הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

"היו גישושים מבולוניה, גם ממכבי ת"א"

אדריאן רוצ'ט על האליפות בק"ש, הנבחרת, הפספוס ולמה הוא הכי מתגעגע

יגאל גולדשטיין
יגאל גולדשטיין  24.06.22 - 13:17

בגיל 35, אדריאן רוצ'ט החליט לתלות את הנעליים, ורגע לפני שהוא עובר לשמש כעוזרו של מנחם קורצקי בעירוני קריית שמונה ויעבוד גם במחלקת הנוער, הוא התפנה לסכם את הקריירה, שהשיא שלה כמובן היה האליפות בקבוצה הצפונית: "זה באמת היה משהו מטורף, עשו עלינו כתבה ב-CNN, תמיד לקחו את זה לקטע של הקטיושות, לק"ש ולטילים של פעם".

"העונה הזאת הייתה משהו מיוחד, הכל התחבר", המשיך מי ששימש אז כקפטן הקבוצה. "לגדולות לא היו קבוצות טובות. אם אני זוכר נכון מי שסיימה שנייה הייתה סכנין או בני יהודה. מכבי ת"א וחיפה היו למטה".

"האליפות הייתה באמת משהו מטורף, עשו עלינו אפילו כתבה ב-CNN העונה הזאת הייתה משהו מיוחד, הכל התחבר ויום אחרי זכיתי להדליק מושאה ביום העצמאות בקיבוץ. "כחדר הלבשה, לא חוויתי את זה באף מקום בכל שנות הקריירה שלי, זה החיבור של כולם עם כולם, לפני אימונים ואחרי האימונים. היינו כל הזמן ביחד, היינו עושם אימונים, אז הנשים היו הולכות ביחד לקניון ולשתות קפה".

"באימון הנשים והילדים היו מחכים שנסיים את העונה, כשנגמר האימון כל הילדים היו משחקים על הדשא יחד, הולכים לאכול ובערב נפגשים. היינו לוקחים כמה שקלים והולכים כל הקבוצה לקנות גלידה בילו, יושבים לאכול גלידה. זה היה משהו קסום, אני עדיין בקשר עם חברים טובים, כל פעם שאנחנו נפגשים הנושא של החדר ההלבשה עולה".

השארת חותם?
שאלה יפה, אני חושב שמבחינת האישיות שלי כן. התחברתי לכל האנשים ששיחקתי איתם, אני לא חושב שיש שחקן שיכול להגיד עליי משהו לא טוב מבחינת האישיות. נכון, לא שיחקתי בקבוצות הכי גדולות ואין לי את הכי הרבה תארים ולא תקעתי יתד בנבחרת או באירופה, אבל אני חושב שבכדורגל הישראלי עשיתי משהו יפה ומכובד".

אתה מרגיש שהיה לך פספוס בקריירה?
"אולי הייתי צריך להיות יותר אמיץ על הצעה-שתיים שקיבלתי מחו"ל, למרות שזה לא היה מספיק אטרקטיבי ומספיק משהו מאתגר מקצועית וכלכלית. יכול להיות שאם הייתי הולך על זה הייתי מסמן עוד וי קטן. היו גישושים מבולוניה בזמנו, אבל זה נפל לפי מה שהסוכנים אמרו לי אז בגלל פיטורים של המנהל המקצועי. אז כל מני קבוצות מגיאורגיה, קפריסין, יוון, כל מיני קבוצות שפחות בטוח ללכת אליהן".

ומה עם קבוצה אחרת בישראל?
"היה לי מכבי תל אביב בזמנו, באותה נקודת זמן שאלרואי כהן נמכר להפועל ת"א. הייתה לי הצעה ממכבי ת"א, באמת נפגשתי עם מוטי איווניר וגדי כרמלי שהיה העוזר שלו. נסענו אני ואבא שלי. הייתה פגישה טובה ואחרי זה עבר לידיים של איזי עם מכבי ת"א. איכשהו זה נפל על סכומים שביקשו עליי".

כעסת על שרצקי שהוא לא נתן לך ללכת?
"האמת שלא, תוך שנייה כבר שכחתי זה היה תוך כדי העונה שלפני האליפות. לא כעסתי כי יצא לי מזה טוב, נשארתי בק"ש, שודרגתי כלכלית, נהייתי קפטן, לקחתי אליפות. מכבי ת"א עונה אחרי זה סיימו 6-7. בדיעבד יצא טוב".

