קוף? מכבי חיפה קרובה להוריד גורילה מהגב

התואר ראוי, הצהובים נכנעו לעייפות. סיפור המשחק (והעונה)

אבישי סלע
אבישי סלע  10.05.21 - 09:26
תחילת כתבה

1. כל מה שעבר עלינו. הרגשתי אחרת כבר כשיצאתי ערב המשחק מהבית. הלכתי ברחוב (לא רחוק מבלומפילד) וראיתי עוד אוהד צהוב ועוד אוהד צהוב. הבנתי שמשהו אחר הולך לקרות הערב. את אותה תחושה מיוחדת שהיתה לפני אותו 3:4 (שייזכר לדורות), הרגשתי הפעם - רק עם תוספת רצינית. כי זה היה הקוקטייל המושלם: שילוב של שנה מזעזעת (קורונה, אין ספורט, וגם כשיש ספורט אין קהל), מאבק אליפות נדיר (שלא קורה כל שנה - אליפויות בד"כ לוקחים בליגה הישראלית בהפרש גדול), ועשור של מכבי חיפה ללא תואר אליפות. כל אלה נזרקו אל תוך הקדרה שהולידה את המשחק שראינו אתמול. משחק שבו האווירה ביציעים, והרעב הגדול לכדורגל, חלחל עד אחרון גבעולי הדשא. לכל עצם של כל שחקן שהיה על המגרש.

זה היה הכדורגל הישראלי במיטבו - קצת מחוספס, לא חף מפרובוקציות (והיו אחלה פרובוקטורים בשני הצדדים) ומעבירות קשות, אבל סוער, יצרי ו-100% רגש. עשו לעצמכם טובה, צפו בתקציר שוב. תעצרו שנייה אחרי הגול השני של פשיץ'. תשמעו את עוצמת ה"ישששששש" שאפפה את בלומפילד. אחר כך לכו קצת קדימה לגול של דוניו או של שרי. אחר כך לכו אל שריקת הסיום. אפשר להרגיש את הצמרמורת בקצות השיערות. החיים חזרו, כמעט כמו שמכבי חיפה חזרה למשחק. משום מקום.

2. מכבי ת"א. בהגדה של פסח נהוג לומר ש"כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה", במאבק האליפות אפשר לומר - כולנו יודעים את הכדורגל. בעיקר שתי הקבוצות שנאבקות על התואר העונה, מכבי חיפה ומכבי ת"א. שתיהן יודעות לשחק, ומכאן - שהמאבק לא יוכרע, בהכרח, על מי טובה יותר, אלא על מי תהיה חזקה יותר בראש. מי תצליח לתפקד ברגע האמת, כמו המשחק שהיה אמש בבלומפילד. והאמת היא שהמסקנה המתבקשת מכל משחקי הפלייאוף העליון, אבל ביתר שאת אחרי אתמול - מכבי חיפה הגיעה לקילומטר האחרון במרתון רעננה יותר, יציבה יותר - וחזקה יותר.

מכבי ת"א, חשוב לזכור זאת במיוחד עכשיו, היא קבוצת כדורגל מצוינת - עמוקה, איכותית, וכזו שבוודאי תהיה פייבוריטית שוב בעונה הבאה. אבל האמת היא שהעונה המפרכת נתנה את אותותיה: היא הגיעה למשחק הזה פצועה, חבולה ועייפה - מה שהקשה עליה להתמודד בפלייאוף העליון - עד עכשיו היא רק עם שני ניצחונות מתוך שבעה, וגרם לה גם במהלך המשחק לאבד שחקני מפתח כמו אנריק סאבוריט או אייל גולסה. לא הרגשנו את זה בלהט הקרב, אבל העונה הזו היתה משימה קשה מאוד עבור כל הקבוצות - במיוחד לקבוצה שכמעט ולא נחה בקיץ, והתחילה את העונה מוקדם מאוד.

זה לא תירוץ, כמו רצון לספר את הסיפור הזה כהלכה. כי מכבי תל אביב אולי תסיים שנייה, אבל היא בכלל בדיון ובשאלה הזאת בגלל שהיא עשתה משהו יוצא דופן: ריצת הנצחונות הבלתי נתפסת, הבלתי אנושית, הבלתי בלתי בלתי שיצר פטריק ואן לוון עם השחקנים שלו. זה היה סיפור אגדות כמעט (לאוהדים של מכבי ת"א, כמובן) - אבל גם סיפור האגדות הזה התנגש בסלע המציאות. כי בסוף, שנה שמורכבת מקורונה (שדפקה את מכבי ת"א חזק), קמפיין אירופי ארוך (שהמשיך עד מרץ) ולחץ משחקים גבוה עד אינטנסיבי בשל לוחות הזמנים - כל זה לא יכול היה שלא להיגמר בשפיכת לאגר, ובאובדן אוויר. רק סופרמנים היו יכולים לעמוד בכזה קצב. טוב, נו, סופרמנים ודור פרץ. אי אפשר לדעת מאיזה חומר הוא עשוי.

3. מכבי חיפה. היא תיקח את הנקודה הזאת ותברח. כן, אולי לנו - בתקשורת, בקהל, בסאגת הדיונים, תהיה את "הכוכבית" שהיא לא הצליחה לנצח את מכבי ת"א. אבל לחיפה, לאוהדיה, לקהילה שסביב המועדון זה לא באמת משנה. זו תהיה אליפות מתוקה מאוד אחרי עשר שנים, ובאמת שכל האמצעים כשרים להשיג את זה. והפעם, זה היה אמצעי כשר במיוחד - קאמבק נהדר של הירוקים, אחרי פיגור 2:0 במה שהסתמן כמו התרסקות, אבל חזרה מרשימה ל-2:2 שבעצם הותיר אותה בעמדת זינוק מושלמת לקראת התואר ההיסטורי והחשוב.

כי כפי שהיא נשארה במשחק, היא נשארה במשחק כל העונה - מול יריב בעונה מטורפת וחסרת תקדים, בתוך ריצת נצחונות בלתי נתפסת. יכולת העמידה שהכניס ברק בכר אצל הקבוצה שרק לפני שנה קרסה בפלייאוף מול אותה מכבי תל אביב (פחות או יותר) - היא כל ההבדל, וכנראה גם הסיבה שברק בכר הוא יצרן תארים כל כך מוצלח (בטרנר יודעים זאת היטב). מעל לכל שחקן יחיד (ועוד נתפנה לתארים כלפי היחידים), זוהי הרוח שהחדיר - אפילו המאמנים המנטליים "המושמצים" - והביאה את הירוקים קרוב מאוד אל הארץ המובטחת.

אז כן, הקץ לכל הקלישאות וה"כוכביות" למיניהן: מכבי חיפה הגיעה לרגע האמת כפי שצריכים להגיע למאני טיים, בכל ענף ספורט. לסר אלכס פרגוסון יש אמירה ישנה ש"מי שזוכה בפרמייר ליג, ראוי לה". בקרב העיקש, הארוך והמייגע הזה - מול הקבוצה המדהימה ממול, שדרסה את הליגה בשנתיים האחרונות - היא ללא ספק ראויה לסיים את הדרך כמנצחת. היא אולי לא הורידה את אותו "קוף" מהגב, אבל היא עשויה להוריד, ממש בקרוב, חתיכת גורילה שישבה על הכתפיים כבר עשר שנים. וזה ממש ממש מספיק לאוהדים הירוקים, שיצאו עם גרון ניחר אמש מבלומפילד.