הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

הלך לאיבוד: על משחק שיצא משליטה

גל לייבוביץ' טעה, אבל גם לשחקנים אחריות לכאוס שהתחולל על המגרש. וגם: הפועל ב"ש הפגינה חוסן מרשים והתלות של מכבי חיפה בעומר אצילי. סיכום הטירוף ממשחק בלתי נשכח בסמי עופר

אבישי סלע
אבישי סלע  04.10.21 - 09:40
תחילת כתבה

המשחק. כל משחק כדורגל בעולם הוא קצת "רשומון". אירוע אובייקטיבי שעובר דרך הפילטרים הלא אובייקטיביים של בני האדם שצופים בו. פנדל שרואה אוהד אחד, הוא טעות בעיניי אוהד אחר. שער נפלא ומרהיב בעיניו של צהוב, הוא שער פגום ופסול בעיניו של ירוק. אנשים שונים יכולים להביט על אותה תמונה בדיוק, ולראות דברים שונים. זהו חלק מהיופי של המשחק הזה.

וכך גם המשחק אתמול; אוהדי הפועל באר שבע ראו את הקבוצה שלהם חוזרת מבור עצום (בור שיכול לגמור עונה, במידה מסוימת) - ומוכיחה שכנראה יש בה משהו, אחרי הכל. אוהדי מכבי חיפה אולי ראו את הקבוצה שלהם נשדדת על ידי שופט בעייתי. בעיניים שלי, בעיקר ראיתי משחק מבעבע. מתח אדיר שהלך והתעצם ככל שהמשחק התקדם, אולי גם בשל ההחלטות המסעירות שהובילו אותו כמעט מראשיתו - אחרי הכל, כבר בדקה השביעית לייבוביץ' שרק את הפנדל (המפוקפק) לאצילי. מאותו רגע, השילוב בין שחקנים כועסים לאוהדים סוערים, הוביל למה שראינו.

ולייבוביץ' אמנם (בעיני רבים - "רשומון" כבר אמרנו) טעה בשריקה הראשונה, אבל צדק ברוב ההחלטות המשמעותיות שקיבל - אדום לגורדנה היה גם היה, גם על הפנדלים שגרמו עומר אצילי ועופרי ארד אין באמת חולק. ובכל זאת, אחריות מסוימת מוטלת גם עליו לעצבים שהתרופפו חופשי על הדשא של סמי עופר. לא סתם אומרים על שופט (כדברי אחת הקלישאות הוותיקות מימי "שירים ושערים") שהוא "מנהל את המשחק". בסופו של דבר, האווירה הנוצרת סביב המשחק - שמשפיעה מיד גם על השחקנים, ומשם על הקהל וחוזר חלילה - נמצאת, במידה רבה, בידיו של השופט.

אכן, לייבוביץ' לא היה ממש רגוע במשחק הזה. הוא קיבל החלטות קשות (גם ה-VAR לא ממש עזר לו אתמול), וניכר שהאווירה איימה לבלוע אותו. ובכל זאת, גם אם יש ביקורת מוצדקת על לייבוביץ' - אל לה שתוריד מהאחריות שהיו לשחקנים, עבור אינספור הקרבות שראינו במהלך המשחק. העימותים הקטנים, הקללות (את חלקן היה ממש אפשר לראות דרך המסכים), שלא לדבר על אקטים פיזיים כמו תנועת שיסוף. גם על השחקנים יש אחריות, גם הם "איבדו את המשחק" אתמול, ואם תמיד אומרים ששופט טוב הוא כזה שלא מרגישים אותו - אז גם כדורגלן טוב, טוב כאשר מתרכזים באיך שהוא משחק, ולא באיך שהוא מתנהג.

באר שבע. אם המשחק מול מכבי ת"א היתה מעין "הערת השכמה", המשחק מול מכבי חיפה אמש שדרג משמעותית את המעמד של הפועל באר שבע. לפנינו קבוצה שבמשך 37 דקות עברה שלושה אירועים שלא פשוט להתמודד איתם: ספיגת שער מפנדל, כרטיס אדום של שחקן משמעותי בקישור, ופציעה של השוער. יש קבוצות בכדורגל שלנו שאחרי רצף אירועים כזה, היו מתפרקות. העובדה שבאר שבע לא רק שלא התפרקה, אלא גם ממש ניצחה את המשחק - אמורה ללמד משהו על חבורת השחקנים של רוני לוי.