על זימון הבכורה לנבחרת סיפר רוצ'ט: "סיימנו אימון בוקר בק"ש, זה היה בתחילת הקמפיין עם אלי גוטמן. בדיוק סיימנו אימון בוקר והחלה מסיבת עיתונאים, אני, דני (עמוס), אלעד (גבאי), שיר (צדק) ואיתן (טיבי) קיבלנו את הזימון והחלו שיחות 'אתה תוזמן' בעונת האליפות. פתאום אני מקבל הודעה טקסט לטלפון: 'אדריאן מה שלומך? אני רוצה להודיע לך לפני שתראה את זה בתקשורת, על הזימון לנבחרת. בברכה אלי גוטמן'".

"חשבתי שמישהו מסתלבט עליי, סתם שלח לי הודעה, אחד החברים מהקבוצה ולא התייחסתי לזה. אז שהוא התחיל להקריא את הסגל אז שהוא אמר את השמות והוא הקריא את השם שלי, זה היה מטורף. אני מוצא את עצמי עם אלעד והמוזמנים בק"ש עם צעקות, מתחילים טלפונים, בכי התרגשות בטלפון עם ההורים ועם האישה. זה היה רגע מדהים".

מי המאמן שהכי השפיע עליך?
"אני חושב שרן בן שמעון מבחינה מקצועית, אצלו עשיתי את הפריצה הכי גדולה שלי. מלהשלים סגל באימונים כשחקן נוער עד לנבחרת ישראל. לקבל להיות קפטן בקבוצה למרות שיש שחקנים בכירים וותיקים יותר ממני, לעבור אצלו תקופות גם פחות טובות מבחינה מקצועית, אבל עדיין להיות חשוב מבחינתו, לא לוותר לי ולא לוותר עליי".

מי המודל שלך לחיקוי כמאמן?
"אופיר חיים. מבחינת האישיות אין שני שלו בכדורגל הישראלי בתור אישיות כמאמן, אני אגע בפן המקצועי מה שעשה בשבילי ונתן בשבילי בהפועל עפולה, הוא נתן לי כל מה שרציתי, דווקא בתקופה שאף אחד לא רצה אותי ולא האמין בי אחרי שירדתי ליגה עם אשקלון. למרות מה שכולם אומרים, אני דווקא רוצה את אדריאן, אחרי זה הוא עבר לכפ"ס והמשכתי לליגת העל בזכותו. מבחינתי אלה שני המאמנים מי שאני כשחקן וכבן אדם".

מי השחקן הכי גדול ששיחקת איתו?
"מבחינתי זה היה בריאן גרדזיצ'יץ' ועוד עשר, למרות שדני זכה בשחקן העונה. הוא היה הכל בשבילנו הגנתית והתקפית. בדש זה אחד החלוצים שהכי נהנתי לשחק איתו, גם מבחינת אישיות".

לאיזה אצטדיון הכי שנאת להגיע?
"אני חושב שדוחא, זה מגרש לא קל. גם הדרך לשם, חדרי ההלבשה. זה לא אומר כלום על סכנין ועל האנשים. זה לא אצטדיון בשמיים, גם ק"ש זה לא אצטדיון מפואר, אבל זה שלך וזה הבית, אז זה תמיד כיף שם".

מהי השאיפה שלך כמאמן?
בראיה העתידית זו השאיפה, אני מתחיל עכשיו שנה ראשונה בתור מאמן, יש לי בית ספר לכדורגל בקיבוצים, אני אקבל את נערים א' ויש לנו מטרה לעלות ליגה, משם להמשיךלהתקדם, להתפתח וללמוד. הלוואי ביום מן הימים נעשה ראיון שאני אאמן את הבוגרים

למה הכי תתגעגע?
 "לפני שאני שם את חולצת המשחק ומוריד את טבעת הנישואים, יש לי רגע עם עצמי שאני מבקש כמה דברים, מאחל לעצמי, אומר תודה על כמה דברים אני חושב שזה יחסר לי. הרגע הזה, לנשק את הטבעת, לשים את חולצת המשחק עם השם, הסמל והמספר שלי מאחורה".