פשיטת רגל: הבעיה המובנית בכדורגל בארץ

שוב חוזר הניגון, שוב מועדון גדול, מגיע לכאוס כלכלי, שוב מוצאים את עצמם כתבי הספורט במגרש הכלכלי משפטי, מנסים להבין את ההשלכות ונדהמים מהפער שבין הסיסמאות "רוכש גדול בדרך" לבין המציאות. אולם המציאות הכלכלית הזאת אינה באג, אינה בעיה של "ניהול", אינה בעיה של "בחירות לא נכונות" או משאלת לב של כתב כזה או אחר על "מודל" אחר, המציאות הזו היא פיצ'ר ברור כי ענף הכדורגל הוא ענף הפסדי.

הענף כל כך הפסדי שהעובדה שאין בו יותר פשיטות רגל היא השאלה העיקרית לפתחנו. נתחיל בהיקפי התקציבים של כל קבוצות ליגת העל, מחזור של כ-600 מיליון ₪ המתחלק בצורה לא שווה כאשר למעלה מ-50% מהתקציבים מגיע מ-3 מועדונים חזקים כלכלית והיתרה בממוצע למועדון כ-25 מיליון ₪ בין מועדונים עם קהל גדול, בעל בית חזק ועד מועדוני המעלית שיש סימן שאלה גדול האם למרות הרומנטיקה יש להם מקום בליגת העל.

הענף מוציא כ-600 מיליון ₪אך מכניס במקרה הטוב כשכל הכוכבים מסתדרים כ-80% מזה – היתרה זה "בעלי הבית" או משחקי תזרים מסוכנים, שמביאים בסופו של דבר לפשיטות רגל.

איך מתפלגת עוגת ההכנסות?
כספי ציבור – מהווים כ-100 מיליון ש"ח ועיקרם תמיכת הטוטו (שלמעשה מתפרנס מליגת העל ויש דיון אמיתי על היזון חוזר) וכספי עיריות, חלק מהעיריות גם תומכות בשווי כסף דוגמת מתקנים ועוד.

זכויות שידור – מהווים כ-100 מיליון נוספים ולא כל הכסף באמת מגיע לקבוצות ונכנס בתוך הסכום שציינתי.

הכנסות ממשחקים – במחזור ממוצע פוקדים את היציעים 50,000 איש, זה בהנחה מאוד גסה מוביל ל-2 מיליון מבקרים בשנה, אולם לא כל המבקרים באמת משלמים כרטיס. חלקם הגדול רוכש את הכרטיסים במסגרת מנוי מה שמוריד מאוד את ההכנסה הממוצעת למבקר ויחד עם כרטיסי החיילים והנוער ולאחר ניכוי של מס ההתאחדות (10% מכל כרטיס) ותשלום למשרדי הכרטיסים – במקרה הטוב נשאר כ-50 שקלים בממוצע לכרטיס – מה שמביא למסקנה שגם סעיף זה עומד על כ-100 מיליון נטו לקבוצות, כמובן שבהתפלגות מביכה, מאחר ויש לא מעט מועדונים שלא מכניסים כמעט מאוהדים.

אירופה – כדי לבדוק את ההכנסות של הענף מאירופה צריך לחשב אותם על ממוצע של חמש שנים, לא בכל עונה מעפילות 2 נציגות לשלבי בתים והממוצע נמוך מזה בהרבה – ניקח בחשבון הערכה גסה של כ-50 מיליון ₪ כאשר הכנסות אלו נשארות בידי 3 מועדונים בלבד.

מסחור – בסעיף זה צריך לקחת הכנסות אמיתיות ממסחור, מפרסום בידי חברות עסקיות שלא בבעלות הבעלים (פרסום של הבעלים צריך להיספר כחלק מתרומת הבעלים), מכירת מזכרות ועוד – הערכתי שמבוססת על מידע חלקי מאוד כ-50 מיליון ₪.

