אליפות. בלי כוכבית: מכבי חיפה ראויה לתואר

כשהתסריט לכישלון כבר היה מוכן, כשכולם כבר חיכו לקריסה, מכבי חיפה ידעה לשלוח יד מהקבר - ולהיאחז בתואר, שמגיע לה: בזכות הקבוצה, בזכות השחקנים, ומעל הכל - בזכות ברק בכר, שסימן את דרכו לפנתיאון המאמנים הגדולים. אפשר, סוף סוף, לחגוג בתיקו

אסף אבולעפיה
אסף אבולעפיה  10.05.21 - 12:23
תחילת כתבה

התסריט של ההתרסקות השנתית היה כתוב: הלם, פיגור 0:2, רימוני עשן ואבוקות שהעלימו את מכבי חיפה מהדשא. רק שאם בשנים הקודמות הם רק חיכו שהאדמה תיבלע אותם, הפעם, כמו באותה סצנה אלמותית ב"קיל ביל", הם הושיטו יד מהאפר ויצאו מהקבר רק כדי למחוק אם השם האחרון ברשימת החיסול שלהם.

נתחיל מהסוף. אין שטות יותר גדולה מהמונח "אליפות עם כוכבית". תשאלו את החוגגים, תבדקו עם המתאבלים. ואין אוהד מכבי ת"א אחד שחזר אמש הביתה ואמר למשפחה – "הם יהיו אלופים. אבל אותנו הם לא ניצחו. יאללה, יוצאים לחגוג". סמנטיקה אנטי-מכביסטית, שנוגדת לכל עיקרון צהוב.

מישהו חייב לספר לכל הנוגעים בדבר: זה היה ניצחון עצום של מכבי חיפה, עליו היא קיבלה נקודה ששווה עונה שלמה. ניצחון של קבוצה, ניצחון של שחקנים, ניצחון של מאמן. ניצחון על השדים האפלים, העל סטטיסטיקה, ופרשנים, מכבי ת"א ניפחה שרירים אחרי הדקות הראשונות והענק הירוק מפעם חזר בכדורגל מופתי ויותר מהכל – מלא ברק.

כי בפיגור כפול מול קבוצה מעוררת אימה כמו מכבי ת"א, הכי קל להתפרק. הירוקים הוכיחו שדווקא קל לנצל נקודות תורפה. סאבוריט בחוץ? נכבוש מנייח (שוב). גולסה עולה בכשירות חלקית? אצילי יגנוב לו את הכדור ויניח לשחקן היחיד עם הקוקיות שהגיע למשחק הקריטי.

מכבי ת"א נתקעה בעקשנות ההולנדית, אז בכר עבר לשלושה בלמים, שהקיצוני שלו סאן מנחם היה רחוק מרחק ציפורן של טננבאום מניצחון. בהפועל ב"ש אמרו לא פעם שהקלפים פשוט מסתדרים לבכר בכל פעם מחדש. הייתכן שהוא זה שמסדר את הקלפים בכל פעם מחדש? על כך נאמר "תודה אלונה, שאיפשרת את השידוך הבלתי נמנע הזה".

זה משחק שהזכיר את דצמבר 2015. המאמן הצעיר שהגיע לבירת הנגב מוביל את הפועל ב"ש לניצחון דימיוני על מכבי של זהבי, ברגע שהפך את היוצרות ושלח שלוש אליפויות לדרום. כי זה ברק בכר. סה"כ בן 41, בזמן שחברים שלו בעיצומו של משבר אמצע החיים, הוא יניף אליפות רביעית. חשוב להבהיר: דרור קשטן עם 6 בכל הקריירה, דוביד שוויצר עם 6 בכל הקריירה. כי שחר היה צריך רק מישהו אחד שיידע לשבור את תקרת הזכוכית, שנראיתה פעם כבטון ועכשיו כענן נוצה.

החוכמה אתמול היתה לא להטריף את המערכת, לא לעשות שינויים, לא להמם את הקבוצה ולעיתים את עצמך. לתת לכישרון לשחק ולא להיסטריה, וזה ברק. גם ביתרון וגם בפיגור.

הקאמבק של מכבי ת"א מעונת כלום עם דוניס למאבק על הצלחת הוא מופתי וכמעט בלתי נתפס, אבל דווקא אז ההולנדי נתקע. במקום לבלגן את המשחק, ליצור כאוס לא אופייני, הוא חיכה ששוב המתנה תיפול מהשמיים. רק שאחרי פנדלים ושערים בתוספת מול קריית שמונה, בני סכנין, הפועל חיפה וגם מול אותה מכבי חיפה, בסוף הכל מתיישר. קואץ' ואן לווין הוא האיש שראוי וצריך להוביל את הצהובים בניסיון להשיב את התואר, רק שגם הנוקשות שלו תצטרך לסגל לעצמה גמישות מתבקשת.

מי שחקן העונה? ניקיטה? ג'וש? אצילי? חזיזה? אולי נטע ואבו פאני? ויכוח נפלא שיכול להימשך חודשים. כי כולם טובים, בפרק זמן אחר. ככה במשחק העונה, ככה בכל העונה. בכל דקת משבר של אחד, בא השני ומבריק.

ואז שריקת הסיום, והירוקים ביציע "מתים" להתפוצץ, לחגוג, אבל משהו עצר אותם. לפני 11 שנים פחות יום, חגגו שם בתיקו, וכל אחד במועדון התאפק שלא לעשות את זה כי טעות עושים רק פעם.  זה יקרה בשבוע הבא, אולי בעוד שבועיים, אבל האליפות תחזור לכרמל. זו תהיה אלופה קשוחה ויפיפיה, עצבנית ונפלאה כאחת, דורסנית ולעיתים פגיעה, אבל מעל הכל קבוצה. עם כוכבים אדירים על המגרש, וכוכב אחד על הקווים.