החלוץ הגדול ביותר: התקדים שקבע יעקובו

פרויקט הזרים: יעקובו במקום ה-3. הוא הגיע לנוער של חיפה וכיכב בליגת האלופות בדרך לקריירה מפוארת בפרמיירליג. ההלם במשחק האימון הראשון, איך קמפיין הצ'מפיונס כמעט נמנע, והקשר לטורס. אלי כהן: "הוא היה פורץ לרחבה והשומרים היו עפים באוויר"

סהר דיין ואבישי סלע  07.04.20 - 16:13
תחילת כתבה

הכדורגל הישראלי מלא בסיפורים על זרים גדולים מהחיים. זה, בערך, מה שאנחנו מנסים לספר כאן, כאלה שהצליחו לבוא ממדינה אחרת ולהשאיר אחריהם חותם. כל אחד בחמישייה שלנו שונה מהאחר, אבל הסיפור שנספר הפעם הוא של מישהו ששונה בתכלית מכל הארבעה האחרים. כי אם סטפן שאלוי או פדרו גלבאן בנו את השיא שלהם כאן, את סוף הסיפור של איגביני יעקובו לא תמצאו בכדורגל הישראלי. החלוץ הניגרי אמנם ידע כאן שיאים יפים, אבל את הסוף האמיתי הוא כתב באצטדיונים רחבי הידיים של אנגליה. היכן שהסוף שלו ראוי להסתיים, בתור חלוץ חד פעמי ובלתי נשכח, שכל מי שראה, כיריב או כשותף, לא ישכח לעולם.

"היו בועטים בו והוא לא היה מרגיש"
יעקובו הגיע לארץ כתעלומה. "הוא בא בגיל 17 למחלקת הנוער. בדיעבד זה נשמע כמו בדיחה - שחקן כזה בליגת הנוער" , נזכר מאמן מכבי חיפה דאז, אלי כהן "השריף", "ביצענו משחק אימון נגד בני סכנין ומהר מאוד התברר שיעקובו חתיכת קילר. שחקני סכנין שיחקנו חזק כאילו הם בגמר גביע, והשחקנים שלי פחדו, אריק בנאדו אמר שהם באו לשבור את הרגליים. אבל יעקובו שיחק כאילו כולם אוויר מסביבו, בעטו בו והוא לא הרגיש בכלל. עם זאת, מכסת הזרים שלנו הייתה מלאה והשאלנו אותו לכפ"ס".

כמו כן, מהר מאוד התקבע יעקובו כמשהו יוצא דופן. שישה שערים הוא הבקיע בעונתו הראשונה, אך לא מנע את ירידת הליגה של הירוקים. "הוא הבקיע מולנו וכפ"ס ניצחו 0:1", המשיך השריף, "אחרי המשחק הוא אמר לי שהוא מצטער. בסוף אותה עונה הוא חזר לחיפה ופירק את הליגה. איגביני היה בולדוזר. כשהוא היה פורץ לרחבה השומרים שלו היו עפים. זה נדיר לראות שחקן טכני כזה עם מהירות וכוח פיזי יוצא דופן".

בתוך כך, יעקובו חזר לחיפה, אך השתלב רק בינואר, הודות לחוק מיוחד על שמו (שאפשר לירוקים לרשום זר שישי). הוא כבש בסך הכל שלושה שערים והירוקים חגגו אליפות אחרי שבע שנות בצורת. ואז, בעונת 2001/02 הלך והתפתח יעקובו שאנחנו מכירים. הוא היה השפיץ של קבוצת כדורגל סוחפת, מהטובות שידע המועדון. אברהם גרנט על הקווים, חיבר לקבוצה המוצלחת ממילא של העונה הקודמת את ג'ובאני רוסו, והירוקים לא ראו אף אחת ממטר בדרך לאליפות נוספת. יעקובו סיים כמלך השערים של הקבוצה, עם 13 גולים, אבל זה היה בקושי הפרומו לפריצה האמיתית.

