מילוי חוסרים: מה הקבוצות הגדולות צריכות בחלון?

רגע לפני שחלון ההעברות של ינואר יוצא לדרך, עושים סדר בצרכים של הגדולות. עומק בחיפה, הגנה במכבי ת"א, יציבות בבית"ר, שקט בהפועל ת"א ושדרוג בב"ש. עושים סדר

אבישי סלע
אבישי סלע  16.01.21 - 10:05
תחילת כתבה

כבכל שנה, חלון ההעברות החורפי הוא הזדמנות למקצה השיפורים של כל קבוצה: לתקן את מה שלא הלך, לחזק את מה שניתן, ובעיקר - לצאת עם אנרגיות מחודשות לקראת הישורת האחרונה בליגה. אז נכון שעצם קיום הליגה כרגע נמצא בספק מסוים, וגם החלון ודאי יושפע מכך, ועדיין - בזהירות המתבקשת, נראה שאפשר למצוא קריאת כיוון: בחרנו חמש קבוצות, ואת הרצונות של כל אחת מהן לקראת החודש שעשוי לשנות הכל.

מכבי חיפה: במילה אחת? עומק
בהרבה מילים: הקבוצה שעברה, לכל הדעות, סיבוב ראשון (כמעט) מושלם לא צריכה הרבה תיקונים בהרכב. בסך הכל - הוא רץ די יפה: ג'וש כהן מפגין יכולת טובה בשער, בוגדן פלאניץ' מתקדם היטב בתור בלם (למרות הפתיחה הלא כל כך טובה), שרי ורוקאביצה - מה עוד אפשר לבקש? אבל הבעיה המרכזית של חיפה, היא היעדר הצוות המסייע. ברק בכר, בהרבה משחקים, הסתכל אחורה לספסל - ולא ראה שם ממש אף אחד (עם כל הכבוד הראוי לגודסוויי דוניו או סתיו נחמני, לא מדובר בשחקנים שאיתם רצים לאליפות). זו נקודת החולשה הגדולה ביותר מול מכבי תל אביב, שמגיעה למאבק הזה עם שני שחקנים טובים על כל עמדה. וזו תהיה המטרה העיקרית של הירוקים - להעשיר את הסגל, כולל את ההרכב, כדי לייצר יותר אופציות.

החתמת עומר אצילי למשל (ונתעלם, לרגע, מההיבטים האחרים של המהלך הזה) תפתח את האפשרויות על האגפים - תוריד מישהו מבין ווילדסחוט או חזיזה לספסל, מה שיאפשר הרבה יותר מרחב תמרון. כך גם לגבי האפשרות של מגן ימני, או עוד שחקן התקפה שיאפשר קצת יותר אוויר לרוקאביצה - שמשחק כל הזמן, בקצב משחקים גבוה מאי פעם. על משקל ההתבטאות המפורסמת של ראובן עטר, מכבי חיפה צריכה "תוסף לדלק", גם אם המכונית שלה נוסעת לא רע.

מכבי תל אביב: במילה אחת? הגנה
בהרבה מילים: נכון, ההפקרות היחסית מתקופתו של יורגוס דוניס אמנם נרגעה בינתיים בתקופת פטריק ואן לוון, אבל בשלושת המשחקים (נכון לשעת כתיבת שורות אלה) - אחד היה מול קרית שמונה והוכרע עמוק בתוספת הזמן, אחד היה בדרבי מול יריבה שנמצאת בשפל התקפי היסטורי, ואחת זו מכבי פתח תקווה שיכולה הייתה לכבוש כמה וכמה שערים והחמיצה בגלל חוסר מזל. המפתח של מכבי תל אביב הגדולה של איביץ', קבוצה שתיזכר בהיסטוריה, היה בחלק האחורי שלה - והמפתח של מכבי לחזור למצב שבו היתה הקבוצה ההיא (או לפחות קרוב למה שהיא היתה) עובר דרך חוליית ההגנה.

אמאדור אמנם לא איתנו וג'ראלדש כבר חזר, אבל חיזוק בעמדות האלה הוא הדבר המתבקש ביותר - לצד טיבי וסאבוריט שממשיכים להיות טובים. ההתקפה תסתדר - היא אפילו הבקיעה יותר מאשר בתקופה המקבילה אשתקד (25 העונה, 21 בעונה שעברה אחרי 14 מחזורים). ההגנה היתה נקודת התורפה, והיא הדבר שאותו מכבי תצטרך לתגבר, כדי לנסות ולחזור למאבק האליפות.

בית"ר ירושלים: במילה אחת? סדר
בהרבה מילים: המועדון הירושלמי תמיד היה ידוע ככזה ש"כאוס" הוא שמו האמצעי (הרבה לפני "סלקום", "רסידו" או "גשם"), כזה שחי מרעש, מהמולה, מסערת הנפש. אבל כשבית"ר הצליחה, היא תמיד ידעה לאזן את זה בעזרת קפדנות וסדר על המגרש. לא סתם המאמן הגדול בתולדות בית"ר היה ונותר דרור קשטן הקשוח - אדם שהאמין בדרך מסוימת, ולא זז ממנה סנטימטר.

