$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

רק ההתחלה: סיכום זמני לחלון משוגע

השקט הלא אופייני בכרמל, חילופי הדורות במכבי ת"א, ניסיון ההרכבה מחדש של ב"ש, סימני השאלה בבית"ר ירושלים והמפתיעה הגדולה של הקיץ. דו"ח ביניים לחלון ההעברות של הגדולות

אבישי סלע
אבישי סלע  26.06.21 - 13:00

עונת המלפפונים של קיץ 2021, אולי בניגוד לאווירה הציבורית שקצת החזירה את הקורונה לפרונט, משדרת אווירה של "חזרה לחיים": שתי העונות הצמודות - 19/20 ו-20/21 - פינו את עצמן לפגרה יחסית ארוכה (גם בגלל היורו), ואפשרו לקבוצות להיערך מחדש - חלקן באופן מעניין במיוחד. הנה כמה מחשבות על הקבוצות הגדולות, והפעילות שלהן עד עכשיו.

מכבי חיפה - מותו של "הפסטיחיפה"
אם יש סימן מרכזי להתנהלות של הירוקים בקיץ הנוכחי, הרי שזה השקט. מי זוכר שפעם, עד ממש לא מזמן, מכבי חיפה היתה מופת של החתמות גדולות ורועשות - שבהם השם היה העיקר. חיפה מתנהלת הפעם הרבה יותר פונקציונלי: אבו פאני קצת משתהה ויושב על הגדר? מוחמד חותם. דהן מגיע כגיבוי הגנתי. ישראלי כשוער השני, אולי גם בן שהר כאופציה לקראת הפרידה הצפויה מרוקאביצה. כמו בעונה שעברה, בכר מבין שקבוצה טובה (בבסיס) יש לו. ועכשיו הוא רק צריך לתת את הטאצ'ים האחרונים כדי לנסות ולשדרג אותה לגרסא הבאה. לפעמים, עלי מוחמד אחד שכזה יכול להיות ההבדל בין קבוצה אלופה לקבוצה שמייצרת שושלת. והכל, בלי הרבה רעש וצלצולים, אבל באופן ממוקד למדי.

מכבי תל אביב - הדבר הגדול הבא
מנגד, דווקא היריבה הגדולה של חיפה על הכתר עוברת שינוי גדול. כבר בתחילת הקיץ, ברור שמכבי נפרדת משני עוגנים מרכזיים בהרכב שלה: איתן טיבי, שהיה הלב של חוליית ההגנה ועובר לבאר שבע (עוד נדון בה בהמשך), ודור פרץ שעבר לוונציה. במקרה של טיבי, היא פיצתה עליו עם ההחתמה המעניינת של עידן נחמיאס. את החלל של דור פרץ היא תצטרך למלא גם עם הוצאה כספית מסוימת; עוד נראה מה היא תהיה. ההחתמות של נחמיאס ואוסמה חלאילה משקפות פרופיל חדש מבחינת הצהובים: שחקנים צעירים שעברו שנה או שנתיים בבוגרים, ומגיעים אחרי טבילת האש. המטרה היא, כך נראה, לבנות את הקבוצה הגדולה הבאה. מכבי גרסת ג'ורדי (ראדי, עטר, זהבי, פריצה) היתה הוורסיה הראשונה. אחריה, באה מכבי של איביץ' שהמשיכה עם ואן לוון (גלזר, גולסה, פרץ, יונתן כהן). עכשיו? מכבי מחפשת את הוורסיה השלישית. עדיין לא ברור ממש איך היא תיראה, אבל אנחנו כבר רואים סימנים שאנחנו בדרך לשם.

