מעל כולן: חמש הקבוצות הגדולות בכדורגל הישראלי

הפועל ת"א של גוטמן או חיפה של שפיגל? בעקבות "פגרת הקורונה", לקחנו על עצמנו את המשימה הקשה מכל: קבלו את הטופ 5 של הכדורגל הישראלי בשלושת העשורים האחרונים

אבישי סלע
אבישי סלע  10.04.20 - 16:00
תחילת כתבה

דירוגים זו תמיד משימה מאתגרת. איך לעזאזל קובעים מי טוב יותר? ומי מודד? ומה אמת המידה? לכל אחד יש את התשובה שלו. זו משימה קשה, אבל מישהו צריך לעשות אותה. והפעם, "טופ 5" בחר (אולי) את המשימה הקשה מכולן: לבחור את הקבוצה הגדולה של הכדורגל הישראלי בשלושת העשורים האחרונים.

הגבול הזה, כמובן, הוא שרירותי - היו כאן קבוצות אדירות גם לפני 1990. מהפועל פתח תקוה האדירה של שנות החמישים, דרך מכבי תל אביב ששלטה בשנות השבעים, מכבי חיפה ובית"ר של שנות השמונים ועוד ועוד. אבל עצרנ בניינטיז מכמה סיבות: א. זו התקופה שבה התחלתי לראות כדורגל, ויכולתי לשפוט בעצמי; ב. אלה השנים בהן נכנסנו לאירופה, מה שהחל את עידן המקצוענות, ורמה אחרת של זרים שחדרו לכדורגל הישראלי. זהו כמובן דיון סובייקטיבי, כל אדם יכול לפרש אותו אחרת, אבל הנה הניסיון שלי בבמה הצנועה שניתנה לי.

5. בית"ר ירושלים, עונת 1997/98
בהרכב: איציק קורנפיין; שמוליק לוי, אלון חרזי, סרגיי טריטיאק, דוד אמסלם; יוסי אבוקסיס, ז'אן טלסניקוב, אישטוואן פישונט, אישטוואן האמר; סטפן שאלוי, ניר סיביליה. המאמן: דרור קשטן

במקרה הזה, הייתה כאן הערכת חסר. כותב שורות אלה היה ועודנו אוהד בית"ר ירושלים, ואלה היו השנים שבהן התאהבתי. אמצע שנות התשעים, כשהקבוצה שנבנתה ע"י אלי "השריף" כהן הגיעה לשיאה תחת גדול מאמני בית"ר בכל הזמנים, דרור קשטן. הלב של הקבוצה היה ונותר עמוד השדרה: מקורנפיין שבין הקורות, דרך טריטיאק כמעוז ההגנה, אבוקסיס בקישור (שרק שיברון הלב מהעזיבה הכואבת ההיא להפועל ת"א, מנע מאיתנו להעריך באמת את מה שנתן למנורה) והקסם ההונגרי של פישונט ושאלוי בחלק הקדמי.

קשטן סיפק שתי תוספות שהפכו אותה לקבוצה קטלנית: אלון חרזי, בעונת הבוגרים היחידה שלו מחוץ למכבי חיפה, שהשלים עוצמה הגנתית; ואישטוואן "MC" האמר, שהצטרף באותה עונה לצמד ההונגרי והוסיף להם כמה שערים חשובים, ובעיקר המון מהירות. מבחינתי, בבית"ר ההיא הכל התחיל, אבל האהדה כגורם מעוור, ופרשת השרוכים שקצת העיבה על האליפות ההיא, הציבו אותה רק במקום החמישי.

4. הפועל באר שבע, עונת 2016/17
בהרכב: גיא חיימוב; בן ביטון, מיגל ויטור, שיר צדק, מיחאי קורהוט; ג'ון אוגו, אובידיו הובאן, מהרן ראדי; מאור מליקסון, טוני וואקמה, בן שהר. המאמן: ברק בכר

הקבוצה שהביאה את מהפכת אלונה ברקת לשיאה. התהליך, שהתחיל בבטן הטבלה של הליגה הלאומית, עם מעט מאוד אוהדים בווסרמיל המיושן והמאובק, נגמר בקבוצה הדורסנית ביותר של המועדון מאז ומעולם. זו היתה עונה שבה כיף היה להיות אוהד באר שבע, כזו שאמנם החלה עם שיברון לב מסוים (אותה החמצת פנדל של ראדי במשחק המכריע מול סלטיק במוקדמות ליגת האלופות), אבל נמשכה עם כדורגל מעולם אחר.

הקבוצה ששברה את הקרח אחרי ארבעים שנה, השתדרגה: מאור בוזגלו הגיע לשיאו על הדשא, וואקמה לא הפסיק להבריק, מליקסון סיפק את הקסם שלו - וגם הרגעים נערמו. מהניצחון הגדול בסן סירו על אינטר והמהפך המשוגע בגומלין בבירת הנגב, דרך הגול של בוזגלו בסאות'המפטון (יובל שבתאי בישל!) ועד אקורד הסיום הבלתי נשכח - ג'ון אוגו, דקה 89, מול מכבי תל אביב בחוץ. ברק בכר הוביל את אחת הקבוצות החזקות שנשארו בכדורגל הישראלי, בוודאי המרשימות שבהן. וכך, באר שבע השלימה את לידתה מחדש כאימפריה.

