1. מכבי חיפה. אחד המשפטים הכי מזוהים עם "הסנדק" מגיע ממייקל קורליאונה (הבן של), בסרט השלישי. המשפט, שהפך מאז למם פופולרי ברשתות, היה "דווקא כשחשבתי שאני יוצא, הם שואבים אותי פנימה". ובהחלט אפשר לחשוב על המשפט הזה בהקשר למירוץ האליפות של מכבי חיפה.
היתה תחושה מסוימת, אולי לא מודעת, של רווחה אצל הירוקים אחרי ה-1:4 בשבוע שעבר. תחושה שהעסק השתחרר, שהלחץ קצת יצא - ושבסופו של דבר, יהיה בסדר. וכשאתה חושב שיהיה בסדר, המציאות דואגת להבהיר לך טוב טוב כמה אתה טועה. בטח במשחק מול הפועל ירושלים, שעשתה העונה חיים קשים (ולקחה נקודות) לכל הקבוצות הגדולות. ודווקא כשהיא חשבה שהעסק נסגר, והיא יכולה סוף סוף קצת לנשום (וזו בהחלט עונה מתישה), מגיעה רכבת ההרים של מירוץ האליפות ומביאה לה עוד סיבוב.
ולוח הזמנים של מכבי חיפה, איך נאמר? לא מבשר טובות. בשבוע הבא היא יוצאת לי"א (ככל הנראה מגרש החוץ הקשה ביותר - מחוץ לטווח של ה"ביג 3"), אחר כך יש לה ביקור בטרנר ובסוף יש לה את מכבי תל אביב בבית. אלה שלושה משחקים מאתגרים במיוחד לבכר ולשחקנים שלו, שמהם היא תצטרך לצאת בתור אלופה. אם היא תעבור אותם בשלום (5 נקודות ומעלה), היא תהיה אלופה בסוף הדרך. אבל כל דבר פחות מזה, עלול לסבך את העונה הזאת - ובמצב הנוכחי, בגלל העייפות וההשלכות, חיפה של בכר בהחלט הרבה יותר פגיעה.
אבל כל הדיון הזה הוא מוקדם - הערב, הפועל באר שבע תעלה לנתניה בידיעה שזו - בהחלט - ההזדמנות האחרונה להישאר במאבק. אם היא לא תנצח גם הפעם, אפשר באמת לתת את הצלחת לירוקים. אבל אם היא תנצח - זה שוב רק חמש, ועם משחק אחד ביד מול חיפה בבית שלה. אם יש אלופה בבאר שבע, תופע נא מיד.
מכבי חיפה תהיה חייבת להתעורר (ברני ארדוב)
2. ערן זהבי. אצל כל הספורטאים הגדולים שראינו בימי חיינו, כמו אצל כל המנהיגים הגדולים בעולם וכמו כל דמות גדולה אחרת שאפשר לחשוב עליה - יש את אשליית הנצחיות. התחושה שמה שהיה לך ברגעי השיא שלך, יהיה שלך לעד. במקרה של הספורט זו הווינריות, זה הטאץ' הנכון, זה הכדור שמכוון ישר למסגרת או לטבעת - ותמיד חודר פנימה. כשיש לך את זה, כל מה שאתה רוצה זה לחבק את זה ולחשוב שזה לא ייעלם.
אבל את הנצחיות הזאת אפשר לראות רק באגדות. המציאות, תמיד, דופקת בדלת במוקדם או במאוחר (לפעמים ממש ממש מאוחר) ומזכירה לך שאתה בן תמותה. קצת מצחיק להגיד את זה על ערן זהבי בעונה שבה הוא כובש 19 שערים, אבל נראה שגם הוא - הכובש הכי אימתני בדור השחקנים הזה, ואחד הכובשים הגדולים שהיו לנו אי פעם, מתחיל להבין - לאט לאט - את מגבלות הכוח.
