משנכנס אדר, אבו פאני התחפש לברונו פרננדש

פירקנו עוד מוקש, אך רמת הקושי רק עולה. טור של אוהד חיפה

תמיר אלחיאני
תמיר אלחיאני  28.02.21 - 08:54
תחילת כתבה

נתחיל בנסיבות המקלות המיידיות - קרית שמונה הגיעה בתוך עומס משחקים די מטורף, אחרי מכת קורונה ואחרי ששיחקה כבר ביום רביעי. נוסף על כל אלו, השוער שלה דאג בעצמו לעשות למשחק כיבוי אורות באחת הפעולות המטומטמות שיצא לי אישית לראות במגרש כדורגל. המחצית השניה הייתה טיול מוצ"ש יותר מאשר התמודדות.

וגם אם ניקח את כל הנסיבות המקלות וכל הגורמים המשנמכים - בסופו של דבר, מכבי חיפה מחקה כמעט מידית פיגור מוקדם (בישול נהדר של עומר אצילי), עלתה ליתרון בצורה מהירה מאוד, עוד לפני שברטקוס החליט לשזף את הישבן של וילדסחוט עם הכדור - וסיימה עם רביעייה ראשונה העונה. כל זאת, בהרכב חסר, ללא שלושת השחקנים שאחראים על 90 אחוז מהשערים שלה השנה. בהחלט מעודד מאוד. אה, ופסלו לנו גול חמישי באופן ככה, מפוקפק, נגיד, אבל כבר התרגלנו...

משנכנס אדר, התחפש אבו פאני לברונו פרננדש, עם צמד מטורף, לא פחות, פלאניץ' זה פלאניץ' וכמה טוב שכך, ודרכי האל כבר לא נסתרות עם דוניו שמראה שגם כשניקיטה יחזור, הוא לא מתכוון לפנות בקלות את המשבצת ב-11. לא משחק מדהים, חשוב לציין. אבל בהחלט סולידי מאוד, רגוע ושקול, כשגם השער שספגנו היה בגדר "קורה". שמירה לא טובה מספיק ואיחור בזינוק, לא איזה חור או בור בלתי נסלח בהגנה (השני של ק"ש היה כבר עמוק עמוק בתוך הגארבג' עם כאוס מוחלט בהגנה, אין לי כל כך מה להתייחס אליו).

רבות (ולא טובות) דובר על העומק של מכבי חיפה, בטח בהשוואה לזה של יריבתה למירוץ ועל הצורך בשיתוף ובהכנסה לעניינים של כלל המחליפים על הספסל, לקראת הסיום הפסיכי שצפוי לנו לליגה. שמח לראות יותר ויותר שחקנים משותפים וגם עושים את העבודה שלהם, כולל לא מעט כאלו שכבר הספדנו בעוונותינו. זה לא אומר ששכחנו מחסרונם של חזיזה, שרי וניקיטה - הם עדיין המוציאים העיקריים לפועל והמשחק הרבה פחות זורם בלעדיהם, אבל בהחלט טוב לראות שגם בלעדיהם יש לנו כלים לכדורגל התקפי ודי מהנה.

עלזנו ושמחנו בניצחון הזה, ומכאן הפנים ליום רביעי. המציאות כפויית הטובה היא שלא משנה עד כמה ביעילות פירקנו את המוקש שלפנינו, רמת הקושי רק עולה ואם לא נפרק את זה שאחריו - כאילו לא עשינו כלום. המשחק הבא הולך להיות אופרה אחרת לגמרי, קשה הרבה הרבה יותר. הפועל תל אביב, שכבר ירדה ליגה דה פקטו, הפכה להיות סוג של להיט תורן אחרי השתוללות של הניסנובים עם הוויזה בינואר, עם שרשרת נצחונות רצופים וחצי פזילה לפלייאוף העליון. בל נשכח - עוד במהדורה הקודמת שלה, היא היתה רחוקה מרחק הצלה אחת הזויה של ג'וש כהן מלצאת עם נקודה מסמי עופר. בבלומפילד, ללא ספק, הולך להיות קשה הרבה יותר.

עוד מבחן בגרות, עוד משחק עונה, עוד סדנת לחץ ועצבים ועוד מכשול ענק בדרך אל האושר. נקווה להמשכיות, וגם, אולי אולי, אינשאללה, שזה יהיה המשחק האחרון שנראה בטלוויזיה. יאללה, קיבלנו את הזריקה, עשינו את שלנו. עכשיו תורכם - תנו לנו כבר לחזור הביתה.

שבוע טוב וירוק לכולם!!