בית"ר הנוכחית היא כמעט ההפך מהמורשת הקשטנית: שיטות מתחלפות באופן תדיר, שחקנים יוצאים ונכנסים מההרכב בתדירות של הכנסת העשרים ואחת, ודראפיץ' וברדה - שני מאמנים מצוינים - נראים כאילו עדיין לא מצאו את הקבוצה שהם רוצים לראות. וזה המפתח שאותו היא אמורה להשיג בינואר - יציבות. סדר בתוך ה"ראן אנד בלאגן" שהוא בית"ר ירושלים מודל 2020/21. איך משיגים את זה? אולי באמצעות קשר יצירתי (שמו של דור מיכה הוזכר), אולי באמצעות חיזוק לחלק האחורי עם דמות יציבה נוספת במקום קונטה הלא יציב.

אבל בכל מקרה, בית"ר נואשת לדמות יציבה על המגרש, שתשרה ביטחון על החבורה ההתקפית המשוגעת שם למעלה. כי רק כשה"בלגן" (במובן החיובי של המילה) יפגוש סדר ותכנית סדורה, בית"ר תוכל להמריא כפי שהיא חשבה. אם לא, היא תמשיך להתנדנד.

הפועל תל אביב: במילה אחת? שקט
בהרבה מילים: הטקסט הזה לא נועד לרפות את ידיהם של מי מהאנשים שמתנגדים לאחים ניסנוב. אין ספק שלבעלים של הפועל יש קשר למצב הבעייתי שבו המועדון נמצא, אולי אפילו יותר מדי קשר. אבל הפועל תל אביב, כך נראה לפחות כשהשורות האלה נכתבות, מתחילה לעלות על מסלול נכון. כן, בדרך אמנם היה דרבי שנגמר בהשפלה, וזה אף פעם לא קל - אבל החיזוק הנכון שהובא, בדמותם של לידור כהן, דן איינבינדר, שלומי אזולאי ובן ביטון (לצד גיל יצחק שכבר משחק), יחד עם ניר קלינגר - אמורים להספיק להפועל ת"א במטרה שלה: להישאר בליגת העל.

עכשיו, היא זקוקה להבנה שרק הסתגלות למצב תוכל לאפשר לה לשרוד. רק הבנה שירידת ליגה בכל מקרה תקריס את המועדון שוב על יושביו, ללא אופק, ושאם הטענה היתה שהניסנובים לא מנסים לחזק - הרי הם עושים את זה עכשיו. הפועל תל אביב, בהרכב הנוכחי שהיא בונה, יכולה וצריכה להישאר בליגה - יש לה די והותר, בהתחשב לכמה מהמתחרות שלה (למשל, מאמן על הקווים. לא דבר מובן מאליו). השאלה היא רק כמה תנאי השטח והסביבה הכאוטית יכשילו אותה בדרך לעוד עונה בליגה הבכירה.

הפועל באר שבע: במילה אחת? שדרוג
בהרבה מילים: בסופו של דבר, התחזיות הכאוטיות לגבי הפועל באר שבע (כמו לגבי לא מעט קבוצות בליגה שלנו) מתבדות. הטבלה תמיד מתאזנת, ובאר שבע היא קבוצת פלייאוף עליון בכל תרחיש. לא צריך הרבה כדי לסיים בין שש הראשונות בליגה שלנו - מספיק ויטור אחד, וז'וסוואה אחד, ואקולטסה אחד ואולי חצי וארן בהתקפה, ויש לך מקום רביעי לכל הפחות (אולי גם גביע).

ובכל זאת, היכולת של ז'וסוואה צריכה להדליק ניצוץ בעיניים של אלונה ברקת - יש לה שחקן זר שכמותו לא ראינו הרבה שנים בכדורגל הישראלי (ואת זה אומרים אוהביו ושונאיו כאחד). יש לה כוח התקפי שקבוצות אחרות יכולות לחלום עליו. ייתכן וזו הזדמנות שלא תחזור עבור באר שבע לקחת את הצעד קדימה גם מבחינת מאבקי הצמרת. להפוך מקבוצה של מקום רביעי או שלישי, לקבוצה של מקום שני (ואולי אפילו מעבר לזה). כאן נשאלת השאלה, האם אלונה ברקת בכלל בנויה לכזה מהלך? את זה כנראה שנצטרך לראות בחודש הקרוב. אבל את תנאי הבסיס לפריצה קדימה יש לה. עכשיו, היא תצטרך עוד כמה שחקנים כדי שזה גם ממש ייצא אל הפועל.