גם כאשר האירועים האלה איימו להוציא אותה מאיזון (דנילו אספרייה, למשל, שריחף על הדשא מול מכבי ת"א היה צריך לצאת אחרי 21 דקות; גם רוקאביצה, שהיה אמור להיות סוג של נשק סודי, נאלץ להתחלף במחצית), ב"ש ידעה להגיב ובעיקר לשמור על המשחק מאוזן. חיפה תקפה יותר, וזה היה טבעי לחלוטין לאור יחסי הכוחות והמגרש הביתי, אבל לא הצליחה לשבור את היריבה שלה. התוצאה כל הזמן היתה רק 0:1. וכשהתוצאה היא רק 0:1, דברים משונים יכולים לקרות. כמה משונים? משונים כמו צמד של איאד אבו עביד.

ומעכשיו, היא תצטרך להתמודד גם עם לחץ. עד עכשיו, כשדיברו על פייבוריטיות לאליפות, הזכירו את מכבי ת"א, מכבי חיפה, ו"גם" את באר שבע. עכשיו, באר שבע מוצאת את עצמה כמי שנמצאת בעמדת הזינוק. את המפגשים מול שתי הגדולות היא עברה עם הצלחה מסחררת - שש משש, כשהיא סופגת רק שער אחד בפנדל גבולי. כעת, היא תצטרך להתמודד מול אתגר אחר שמספקת הליגה שלנו: כל יתר הקבוצות, שתבואנה בעיקר להתגונן ולא ממש לתקוף. שעבורן, נקודה היא סם החיים, ושלוש זה לוקסוס. אם לב"ש יהיה את העוז לעבור גם את המבחנים שמספקות סכנין או מכבי פ"ת (מבחנים שלמכבי ת"א, למשל, היה קשה מולן), היא גם תצליח להחזיר את האליפות.

מכבי חיפה. השאלה המרכזית שבוודאי תסתובב במוח של כל שחקני, מאמני, מנהלי, אוהדי מכבי חיפה בסוף הלילה הזה היא "איך?". איך לעזאזל מכבי חיפה, קבוצה איכותית לכל הדעות, מקבלת יריבה בתנאי פתיחה כל כך טובים - ביתרון של שער, ביתרון מספרי ועם שוער מחליף בין הקורות - ובכל זאת מצליחה להפסיד את המשחק. איך הקבוצה שכולם, כולל היא עצמה, ראו בתור פייבוריטית ברורה לאליפות, מוצאת את עצמה אחרי חמישה מחזורי ליגה עם שני הפסדים.

והאמת היא פשוטה: לחיפה פשוט חסר שפיץ אמיתי. חסרה סיומת. התלות של הירוקים בעומר אצילי, שעושה נפלאות, היא נהדרת כשזה עובד - אבל כשהרגל שלו לא תעבוד (ואולי חלילה לא תהיה בכלל), אין לירוקים באמת אופציות אחרות. העונה חיפה כבשה בליגה שישה שערים, שלושה באו מאצילי. הכובשים האחרים, היו סאן מנחם, דולב חזיזה (אתמול) ושער עצמי. בהיעדרו של ניקיטה רוקאביצה, מכבי חיפה פשוט לא מצאה תחליף אמיתי.

יש לה, על הנייר, שלושה חלוצים בסגל - אבל גודסוואי דוניו עדיין לא התחבר (גם לעונה שעברה לקח לו זמן להגיע), את דין דוד בכר מעדיף להציב כשחקן קו ובבן שהר הוא פשוט מאמין פחות מבאלטרנטיבות - עובדה היא שמכל המשחקים העונה (18 כאלה היו), שהר פתח בהרכב רק בשלושה - מול טורשאבן במוקדמות הקונפרנס ליג (אחרי שחיפה ניצחה 2:7 במשחק הראשון), מול מכבי ת"א באלוף האלופים ומול הפועל ת"א בחצי גמר גביע הטוטו. זהו. בליגה הוא עלה רק מהספסל, וזה כשהוא היה כשיר.

בסופו של דבר, ההסבר הטוב ביותר שאפשר למצוא - אם אפשר לנסות ולכמת את הזיית ה-3 באוקטובר 2021 למונחים של חומר - להפסד הזה של מכבי חיפה, היא העובדה שהירוקים פשוט לא הצליחו לנצח את המשחק הזה מוקדם יותר. "מספר תשע" אמיתי, אולי היה מסייע להם במשימה הזאת. עד אז, הירוקים ימשיכו לקוות לניסים של אצילי - ואלה, מתישהו, עלולים להיגמר.