טוב, תשמעו חברים, אני באמת לא יודע מה לומר. יש רגעים בחיים שפשוט מציפים אותך בכל כך הרבה רגש, כל כך הרבה מטען והיסטוריה שמתרכזים לחתיכה קטנה של זמן וחלל, ומותירים אותך נטול מילים. רק צרחה שחותכת את שמי הלילה, מלוא הריאות, יכולה לבטא את המכלול של התחושות שלך. והיא יצאה, באבו אבוע יצאה, כשג'וש כהן הבקיע את שער הניצחון המרגש ביותר מזה אלוהים יודע כמה זמן (כן, אני מודע למה שרשמתי).
כל יום אתמול אני מסתובב בתחושת כבדות יוצאת דופן. בכלל, אני לא יודע איך זה אצל השחקנים, אבל עבור האוהדים הוותיקים, כל משחק בעונה הזו מגיע עם מועקה ומטען עודף של סך כל הדרעק המזוקק שעברנו בשנים האחרונות. כל משחק שאנחנו מתקדמים לקראתו הופך למשחק הכי חשוב שלנו העונה. משקל כל צערנו מונח בכל פעם מחדש על מחזור ליגה עוקב, כמו אבן ריחיים כבדה שמורכבת מהחמצות, קריסות והמון שמעון אבוחצירא ורועי קהת.
ההיסטוריון החיפאי חיים קאופמן אמר פעם שקבוצה תמיד עולה על הדשא לצד ההיסטוריה שלה. היא זו שמגדירה את המורשת שלה, או במקרה שלנו, אם בהיסטוריה הקרובה עסקינן, מגדירה את מערבולת האכזבות ממנה צריך המועדון להיחלץ בדרכו בחזרה למעלה.
ואתמול, כאמור, התחושה הרגילה של מתח וחששות התעצמה פי כמה. מכבי פתח תקווה היא אולי משחק החוץ הקשה ביותר בליגה אחרי הצהובים בלומפילד. קבוצה עיקשת, מענישה וכזו שטורפת בתיאבון מתפרצות ומתנות. אודה ולא אבוש, החשש שלי מהמשחק הזה היה גדול מאוד, הייתי בטוח שאנחנו מאבדים נקודות במשחק הזה. אבל שום דבר, שום דבר לא הכין אותי להתרחשויות אתמול במושבה על הדשא.
חיפה צריכה להיחלץ ממערבולת האכזבות בדרך חזרה למעלה (אלן שיבר)
טוב, דבר אחד היה די ברור לי - אם הייתם מבקשים ממני לתאר בדיוק את המהלך שממנו צריך להיזהר מול מכבי פתח תקווה, הייתי מתאר לכם אחד לאחד את ההפקרה של עבדה והשטח שאסור לתת לו לרוץ בו חופשי ולהגביה ממנו, כפי שקרה בשער הראשון. גם הערבובייה ברחבה והאיבוד של נטע את השחקן המלאבסי לא הוסיפו כבוד למעורבים. שניה של חוסר מחשבה, והם הענישו.
ומאותו הרגע, ועד לשריקת הסיום - מכבי חיפה הציגה משחק כמעט מושלם. שוויון מיידי מעוד מצב נייח (עוד יום עבודה של המארקסמן ניקי), אגרסיביות ורמה גבוהה בהגנה, לחץ קדמי מעולה, אינספור מצבים, וגם החמצת הפנדל בתום המחצית (בנוהל), לא זו בלבד שלא הרפתה את ידי הקבוצה, אלא דירבנה ושיגרה אותה למחצית שניה פשוט משוגעת מבחינת איכות וקצב. וכמובן, שער יתרון מעוד מצב נייח, הפעם של דולב חזיזה. גיא לוזון ניסה הכל - עבר משני בלמים לשלושה, עוד קשר נסוג, עוד מגן נבוך, פרש טורקי ובגלייבטר מדומה - כלום לא עזר.