אם כדורגל היה כדורסל, 2 מ-8 (ניסיונות שפגעו במסגרת מתוך כלל הניסיונות) הם אחוזים שבדרך כלל שולחים אותך לספסל עם מגבת על הראש. במציאות של הכדורגל, שבה אתה צריך רק כדור אחד - 2 מ-8 הם לא אחוזים כאלה רעים. אבל כשאתה ערן זהבי, והציפיות ממך הן תולדה של הדברים שאתה עשית, כל החמצה היא תחת מיקרוסקופ ענק. וזהבי לאט לאט מתחיל להבין שההוא שהגולים באו לו בקלות, כבר לא ממש כאן. והדברים יילכו וייעשו יותר קשים כשהזמן יעבור. עכשיו, אולי בקצה המוח, מבצבצת המחשבה על הדרך שבה הוא יצטרך להמציא את עצמו מחדש.
ערן זהבי. יהיה חייב להמציא את עצמו מחדש (אלן שיבר)
3. קריית שמונה. מאבק ההישרדות בליגת העל עוד לא נסגר לחלוטין, אבל אפשר כבר להתחיל להתכונן לקראת סוף שהולך ומתקרב - מאורע דרמטי בכדורגל של העשורים האחרונים, והיא הירידה של עירוני קריית שמונה לליגה הלאומית. הקבוצה שעלתה לליגת העל ב-2007, סוגרת מעגל חיים של 15 שנה (עם הפסקות קצרות) בליגה הבכירה, וברור שזו לא "ירידה לצורך עלייה". כל הסימנים מראים שאיזי שרצקי מאס לחלוטין במוצר שיש תחת ידיו, שהוא מעוניין להעביר את שארית חייו בתחומים הרבה יותר שלווים מהכדורגל הישראלי. ובלעדיו, מה לעשות, לק"ש כנראה לא תהיה תקומה.
וזה היה מחזור חיים יפה מאוד לקבוצה שאינה ממועדון "חמש הגדולות שלנו". לק"ש יש זכייה אחת מרגשת באליפות (ועוד סגנות אחת), זכייה אחת בגביע (והופעה אחת בגמר), שתי זכיות בגביע הטוטו, הופעה אחת בשלב הבתים של הליגה האירופית ואפילו הגעה עד פלייאוף ליגת האלופות (מרחק החמצה אחת של שמעון אבוחצירא בבוריסוב מהעפלה משוגעת לשלב הבתים).
אבל האם עירוני קריית שמונה היא הצלחה? מקצועית - בוודאי. איזי שרצקי בנה מועדון כדורגל שהצליח, עם תנאים סביבתיים לא משהו בכלל, להגיע להישגים מרשימים. שרצקי עצמו תרם רבות לעיר במובנים אחרים - והצליח להפוך את קריית שמונה לעיר מוצלחת. ועדיין, קשה לומר שהפרוייקט הזה - בכללותו - הצליח. בסופו של דבר, התושבים של קריית שמונה הביעו אי אמון בקבוצה הזו. עירוני קריית שמונה סיפקה שורה מרשימה מאוד של הצלחות, אבל לא הצליחה לבנות סביבה קהילה. וקבוצה שאין לה קהילה מסביבה, לא תצליח לשרוד לאורך זמן.
מפעל חייו של איזי שרצקי גדול בהרבה מקבוצת הכדורגל שהחזיק. היא היתה חלון הראווה הנוצץ שבזכותו הושגו המטרות האחרות; הספריות, בתי התמחוי, מרפאות השיניים ובתי הספר לאנגלית. אבל מועדון כדורגל לא יכול באמת לחיות על כידוניו של אדם אחד, ברוך כשרונות ככל שיהיה. הוא צריך להיות ערוך ליום שאחריו. והדבר המצער הוא שביום שאיזי שרצקי יחליט להרים ידיים, מעירוני קריית שמונה המפוארת - פשוט לא יישאר דבר.