מכירת שחקנים לליגות אחרות – הכנסות ממכירת שחקנים מקבוצה אחת לשנייה בליגת העל הם חלק מהמחזור הפנימי של הליגה, לכן מה שמעניין זה כמה כסף הליגה מושכת מחוץ לליגה, פה, למרות הבוננזות של הלוזונים, בממוצע שנתי, בניכוי העמלות, כ-50 מילון ₪ נוספים.

והנה הבעיה, הענף מוציא כ-600 מיליון ש"ח (הערכתי בלבד) ומכניס כ-450 מיליון ש"ח (הערכתי בלבד) – קיים פער מובנה, חוזר וקבוע בין הכנסות להוצאות שאותם אמורים לשלם בעלי הבית. ההיסטוריה מראה שזה לא מספיק – צריך גם להגיד שגם את הכסף שנכנס, אי אפשר לראות כברזל יצוק, הכנסות ממפעלים אירופאיים, מכירת שחקנים ואפילו התמודדות עם גלי תחלואה הם גורמי אי ודאות גדולים, יהיו שנים שגם המספרים פה (הערכות בלבד, מזכיר), ייראו ורודים מדי.

אבל זה לא נגמר פה, כי ההתאחדות היא גם הגורם שאמור לפקח על הענף, אך היא גם גורם שמתפרנס מהענף. אם הענף ינוהל בשפיות כלכלית, להתאחדות ייכנס הרבה פחות כסף, ההתאחדות מקבלת 10% מכל כרטיס שנמכר בליגה, ההתאחדות מקבלת נתח יפה ממנהלת ליגת העל, ההתאחדות מפעילה את איגוד השופטים (שירות שעליו משלמות הקבוצות), ההתאחדות זוכה גם לתקציב ממשרד הספורט וכמובן אי אפשר לשכוח את הפרה החולבת שנקראת בית הדין, מקום מופלא בו משיתים עונשים כספיים על הגופים שמחזיקים את הענף.

כלומר יש ניגוד אינטרסים בין הגוף שאמור לפקח ולבקר על ענף הפסדי ובין הגוף שגובה כספים בגין שירותים שהוא מעניק לאותו ענף הפסדי. ניגוד האינטרסים לדעתי מגיע גם למנהלת ליגת העל, שם צריך לבדוק האם המנהלת היא גוף שמייצר הכנסות לקבוצות או שמה בניכוי ההוצאות היו הקבוצות יכולות לקבל סכומים גבוהים יותר, גם למנהלת יש אינטרס שתהיה פה ליגה מעניינת יותר ומוצר טוב יותר. בכדורגל המשמעות של מוצר טוב יותר היא שצריך להוציא עליו יותר כסף, קשה לי לראות מצב שאם ליגת העל תנוהל במשמעת תקציבית נוקשה זה יישפר את המוצר, אם המוצר יהיה אפילו פחות טוב, הכנסות המנהלת מהמוצר הזה ייקטנו.

מה צריך לעשות?
צריך לנתק את ליגת העל לגמרי מההתאחדות, ההתאחדות צריכה להתעסק בנוער, נבחרות וליגות נמוכות. את ליגת העל צריך לנהל במשמעת תקציבית נוקשה תחת כללים עסקיים ברורים, לתעדף קהלים שמייצרים הכנסות ורייטינג בחלוקת ההכנסות, לבנות לוח משחקים בתיאום עם זכייני השידור שימקסם הכנסות, לאפשר לבעלי הבית מגוון דרכים להגדיל הכנסות ולקיים חשיבה על גודל הליגה.

את הבקרה התקציבית צריך לנתק מליגת העל ולהחליף את החברות במנהלת הליגה ברשיונות בתשלום, רק ראיית מאקרו תכניס יותר כסף לכדורגל ותוציא פחות ורק כאשר יגדולו ההכנסות ויקטנו ההוצאות, נראה פחות פשיטות רגל. עד אז, ברכת הצלחה לבית"ר ירושלים ואוהדיה במצב הנוראי שהם נמצאים.