3. מכבי תל אביב, עונת 2013/14
בהרכב: חואן פאבלו; שרן ייני, איתן טיבי, קרלוס גארסיה, יואב זיו; גל אלברמן, ניקולה מיטרוביץ', דור מיכה; טל בן חיים, ראדה פריצה, ערן זהבי. המאמן: פאולו סוזה

במקביל למהפכת ברקת, הייתה גם מהפכת ג'ורדי. מכבי תל אביב שנכנסה לעידן המנהל המקצועי ההולנדי היתה, בדרכה שלה, גם היא בתקופה משברית: שנים ארוכות של דשדוש, מרחק שנות אור מהיריבה השנואה מחיפה שלא הפסיקה לקחת אליפויות, ואובדן ההגמוניה בעיר לטובת היריבה העירונית, שלא הרבה קודם חגגה דאבל. אבל קרויף, שהגיע בקיץ 2012, שינה הכל.

עלינו הוטלה המשימה לבחור את הקבוצה הטובה ביותר מבין שלוש האלופות ששיחקו בבלומפילד. לאוסקר תמיד תהיה את הפעם הראשונה, לפאקו את הטרבל, אבל לטעמי - פאולו סוזה הביא את הצהובים לשיא. מכבי שלו שיחקה את הכדורגל הטוב ביותר מבין הקבוצות הצהובות, וגם הגיעה להישג הטוב ביותר באירופה (עד ההעפלה לליגת האלופות ב-2016, עונה שהסתיימה בהפסד בפוטו פיניש לב"ש), קמפיין מוצלח בליגה האירופית ששיאו ב-2:4 נאה על איינטרכט פרנקפורט החזקה, מצמדים של זהבי וברק יצחקי.

והיה שם גם ערן זהבי: את שיאו האישי הוא יקבע באותה עונת "פוטו פיניש", אבל לטעמי זו היתה העונה שבה הפגין את העליונות הגדולה ביותר, והגיע להישגיות. 29 שערים, כולל שלושער בלתי נשכח בדרבי הגדול מכולם. סוזה וזהבי, יחדיו, חיברו את אחת הקבוצות הגדולות בתולדות המועדון הצהוב.

2. הפועל תל אביב, עונת 2009/10
בהרכב: וינסנט אניימה; עמרי קנדה, וואליד באדיר, דאגלס דה סילבה, דדי בן דיין; אביחי ידין, שי אבוטבול, ערן זהבי; גילי ורמוט, מהרן לאלה, איתי שכטר. המאמן: אלי גוטמן

בנימה אישית, זה אף פעם לא פשוט לפרגן ליריב שלך. בטח אוהד בית"ר, שגדל בבית של אוהד מכבי ת"א שרוף. אבל בהפועל תל אביב של אלי גוטמן היה משהו מיוחד. קשה להגיד שהפרטים בה בלטו לאין שיעור, אבל היה בה משהו גדול מסכום חלקיו. מעין מכונת כדורגל משומנת, שידעה גם לשחק התקפה ולפרק קבוצות. מי שנתנה חמישייה לראפיד וינה ורביעייה בדרבי התל אביבי, מי שהצליחה לא רק להשלים זכייה בדאבל - אלא גם לייצר קמפיין אירופי מוצלח. הקבוצה שהחדירה לתודעה את ערן זהבי, יחד עם הצמד ורמוט את שכטר, שהיה בשיאו המוחלט.

ובהגנה, אניימה כחומה בצורה, כשלפניו וואליד באדיר הוותיק ודאגלס דה סילבה בעונה אחת של חסד, שבה היה נראה כמו בלם אירופי מוביל. הקבוצה הזו של הפועל ת"א תצליח להביא אותה גם אל שלב הבתים של ליגת האלופות, שנה אחר כך. כמה גדולה הקבוצה ההיא היתה? נסו לחשוב על הפועל ת"א של היום, עשר שנים אחרי, באותם מעמדים ודרגות. הקושי לדמיין את הקשר, מעיד באלף מונים על גדולתה של הפועל מודל 2010.

1. מכבי חיפה, עונת 1993/94
בהרכב: רפי כהן; אלון חרזי, רומן פץ, מרקו בלבול, משה גלאם; רוני לוי, סרגיי קנדאורוב, אלון חזן, אייל ברקוביץ', ראובן עטר; אלון מזרחי. המאמן: גיורא שפיגל

בשנים האחרונות, היא עמדה למבחן לא פשוט. סימני שאלה הוטלו על הקבוצה הזו, תהיות האם באמת מדובר בדבר האמיתי. אבל לפחות בעיני, קלישאתי ככל שזה יישמע, אין גדולה ממנה. קבוצה שהצליחה לפרק את הליגה, אלופה של עונה שלמה ללא הפסד (תקדים שלא חזר על עצמו מאז), ובעיקר - למרות שאין בישראל באמת "היכל תהילה" - אחת שמכילה בתוכה כל כך הרבה חברי "היכל תהילה" שכאלה: אלון חזן, אייל ברקוביץ', ראובן עטר, אלון מזרחי, ואפילו אלה שגילמו תפקידי משנה בעלילה - זר כמו איוון גצקו, או חלוץ שעולה מהספסל כמו שי הולצמן, הצליחו להכניס את חלקם באנסמבל.

וגם כאן, מגיעה אירופה - בפעם הראשונה חיפה הצליחה להטביע את חותמה על היבשת, תשע שנים לפני שתרשים בשלב הבתים של הצ'מפיונס. מהניצחון הדרמטי על טורפדו מוסקבה, ועד הקרב שנתנה לאחת הקבוצות הגדולות ביבשת, פארמה. ואם תרצו עוד טיעון מנצח, הרי הוא: מולה עמדה קבוצה מפלצתית, ושמה מכבי תל אביב של גרנט. נמני, זוהר, קלינגר, דריקס, אובארוב - כולם היו שם. ומול הקבוצה של מכבי חיפה, כזכור, זה נגמר 0:5. כשזה הפער, אין מקום לספק: הגדולה מכולן היתה בכרמל.

ענו על הסקר >>>