ושוב מוצא היגיון: מכבי ת"א במפגן עוצמה

הבינגואים של ואן לוון והזר שהפך לאגדה. טור אוהד צהוב

עידו טרבלוס  12.04.21 - 08:30
תחילת כתבה

הערב הזה התחיל בצורה הכי מושלמת שיש. נפגשנו הצוות הקבוע בבר הפינתי בפלורנטין, מסביבנו אוהדי מכבי ממלאים את כל הרחוב בשירים וחיוכים. הרגשה מדהימה כזו, כאילו חזרנו באמת הביתה.

וגם השחקנים הרגישו את האווירה המיוחדת הזו: מהחימום ראינו שהם חדים, ממוקדים ובעיקר רוצים את המשחק הזה. התשוקה האדירה מכל שיר שהקהל מבצע רק מעצימה את החוויה עוד יותר. זה הרגיש שהשחקנים באמת התגעגעו, זה הרגיש שהנה, חזרנו.

ובדרבי זה היה שונה. הגענו מהוססים, לא הבנו כל כך איך הדברים עובדים, הבר עדיין היה סגור ובכלל הייתה אווירה נטושה מסביב, אמנם היו באצטדיון 5,000 איש אבל זה עדיין לא הרגיש טבעי, זה עדיין הרגיש חלק מהקורונה או כמו חלק מאילוץ מסוים וזה הגיע למגרש.

אבל אתמול זה היה אחרת. תל אביב חיה ונושמת ואיזה כיף לראות מסביב לאצטדיון הרבה אוהדים, איזה כיף שיש עומס במעברי חצייה לפני האצטדיון. כבר מהתור בכניסה, דרך העלייה ליציע ועד הכיסא ב-11: הכל היה כמו שהתגעגענו אליו.

ואז התחיל המשחק וזו בדיוק מכבי שאנחנו מכירים: לוחמת, לא מלהיבה במיוחד (רק במחצית הראשונה) אבל משאירה הכל על הדשא (משחק ענק של הרננדס המטאדור).

וככה גם הקהל. זאת אומרת, נכון, לא היינו 28 אלף. אבל שמעו אותנו. תשאלו בכל יפו. 45 דקות של עידוד מטורף הסתיימו עם יתרון 0:1. עלינו ליתרון וההרגשה ביציע הייתה שזה עדיין לא שם. מכבי מחמיצה, אבל מצוינת במחצית השנייה ואז גם הגול של פ״ת הגיע משום מקום. בלי קשר לכלום. אבל הכל הלך היום כמו שצריך אז אין, אין מצב שזה אקורד הסיום. ואז פטריק הכניס את חוזז במקום ריקן וסימן לקבוצה ולנו שזה שלנו. סבלנות. זה שלנו. כאילו הוא הכין את הכל מראש, ישב בבית לפני המשחק וידע "אני אכניס בשלב מסוים את איילון, מעט אחריו את שכטר, קצת אחריו את חוזז ואני לא מתכוון לסיים פה ב-1:2. אני רוצה לנצח כמו שצריך".

אחרת לכו תסבירו את זה, לכו תסבירו את הקטע ההזוי הזה שבו כל חילוף של המאמן הזה פוגע. כל הצבה של המאמן הזה פוגעת. כל החלטה זהב. איך הוא לא שולח לוטו? איילון הגביה, שכטר הוריד וגררו סיים לחיבור והנה זה 1:2. גול של מאמן. אין מילים אחרות. פשוט גול מהספסל. לאחר מכן הלחץ עשה את שלו והמשחק נהיה מבולבל ומבולגן, אבל כשיש לך בקבוצה שחקן כמו אנריק סבוריט אתה לא יכול לחשוש. הוא לא נותן לך מקום לפקפק, פשוט שחקן על.

בהגנה ובהתקפה: "סאבו" שרף את האגף השמאלי, נתן בטחון לקיצוני ששיחק איתו ומעל הכל - כמה שקט. את הכדור לגררו בשער השלישי מסר כמובן סבוריט, אני לא יודע אם זה יחשב לו כבישול, אבל מה זה בעצם משנה? משחק ענק שלו. עונה ענקית שלו. זר בלתי נשכח של מכבי.

בסופו של דבר למכבי הגיע בהחלט לכבוש 3 שערים במשחק הזה ולנצח את המשחק הזה. פ"ת קיבלה את המגיע לה בעיקר בגלל בזבוזי הזמן. מכבי זו לא קבוצה לעשות את זה נגדה, באמת, מכבי תעדיף שתתקוף ותנסה לנצח. כשקבוצות מושכות זמן נגד מכבי, זה רק גורם לשחקנים לרצות יותר לנצח, יותר להתפוצץ. תשאלו את זהבי.


ולאוהביי הנתונים: (כי איך אפשר בלי?):

- שבוע שני ברצף שחילוף של פטריק משנה את המשחק לחלוטין (שבוע שעבר בחיפה גררו כובש מהספסל והשבוע שכטר מבשל).

- פשיץ עם שער עשירי בכל המסגרות העונה. יכולת מצוינת, חלוץ אדיר.

- מכבי עדיין לא הפסידה בישראל תחת פטריק.

- פעם חמישית העונה שמכבי מנצחת משחק בעשר הדקות האחרונות. מכביזם טהור.

- גררו עם חמישה שערים ושני בישולים ב-17 הופעות בסך הכל העונה. זה רק מסמל יותר מכל כמה מכבי קבוצה השנה, השלם גדול על סך חלקיו.

- בפעם האחרונה שמכבי פגשה את פ"ת, מכבי הייתה במקום השני מרחק 8 נקודות מחיפה. כמה לא משקף וכמה שהצדק נעשה אתמול.

אבל מעל הכל, כמה כיף לחזור ליציעים, כמה כיף לחזור לשבת בבר לפני המשחק, כמה כיף ללכת לאכול אחרי המשחק. כמה כיף לחזור הביתה. כמה כיף שיש את מכבי. כמה חשוב שחזרנו, עוד קצת והיינו משתגעים.

שיהיה לכולם שבוע טוב וצהוב