הפועל תל אביב - המשתפרת של הקיץ
האמת? קשה שלא להתרשם מהעבודה שנעשית במתחם חודורוב. מתנאים לא פשוטים, זה כבר חלון שני שהפועל עושה את כל הדברים הנכונים מבחינתה - מנצלת את הכאוס בבית"ר כדי להביא את ורד, גונבת שחקן ליגה ישראלית מצוין כמו שלומי אזולאי הקשר ובדרך עוד משדרגת את הקישור עם הופמייסטר (החתמה מצוינת שהפועל עוד תהנה ממנה רבות). כשמחברים לזה את הקבוצה הלא רעה שסגרה את העונה שעברה - כזו שאם היתה מתחילה את העונה, היתה שווה פלייאוף עליון, מקבלים בהפועל ת"א אחרי הרבה שנים קבוצה טובה. לא חומר של מאבק אליפות, אבל כן חומר שאמור להידבק לצמרת ולעשות בעיות לשתי המוליכות. תוסיפו לזה את ניר קלינגר, שהולך ומייצב את עצמו במועדון כדמות חזקה - במצב הכלכלי שסובב את הפועל, זה יותר ממה שהיא יכולה לקוות.

הפועל באר שבע - איקאה, סניף בירת הנגב
איכשהו, התחושה סביב מבול הרכש שמגיע העונה לבאר שבע היא קצת מוזרה. מאז שהקבוצה מבירת הנגב חזרה לפרונט של הכדורגל הישראלי (אפשר לסמן את הנקודה בזמן עם החתמת אליניב ברדה בקיץ 2013), היא עוד לא חוותה עונה כזו: מצב שבו אלונה ברקת פותחת את הכיס לגמרי, כדי להחזיר את ב"ש למאבקי הצמרת אחרי כמה שנים של דשדוש. ובאמת, על פניו זה נראה כמו סגל לא רע: טיבי ו-ויטור במרכז ההגנה, רועי גורדנה (אחד הקשרים הטובים בארץ) במרכז השדה, וים של כישרון קדימה: אנסה, שכטר, אולי גם דור מיכה שיבוא. עם זאת, יש להפועל ב"ש סימני שאלה - הראשון הוא עמדת השוער, שם מסתמנת בעיה (ולא ברורה הפרידה מאוהד לויטה, שנתן עונה לא רעה בכלל); והשנייה היא המאמן, רוני לוי, שלא ברור כמה הוא יוכל להחזיק את הפרויקט הזה לאור הרקורד הדי דל בשנים האחרונות (בטח עם קבוצה של כוכבים). הציפיות הולכות להיות גבוהות, באופן טבעי, אבל יש כאן "סיטואציית איקאה" - החלקים משובחים, עכשיו לך תחבר אותם.

בית"ר ירושלים - סימן השאלה הגדול
האויב הכי גדול של בית"ר ירושלים הוא הספק. בפעם הראשונה מאז שמשה חוגג רכש את הקבוצה, מרחפת אי ודאות גדולה סביב הקבוצה בקיץ הנוכחי - אחרי עונה די טראומתית עבור הקהל, שהתחילה עם ציפיות ונגמרה עם מקום 10, התחושה הבלתי נמנעת היא שהקבוצה של שנה שעברה נמחקת, ולא ברור מה בא במקומה. עידן ורד נפרד (במהלך שיש איתו בעיה סמלית אפילו גדולה יותר ממקצועית), עלי מוחמד הלך כלעומת שבא, אלירן עטר התפוגג, ובמקומו נשאר סגל (לפחות בינתיים) די דל. קשה להתעלם מן התחושה שחוגג מחפש לצמצם עלויות, אבל זה עלול לעלות לו באובדן הנכס הכי גדול שיש לבית"ר - והוא אמון הקהל הרחב. שאלת המפתח היא אביאל זרגרי: אם השמועות על עזיבתו נכונות, זו תהיה מכה שיהיה קשה להתאושש ממנה. אם יישאר, זה אולי יהיה סימן מעודד. משה חוגג הבטיח לאוהדים "בישול איטי", אבל במקביל יצטרך לוודא שלא סוגרים עליו את המטבח.