מהאדום בגראץ ועד הרומן היווני
עונת 2002/03 היתה עונה מיוחדת בהיסטוריה של מכבי חיפה, בטח בהיסטוריה של יעקובו. "כשאני הגעתי לקבוצה יעקובו כבר היה באנגליה", משחזר מאמן הירוקים דאז, יצחק שום. "הוא לא קיבל אישור עבודה ואני שכנעתי את יענקל'ה להחזיר אותו לארץ, כדי שיעזור לנו לעלות לליגת האלופות", וכמה שהוא עזר.

במשחק הראשון מבין שניים נגד שטורם גראץ, שנערך בסופיה (בגלל אינתיפאדת אל אקצה שהשתוללה בארץ), יעקובו כבש צמד כולל שער בתוספת הזמן. אבל אז הגיע משחק הגומלין, ובמצב של 1:2 לאוסטרים (הירוקים עדיין עולים עם כזו תוצאה), יעקובו שלח רגל גבוהה מדי והורחק בכרטיס אדום. לאחר מכן, גראץ כבשה את השלישי והמהפך היה נראה באוויר. בסופו של דבר, היו שם אדורם קייסי ו-וואליד באדיר שסגרו עניין ושלחו את האוהדים בירוק לחגוג היסטוריה, בדרך לפריצה הגדולה של יעקובו.

אחרי שהורחק מהמשחק הראשון מול מנצ'סטר יונייטד, הוא חזר בענק במחזור השני. איגביני הבקיע שלושער במשחק בלתי נשכח מול אולימפיאקוס. זה היה הערב שבו קבוצה מישראל הוכיחה מה אפשר לעשות במגרש של הגדולים באמת. בדקה ה-26 מפנדל, בדקה ה-60 עם סיבוב אדיר ובדקה ה-77 עם "מוב" בלתי נשכח: קבלת מסירה מרוסו באגף הימני, דילוג קל מעל השוער אלפטרופולוס, והופ - צ'יפ קטן לפינה הקרובה, שקבע 0:3 ירוק בליגת האלופות.

בהמשך הקמפיין יעקובו הבקיע עוד פעמיים, פעם אחת נתן את החותמת ל-0:3 גדול עוד יותר מול מנצ'סטר יונייטד הגדולה, והוסיף עוד אחד ביוון נגד אולימפיאקוס - הוא הרי היה הסיוט שלהם. בכל שלב, רק המחיש יותר ויותר כמה כולנו זכינו. העונה ההיא של מכבי חיפה אמנם נגמרה ללא תואר משמעותי, אבל את הרווח שלה מיעקובו היא כבר עשתה.

צחק עם רוסו ופראליה והקדים את טורס
יעקובו הוא הזר הראשון שהשתמש בישראל בתור מקפצה. תחנה בדרך לשלב הבא בקריירה: כי מכאן, הוא כבר יעביר תשע שנים מוצלחות בפרמייר ליג עם 96 גולים (יותר שערים מאשר פרננדו טורס, למשל), ישבור שיאים ויהפוך לאחד החלוצים הגדולים בתולדות הליגה. מי שהחל את הקריירה בתור שחקן ללא שם, יהפוך לשם שמכירים בכל אירופה.

"איגביני היה דמות בקבוצה", סיפר שום, "הוא תמיד היה עושה שטויות וצחוקים עם ג'ובאני רוסו וננאד פראליה. הם היו שלישייה חזקה והאימונים היו מאוד שמחים. רוסו ופראלייה הוא משגעים אותו והוא היה מנסה להחזיר להם. מקצועית, היה לו את כל מה שחלוץ צריך כדי להצליח".

והאוהדים הירוקים? הם יתייקו כל שער בזיכרון. 24 רגעים יפים בליגה, עוד כמה מדהימים באירופה. יסתכלו ויחייכו, וייזכרו באיגביני יעקובו, ההוא שהיה "ורי ורי הפי", אבל השאיר בלבבות שלהם שמחה גדולה הרבה יותר.