד עם הצדדים היותר בעייתיים באישיות של שועה.

ומצד שני, קשה להאשים את בלבול: מכבי חיפה, בלעדיו, מספקת את הכדורגל הכי יפה שסמי עופר ראה מאז היווסדו, ככל הנראה גם הכי מרהיב שהראתה מכבי חיפה בתשע השנים השחונות שעברו מאז האליפות האחרונה, בעונת 2010/11. מכונה התקפית שמשלבת בין הטאץ' האומנותי של שרי, המהירות וכוח הפריצה של חזיזה, ורוקאביצה שלא מפסיק להבקיע. כשמשהו עובד, לא ממהרים לשבור אותו. להחדיר בכוח את שועה לתוך תלכיד מצוין שכזה, יעשה עוול מסוים.

השילוב בין מאמן קפדני יחסית כמו בלבול לסוס פרא כמו שועה, הוא שילוב בין חומר לאנטי חומר. לא בטוח שאצל מאמנים "חזקים" אחרים (איביץ', בכר, רוני לוי) זה בהכרח יעבוד באותה הצורה, אבל ייתכן כי הפער בין האישיות של שני הצדדים הוביל גם לפער המקצועי.

מכבי חיפה. לא בטוח ששני הצדדים יאהבו את הצעד הזה (אצל שועה זה עלול להיתפס ככישלון, לחיפה בוודאי יהיה לא פשוט לוותר), אבל בעיני כותב שורות אלה, מכבי חיפה יכולה להכיר בטעות שלה. להחזיק שחקן יקר כמו שועה על הספסל, זה לוקסוס שאפילו קבוצה עשירה (יחסית) כמו מכבי חיפה תתקשה לעמוד בו לאורך זמן. שועה צריך קבוצה חדשה, שבה יוכל להראות את מה שהוא יודע, ומכבי חיפה תוכל להסתדר גם עם אופציה התקפית אחת פחות.

עם זאת, אין ספק שהפנצ'ר המסוים שחיפה חוותה עם שחקן מבטיח כמו שועה, מעיד משהו על היכולת של המועדון לקבל אליו שחקנים מסוגו – שחקנים בעלייה, שחקנים שאינם כבר מניות בטוחות, אלא כאלה שהן רגע לפני הפריצה. גם בתקופה שבה מכבי חיפה פחות או יותר עובדת טוב על הדשא, היא עדיין מועדון מאוד לחוץ להישגיות. וככזה, יהיה להם קשה להתמודד גם בעתיד עם שחקנים יותר צעירים ופחות מוכחים.

ברור שלשפוט את סיפור ירדן שועה במכבי חיפה יהיה טעות. לא בטוח בכלל שהוא ייגמר, והמציאות תמיד יכולה לטפוח על פנינו. אבל אם ירדן שועה לא מוצא את מקומו במועדון, זו תהיה טעות – ואולי גם בזבוז – למשוך את הקשר יתר על המידה. פרידה תהיה טובה לשני הצדדים, ואולי גם תועיל לחלוץ, שימצא דרך אחרת במקום חדש.

הדפס