חזק חזק ונתחזק: מצעד ההעברות הגדולות של ינואר

הבולגרים שהשאירו את הפועל בליגה, החיפאי שנסע עד הנגב בשביל כתר - והשניים ששינו היסטוריה של מועדון שלם. לרגל פתיחת חלון ההעברות, "טופ 5" מדרג את החתמות החורף

אבישי סלע
אבישי סלע  17.01.21 - 11:55

תגיות: ליגת העל

תחילת כתבה

עוד מעט, הכל יתערבב מחדש: חלון ההעברות של ינואר נפתח, ואיתו - תמיד - ההזדמנות לחפש מציאות. למצוא את התוספת הראויה, את מקצה השיפורים מהטעויות של הקיץ, את האפשרות לעשות טוב יותר ממה שנעשה. וכל השנים נעשה ניסיון להשיג את "התוסף לדלק", כמו שקרא לזה פעם ראובן עטר, האקסטרה שיוכל לשדרג קבוצה טובה לקבוצה אלופה. אז לכבוד פתיחת החלון, ואולי גם בהשפעת המעבר המתוקשר של עומר אצילי למכבי חיפה, הנה לכם - חמישה סיפורים על חמש העברות גדולות שנעשו בחלון הנוכחי, ואוהדי הקבוצות לא ישכחו לעולם.

במקום החמישי: אלן מסודי למכבי תל אביב, ינואר 2008
קצת קשה לזכור היום, אבל בהגיעה לחורף של עונת 07/08, מכבי תל אביב היתה אבודה ממש. פתיחת העונה ההזויה, המריבות בין לוני הרציקוביץ' ורוני מאנה (כולל פיליפ סולומון שקפץ באמצע) ואבי נמני שעמד בין המגרש ליציע, הותירו את המכבים מדשדשים, כשהמועדון מידרדר לתחתית. כמה קיצוני היה המצב? מכבי פתחה את העונה עם לא פחות משבעה משחקים ללא ניצחון, ובשלבים מסוימים אפילו נחשבה מועמדת לירידה.

אבל אז הגיע ינואר - אלכס שניידר נכנס לעמדת הבעלים במקומו של הרציקוביץ', מכבי קיבלה קצת מעות לחיזוק, והלכה על הקונגולזי (שכבר צבר לעצמו שם בשלל קבוצות אחרות, ופתח את העונה במ.ס. אשדוד). זה נגמר עם שישה שערים ב-15 הופעות, בישול מרהיב בדרבי - ומכבי, שכל העונה פלרטטה עם הקו האדום, סיימה במקום השישי.

במקום הרביעי: דימיטר טלקיסקי ואלין טופוזאקוב להפועל תל אביב, ינואר 2008
אותו חודש, אותה עיר - צבע אחר. לצד מכבי, גם הפועל תל אביב חוותה פתיחת עונה קשה. גיא לוזון, שהגיע בתור מאמן צעיר ורענן, כשל בצורה די קשה. הפתח תקוואי סיים את דרכו די מהר, ואת מקומו תפס אלי גוטמן - מאמן עם רקורד עשיר (אליפות בהפועל חיפה, גביע עם הפועל באר שבע) ששב לארץ אחרי גלות קצרה בקפריסין. גוטמן שינה את הפועל לחלוטין, גם דרך החיזוק - ובעיקר צמד השחקנים הבולגרים.

הבלם הוסיף יציבות להגנה, וטלקיסקי? הוא זכור אצל אוהדי הפועל כאחד הזרים היותר אהובים ששיחקו במדיה, כולל שיר שחקן על הלחן של "יד ביד" של עפרה חזה ("דימיטר לאורך כל הדרך") - בעיקר הודות לשני רגעי קסם: גול מטורף בדרבי התל אביבי מול שער 11 (טיל מהאוויר לחיבורים בניצחון 1:3), ומבצע אישי עוד יותר בלתי נשכח, פלוס צ'יפ, על הראש של בית"ר ירושלים - שחלמה על חגיגות אליפות. הפועל נשארה בליגה והגיעה עד גמר הגביע (שם בית"ר "נקמה" עם ניצחון בפנדלים), טלקיסקי וטופוזאקוב אמנם נפרדו די מהר - אבל הפועל המריאה לקבוצת הדאבל ההיסטורית של גוטמן, שכטר, ורמוט - ושחקן אחר, שעוד יופיע ברשימה שלנו.

