במסגרת גל הרטרו השוטף את מחוזותינו לאחרונה, סיפקה גם מכבי חיפה אתמול (שבת) תצוגה שהיא כל כולה מחווה לקבוצת עבר של המועדון. בניגוד למחוות הרטרו האחרות, לא מדובר היה במחווה לחולצת אליפות, אלא במחווה פעילה ממש, ברמת המשחק ובוייב הכללי, של מכבי חיפה הנוכחית למכבי חיפה של מו אלאך ופרד רוטן, עם דגש חזק על עונת הפלייאוף התחתון.
יותר משתי רבבות ירוקים הגיעו לפקוד את יציעי סמי עופר, בתקווה לראות הצגה נוספת של הקבוצה בירוק לקראת השוואת שיא הניצחונות של המועדון. הצגה אכן הייתה שם, כשהפועל ירושלים מסרבת בתוקף לשחק את התפקיד המיועד של השה לעולה, ומכבי חיפה מספקת תצוגת משחק משכנעת מאוד בתור קבוצה ממש נוראית.
אין דבר אחד שעבד כמו שצריך במשחק שלנו אתמול, למעט העצבים - שעבדו שעות נוספות. צריך להודות באמת, גם הנקודה שחילצנו מהמשחק הזה היתה סוג של חסדי שמיים ואדליי, ולא היינו ראויים אפילו לה. נאדה, גורנישט, אבק וחצבת.
מהשניה הראשונה היה נראה בבירור שהפועל ירושלים מגיעה ללחוץ גבוה, ולנו לא היתה תשובה לזה בשום שלב. בדרך כלל, קבוצות שלוחצות אותנו גבוה משלמות בריבית דריבית, אבל כשכולם כולל כולם נראים כמו פח נפט, כשאשכרה כל שחקן בקבוצה תופס יום שחור משחור, כשגם ילד שמגיע לראשונה לאצטדיון רואה שהיום לא היום שלנו - התוצאה, כאמור, עגומה, ואף יכולה הייתה להיות עגומה הרבה יותר.
שום דבר לא עבד במשחק של מכבי חיפה (אלן שיבר)
אין לי שום טענות להפועל ירושלים או לשופט. אפס. לא על בזבוזי זמן, לא על הצהובים, כלום. הפועל ירושלים שיחקה מצוין, אשכרה הייתה טובה יותר, עשתה מה שהייתה צריכה כדי להוציא את המקסימום מהמשחק הזה, והיא בהחלט יכולה להתגאות בצורת המשחק שלה. אם היא תשחק ככה בכל משחק, היא תשרוד בליגה.
אבל גם עם הפועל ירושלים ביכולת שיא, בסופו של דבר - ברור שהכל עלינו, לטוב ולרע. אנחנו היינו צריכים למצוא את הפתרונות, ולא רק שלא מצאנו - נראינו מתחת לכל ביקורת ורק עתודת אופי בואכה חאווה מבית דוניו שניצלנו מנעה הפסד מביך ביותר.
צריך גם לתת את הדעת על רמת העצבים שבה נמצאים השחקנים שלנו במשחקים, שבהם לא הכל עובד. בסופו של דבר, העניין הזה התנקם בנו היום באופן ישיר ביותר, עם צהוב שני לאבו פאני, שהצטרף לצהוב מיותר מדיבורים לשופט. שלא לדבר על ההתנפלות חסרת האחריות של פלאניץ' על השופט בתום המשחק. לך תדע מה יכין לנו שמעוני, או אלחדיף, או מי שזה לא יהיה עם הפטיש בבית הדין של ההתאחדות. כל כך מיותר וכל כך מקומם, כשזה מגיע משחקנים שהם מנהיגים ומובילים של הקבוצה. כן, אצילי, מדבר גם אליך.
ממנהיג לא מצופה להתנהג כך. פלאניץ (אלן שיבר)
אין לי בעיה שתדברו עם שופטים, לא צריך להיות דגים כמו שחקנים נרפים שהיו כאן בעבר, אבל דעו איפה ומתי לשים גבול ולהרגיע. שתו מים ואל תתנו לאף אחד להוציא אתכם מריכוז. תנו לכדורגל שלכם, שהוא הטוב בליגה, לנצח, גם במשחקים קשים ומעצבנים.
נוסף על כך, ממש לא נעלמה מעיניי עננת השחצנות והיהירות שנחתה על כלל המחנה הירוק, ועושה רושם שחילחלה היטב אל הדשא. משהו ברעב ובנחישות לא היה שם, והתחושה הייתה שהכל יבוא בקלות והדברים יסתדרו מעצמם. כפי שראינו היטב אתמול, זה לא ממש קרה. אסור לנו ליפול ליהירות ולזלזול הזה שוב, שום דבר לא נגמר. אם זו הסטירה שהיינו צריכים לחטוף כדי להבין, מה טוב. רק שלא נעשה מזה הרגל.
טוב, אז מה עושים עכשיו? האמת, שום דבר. במילה אחת - שיט.
בשתי מילים - שיט הפנס.
אין מה לעשות. היה ברור שהרצף ייעצר מתישהו, אף אחד כמובן לא ציפה שהרצף ייעצר דווקא בצורה הזו ומול היריבה הזו - אבל אי אפשר לנצח לעד. אין מה להפעיל צופרי חירום ולאבד את הראש, נפילות מתח קורות לכל קבוצה בכל ליגה.
יש לנו שמונה ימים להיאסף, להתארגן מחדש, להטעין שוב את מצברי הנחישות ולהתנער מכל יהירות - ולהתניע שוב. מהעבר השני, מחכה יריבה סופר קשה בדמות מכבי נתניה.
אולי זה בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו.
שבוע טוב וירוק לכולם!
לא להפעיל צופרי חירום, נפילות מתח קורות (אלן שיבר)