הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

די להתחכמויות: מה עבר לברק בכר בראש?

אולי חיפה היתה צריכה סטירת התעוררת מהאופוריה. אוהד ירוק

תמיר אלחיאני
תמיר אלחיאני  19.09.21 - 10:20
תחילת כתבה

אני מנסה לחשוב, ובחיי שאני לא מצליח, מה עובר לברק בכר בראש לפני (ובמהלך) משחקים מול מכבי תל אביב. כל האוברחוכעמיות הזאת, ההוא בלם שלישי, זה חלוץ נסוג, עוברים בגמישות בין מערכים - ונראים כמו דרעק בכל צורה. במו עצמנו ורגלינו, החזרנו אתמול את מכבי תל אביב לליגה ובגדול. מכבי תל אביב הייתה יותר טובה מאיתנו, והזרים החדשים שלהם נראים מצויין, חד משמעית. היריבה שלנו הייתה ראויה לניצחון, בלי ויכוח. אבל אנחנו סייענו להם באופן בלתי אמצעי כמעט לאורך כל תשעים הדקות. גם הדקות הטובות שלנו, שהולידו שער שיוויון יפהפה, היו מועטות ודלילות מדי, והלכו כלעומת שבאו עוד בסיום המחצית הראשונה.

ככה זה כשאתה מוותר באופן מודע לחלוטין על המאבק באמצע. זה כבר עניין היסטורי, הקטע הזה, וברק בכר מצטרף לרשימת ה"עבריינים" בהקשר הזה - מן הידועות היא שמכבי תל אביב תמיד מגיעה באמצע מעובה ובאובר אגרסיביות, להרביץ ולזרוק כדורים קדימה. מה גרם לבכר להפקיר את האמצע ולהסיג בתחילת המשחק את רודריגס אחורה כבלם, וגרוע מכך - להשאיר את עלי מוחמד על הספסל, זאת לא נדע. על החילופים, מבחינת הטיימינג והאיחור, כשהאוויר רווי באדי השער המתקרב של מכבי תל אביב, וגם מבחינת זהות המחליפים (מה עשה שם יובל אשכנזי, מה?), באמת שאין מה לומר. ניהול משחק פשוט גרוע של בכר.

לא שהכל נופל על בכר כאן, כן? השחקנים גם כן עלו מצד אחד מבולבלים בחלק האחורי, כהרגלם בקודש בבלומפילד, וספגו שער הזוי לחלוטין בדקה השלישית. מצד שני, חלק מהשחקנים עלו בגישה לא ברורה, יהירה אפילו, וברכות של לחמנייה טרייה מהתנור. לא ברור מאיפה הגיע הזלזול הזה של חלק מהכתבים והאוהדים שלנו, ומאיפה נולדה תחושת הפייבוריטיות באיצטדיון שלא ראה ניצחון ירוק על מכבי תל אביב כבר שבעים שנה בערך, אבל כדאי מאוד לנער אותה מאיתנו - ולא רק מול מכבי תל אביב. אנחנו לא משחקים טוב מתחילת הליגה, ואולי בחלקו העניין נובע מאיזו תחושה שזו עונה שבה ניתן הצגות ונראה שאנחנו גדולים על הליגה בשני מספרים. כפי שרואות עיניכם ומדגימה הטבלה - זה לא ממש המצב.

ההרכב לא יציב, הרוטציה יותר מבלבלת מתורמת וההתחכמויות, כמו מול חדרה ובטח אתמול, עולות לנו ביוקר. גם אחרי אתמול, אני מאמין בכל לב שמכבי חיפה היא הקבוצה הכי טובה בארץ, והדבר שהיא משוועת לו יותר מהכל, כרגע, הוא מעט יציבות - ובעיקר פשטות. יש משחקים שדורשים קישור מעובה ושלושה קשרי אמצע חזקים ולוחמים - אתמול בהחלט היה אחד מהם.

אני לא נכנס לרמה האינדיבידואלית, גם כי אני לא סובל את הקוטביות של "כולם תותחים" בנצחונות ו"כולם אפסים" בהפסדים, וגם כי אין טעם לנהל כאן טקס תלייה מבחינתי. השחקנים די נקלעו לסיטואציה גרועה מאוד מבחינת תכנית משחק שלא התאימה בכלום לסיטואציה וליריבה, ובנוסף - היינו גרועים אול אראונד, מי (הרבה) יותר ומי פחות. טוב, אולי חוץ מעלי מוחמד. השם הראשון שצריך להיות בכל הרכב של מכבי חיפה....

בקיצור, זה משחק שצריך להפיק ממנו את המסקנות הדרושות, העיקרית בהם - להפסיק עם ההתחכמויות, כאמור, ואולי גם לראות בו סטירת התעוררות נחוצה מהילת האופוריה הדקיקה שאפפה אותנו מאז חגיגות האליפות. כדי להשאיר את הצלחת בחיפה אנחנו צריכים כאן שוב רעב, שוב נחישות, שוב מלחמה על כל כדור, מול כל שחקן ובכל מגרש. הגישה וצורת המשחק של אתמול יביאו אותנו אל פי פחת.

הלאה, גמר גביע הטוטו ברביעי. מצד אחד, לא בדיוק המפעל שהייתי זורק עליו את כל הז'יטונים, ומצד שני - עוד משחק מול יריבה גדולה, והזדמנות לשנות את מצב הרוח והטעם הרע של ההפסד אתמול. המלצת השף - מנוחה במידת האפשר למותשים, היגעים והפצועים, תיבול עז של נחישות וקשיחות, לא לשכוח לשלוק החוצה כל תכנית לשילוב בלם שלישי - ולהגיש הכל בכלי כסף נחמד ויפה.

ולמרות הכל, שבוע טוב וירוק לכולם!