ואז, אאוט אוף דה בלו, עמוק בתוספת הזמן, מגיע רגע של שלומיאליות, חוסר אחריות, חוסר מחשבה, פעולה הזויה ולא ברורה של עופרי ארד בתפיסת חולצה, כאילו ניימאר משייט לידו ברחבה עם הכדור במצב ודאי לגול. שוויון במשחק כל כך טוב שלנו היה יכול להיות מכה מוראלית לא פשוטה ומבוא להתפנצ'רות של קבוצה עייפה ונטולת רוטציה.
ואז ג'וש, פשוט ג'וש. לא רכש מפוצץ, ילד אמריקאי טוב, שנדמה שעדיין תלוי לו תג השם מטיול "תגלית" על הצוואר, סטודנט שאיכשהו התגלגל לשער שלנו, בהצלת פנדל פסיכית, מאץ' פוינט שניה תוך שבוע, הצלה מרעידת כליות ולב, הצלה שהיא שער ניצחון לכל דבר ועניין, הצלה שהמשמעות שלה ברורה לכולם.
פשוט ג'וש (אלן שיבר)
רוקאביצה. עוד יום עבודה של המארקסמן ניקי (אלן שיבר)
הדרך עוד ארוכה, יש עוד כל כך הרבה משחקים, ואף אחד לא מתכוון להרים ידיים ולתת לנו את האליפות בלי מאבק איתנים. אבל כמו שאמרתי בפתיחה, יש רגעים שלא צריך להכביר עליהם במילים, והצלת פנדל בדקה ה-97, שפותחת פער משאר הליגה ועושה אכבר צדק עם קבוצה שהיתה לאין ערוך טובה יותר באותו המשחק - בהחלט נופל בקטגוריה של רגע שמותיר אותך ספיצ'לס.
זה ניצחון שצריך לתת טורנדו במפרשים לכולם, לא רק רוח, ואני יכול לקוות שהוא יביא איתו המשכיות ועוד ריכוז ומוטיבציה וביטחון לצבר המחזורים הצפוף וחסר ההיגיון שממשיך ביתר שאת השבוע.
אגב מחזורים צפופים, מאוד מקווה שהיעדר הרוטציה של בכר לא יפגע בנו, והמחליפים יידעו לשמר את הרמה כשייקראו לדגל במהלך השבוע. בכר לא עושה את החילופים בזמן, וגם היום, אפילו עם גלי מומנטום מטורפים במחצית השנייה, היה מקום לפחות לשני חילופים נוספים מוקדמים יותר, ולו בשל מחשבה על העתיד הקרוב. השבועות הקרובים יכולים להיות מכריעים וגורליים להמשך הדרך, חשוב לשמור על רמת ריכוז ורמת משחק גבוהה.
ואם בהמשך הדרך עסקינן - נראה, לפחות לפי הדיווחים בתקשורת, שישנה הפנמה במועדון בכל מה שנוגע לחיזוק וזריקת איכות נוספת שמכבי חיפה צריכה לעבור בינואר הקרוב. בהחלט מעודד, אם כי הפנמת רעיון טרם שימשה מישהו לרכוש טובין כלשהם, ונראה שמה שצריך עכשיו זה בעיקר לשים את הכסף במקום בו נמצאים הפטפוטים. תביאו שניים, תביאו שלושה, תביאו ארבעה קליברים. יש לנו קבוצה לבנות עם מבט לא רק על העונה הזו, ואם בשבוע שעבר אמרתי פשע, אז השבוע אגדיל ואומר - זו תהיה טרגדיה להחמיץ את שעת הכושר הזו.
זהו, אין לנו אפילו זמן לחגוג ולהיכנס לאופוריה. הכל חייב להתאפס ומהר, כי כבר ביום שלישי, בני יהודה בסמי עופר, בלי נטע המוצהב, וקל זה בטח לא יהיה. משהו הולך לנו קל בעונה הזו? קדחת. אני מקבל על עצמי בהכנעה ובאהבה עוד אירוע לב ואירוע מוחי כמו היום, רק להמשיך ולנצח, בכל הכוח.
שיהיה לנו שבוע טוב וירוק, עם 44 סיבות לחיוך.
שחר. זה שם, רק לקחת (אלן שיבר)