במקום השלישי: חנן ממן להפועל באר שבע, ינואר 2018
ממן, למי ששכח, דור שני לכדורגל - הבן של ברוך, לא ממש מצא את עצמו ככדורגלן בכיר בליגה שלנו. הוא שיחק במועדונים הגדולים, כולל בית"ר והפועל ת"א, אבל הלך לאיבוד על הדשא. עד ההעברה שעזרה לו לנסוק סוף סוף. זה קרה בחורף של עונת 17/18, כשהפועל באר שבע של ברק בכר היתה זקוקה לזריקת מרץ. בסוף השנה האזרחית היא אמנם הובילה את הטבלה, אבל עדיין צמודה מאוד ליתר הנושפות בעורפה - הפועל חיפה, בית"ר ירושלים של טביב ובן זקן וכמובן הנמסיס מכבי תל אביב.

ואז, בכר ואלונה שלפו את ממן - מהקבוצה שעמדה אז במקום השני עם נקודה פחות - ומה שקיבלו, לא יסולא בפז: ממן סיים עונת שיא עם 12 שערים, מתוכם שמונה (!) במדי באר שבע בחצי עונה - כולל שער חשוב במיוחד נגד בית"ר ירושלים בטדי, במשחק שלמעשה סגר את סיפור האליפות. את המשך הקריירה שלו, ממן ירצה פחות לזכור - הוא לא ממש מצא את מקומו בטרנר בשנה שאחרי, התגלגל בבית"ר וכעת משחק בהפועל חיפה, ומנסה למצוא שוב את מגע הקסם של אותו סוף עונה בבירת הנגב.

במקום השני: דויד סולארי לעירוני קרית שמונה, ינואר 2012
שחקן שהפך למטבע לשון. מאז שהגיע, עד היום נהוג להגיד שכל קבוצה מחפשת בינואר את ה"סולארי" שלה - כלומר, את הרכש שיכול להביא אליפות במו רגליו. וזה בדיוק מה שהארגנטינאי, אחיו של סנטיאגו האגדי מריאל מדריד, עשה: הקבוצה של רן בן שמעון אמנם הוליכה את הטבלה עד חודש ינואר, אבל מהחודש הזה באמת המריאה - דרך הסופרסטאר שלה.

סולארי הבקיע חמישה שערים בליגה, אבל עוד יותר מזה הוסיף ניסיון ואיכות לקבוצה שרצה לאליפות הכי בלתי צפויה שהיתה כאן (לפחות בעידן המודרני). זכור במיוחד השער שהבקיע, חודש אחד אחרי, לרשת של בני יהודה - אותו סלאלום בלתי נשכח שהסתיים בבעיטה לחיבורים, והבהיר למי שהיה זקוק להבהרות: קרית שמונה תסיים את העונה הזאת כאלופה. לסולארי היה חלק מכריע בכך, לא רק דרך הגולאסו בגליל.

ובמקום הראשון: ערן זהבי וראדה פריצה למכבי תל אביב, ינואר 2013
ג'ורדי קרויף טוען, עד היום, שזו ההחתמה הגדולה בתולדות מכבי תל אביב. אל חורף 2013 נכנסה מכבי תל אביב של אוסקר גרסיה כשהיא נואשת לחיזוק. היא נשארה אמנם במקום הראשון, אבל ההתעוררות מכיוון מכבי חיפה ואריק בנאדו עשתה את ה(כפר) גלים - ומיץ' גולדהאר החליט לשלוף: בחלון אחד, הגיעו למועדון שני שחקנים ששינו את ההיררכיה של הכדורגל הישראלי עד אז.

ראדה פריצה, החלוץ השבדי הוותיק שהפך לאחד החלוצים האהובים על אוהדי מכבי אי פעם; ועל ערן זהבי, באמת שאין מה להכביר מילים: מאותו הרגע, הוא הפך לבכיר הכדורגלנים הישראליים, והפך את מכבי תל אביב למועדון החזק בישראל.

אבל בניגוד למה שרבים חושבים, את ההשפעה של זהבי ופריצה ראו כבר בעונה ההיא - הישראלי כבש שבעה שערים בחצי עונה, השבדי הוסיף עוד שמונה, ולצד שביתת הנשק המסוימת אצל אלירן עטר, שניהם - הלכה למעשה - הביאו למועדון את התואר הראשון שלו אחרי עשר שנים עקרות. בהמשך, זהבי לקח עוד שתי אליפויות, פריצה היה חתום על הטרבל ההיסטורי של פאקו (עם אותו שלושער מטורף בגמר הגביע נגד ב"ש בסמי עופר). שניהם נחקקו באותיות של זהב במועדון הצהוב. אחד מהם אולי גם יחזור יום אחד.