מתקרבים לפרידה מהפנינה מהצפון (מאור אלקסלסי)
המנצח: אופק ביטון. הגול שלו אמנם הגיע בדחיקה, אבל הסיפור של אופק ביטון הוא אחד מאבני היסוד של הפועל ירושלים המתחדשת. הוא אמנם לא גדל במועדון, אלא הגיע כמושאל מהפועל תל אביב, אבל הוא בהחלט תוצר של הפועל ירושלים וזיו אריה. ביטון הפך לאחד מ"שחקני הקלאץ'" (אם לשאול מונח מהכדורסל) החשובים בליגה שלנו - אחד שכבש העונה נגד כל הגדולות, כולל שערים מכריעים; צמד נגד מכבי חיפה בסיבוב הראשון, שער שוויון נגד בית"ר ירושלים בדרבי בדקה ה-96, גול נגד הפועל תל אביב, ועכשיו שוב שער ניצחון נגד מכבי חיפה. ביטון הוא נכס שהפועל ירושלים לא תמהר לוותר עליו.
המפסיד: אייטור קראנקה. אליפות הבאסקי כבר לא ייקח, ודווקא זה אמור היה לשחרר אותו מצד אחד - ולגרום לו להבין שהוא ב"אודישן" לקראת העונה הבאה מצד שני. והמסקנות? קשה להגיד שנלמדו. אחרי שנכווה פעם אחת עם החילופים המבוהלים מול הפועל ירושלים, גם אתמול נגד אשדוד הוא הוציא שני שחקנים בעלי יכולת התקפית - יובאנוביץ' ודור פרץ - כדי להכניס את אייל גולסה ורארש איליה (שלא ברור למה הוא עדיין משחק). עקומת הלמידה של קראנקה לא נראית, וקשה להאמין שמישהו בהנהלה של מכבי ת"א יחליט שההימור הזה שווה שימשיכו איתו גם בקיץ.
השם החם: שרון מימר. קצת קשה לזכור, אבל מכבי בני ריינה היתה בעמדת נחיתות מובהקת רק לפני כמה שבועות. במחזור ה-20 של העונה היא היתה במקום האחרון עם 16 נקודות בלבד. היום היא עם 29 נקודות, במרחק של חמש מק"ש שמתחת לקו. והקרדיט מגיע למימר, שהצליח לייצב את השורות, למצוא את השחקנים הנכונים וללכת איתם, ואולי לרשום הישרדות שעשויה להיות אחד מסיפורי הספורט הגדולים של ישראל ב-2023.
המספר החזק: 31. 31 איבודי כדור היו לשלישייה הקדמית של מכבי חיפה אמש - עומר אצילי, דולב חזיזה וצ'ארון שרי. במקביל, הם חילצו 8 בלבד. כדי שמכבי חיפה תצליח, היא צריכה תפוקה מהחלק הקדמי שלה - זה היה ונשאר סוד כוחה. הערב שלהם, קולקטיבית, היה חלש מאוד. מכבי חיפה אולי שלטה בשדה, אבל כמעט ולא תרגמה את זה לשערים. ביום שבו שלושת האסים של בכר מאבדים כמות כזו של כדורים, קשה לייצר משהו פרודוקטיבי - וקשה מאוד גם לנצח.
אל תשכחו את: הפועל ת"א. כי קצת כמו מכבי חיפה, גם אצלה היתה תחושה שזה נגמר. אדי הניצחון המשכר על בית"ר בטדי, בתוספת הדיבורים על הקבוצה האמריקאית, מילאו את הפועל בתחושה שאפשר להירגע. ובכן, מאז אותו ניצחון - הפועל ת"א ניצחה משחק אחד והפסידה שלושה, וכרגע היא בסך הכל שש נקודות מעל הקו האדום. כל זה, כשבני ריינה וק"ש עוד מחכות לה בסיבוב, מתות לעשות לאדומים בדיוק את מה שעשו למייקל קורליאונה. לשאוב אותם פנימה.
הפועל, עוד לא נשארת (מאור אלקסלסי)