תמיד מדהים אותי לראות באיזו מהירות האהבה של אוהדים לשחקנים הופכת לשנאה אחרי הפסד (ואז חוזרת שוב אחרי ניצחון). זה קורה בעוד תחומים, למשל במוזיקה. זוכרים כיצד אהבת ההמון לעומר אדם התהפכה עליו אחרי שנתן הופעה בת פחות משעה? "עומר אדם חיים שלי, חולה עליו" ואז – "מה זה? הופעה חמישים ושמונה דקות? זבל. שיחזור לדובאי". היחידים שבוודאות לא מכירים את ההפכפכות הזאת הם שופטי הכדורגל. אותם תמיד שונאים.
התבוסה המהדהדת, 6:1 לאולימפיאקוס בבית (טוב, לא בדיוק בבית) העמידה במבחן את הסבלנות והסובלנות של המתונים שבאוהדים. לי היה קשה לא רק לראות את המשחק, אלא גם מה שקרה ברשתות החברתיות אחריו. נתקלתי במלא תגובות ביוונית (מה זה האותיות האלה של היוונים? נראה כאילו כתב אותן רוסי דיסלקט). כשתרגמתי אותן גיליתי שרובן היו פרו פלשתיניות. מה זה קשור? זה גרם לי לשקול לתמוך בטורקים בסכסוך הארוך שלהם עם היוונים, אבל אז נזכרתי בארדואן והחלטתי לאמץ את אמרתו הידועה של מנחם בגין לגבי מלחמת איראן עיראק – אני מאחל בהצלחה לשני הצדדים. וליוונים רק נאמר – תמיד יהיה לנו את חנוכה. מההפסד הזה למכבים כבר לא תוכלו לחזור.
אני אמנם חשבתי שההספדים אחרי אסון אולימפיאקוס היו מוגזמים (היו כאלה ששקלו להקים קבוצת אוהדים "מכבי שייע גלזר תל אביב" או אפילו לפנות ללוני הרציקוביץ` שיחזור), אבל אין להתכחש לכך שההפסד, בו הצגנו הגנה חדירה, עורר חששות כבדים לקראת המשחק נגד הפועל חיפה. לחרדה התווספה הפציעה של מילסון. מעולם לא התעניינתי בבוטניקה כמו מהרגע בו התברר שיש לו רגל עץ. וכשהתפרסם לפני המשחק שמילסון התאושש והוא בהרכב, נרגעתי. ידעתי שננצח.
מילסון. ברגע שהוא היה כשיר, נרגעתי (דני מרון)
בליגה הישראלית הכל נראה אחרת. ערן זהבי הוא הרונאלדו שלנו. גם בתקופות הכי קשות שלו הוא תמיד ימציא את עצמו מחדש. והשער השלישי בו בישל דור תורג`מן לדור פרץ הוכיח שהפועל חיפה נפלה על הדור הלא נכון (ואם בדור עסקינן, ברכות לדור מיכה על שערי הבכורה אחרי שנה וחצי של בצורת). בנוסף, גם נהנינו הפעם מפסילת שער השוויון של הפועל חיפה על ידי ה-VAR, אבל אני חייב להיות הוגן ולשאול: כמה אחורה בודקים את כשירות המהלך? אם יתברר בדיעבד שבשנייה הראשונה של המשחק מישהו נגע ביד, כל המשחק ייפסל?
אירוע חשוב אירע עם פתיחת המחצית השניה, עת נכנס לשחק בהפועל חיפה שחקננו המושאל בר לין. עם כל הכבוד להחתמה המוצדקת של אלעד מדמון מהפועל חדרה, שיגיע בעונה הבאה, אין דבר יותר משמח מלראות שחקן בית שמשתפשף בקבוצה אחרת וחוזר אלינו מוכן. כפי שכבר אמר ליאונרד כהן: פירסט ווי טייק מנהטן, דן ווי טייק בר לין.
התחלנו בהפסד לאולימפיאקוס ונסיים איתו, בתקווה שגם הוא יהיה, בפרפרזה על דברי אלכס פרגוסון לאחר שמנצ`סטר יונייטד הפסידה 5:0 לניוקאסל ב-1996, רק עוד יום אחד בהיסטוריה הארוכה של מכבי תל אביב. אחרי ההפסד ליוונים שלחו לי אוהדים רבים של הפועל תל אביב הודעות מקניטות. אני מבטיח לקרוא את כולן לאחר שתבקיעו שער. כלומר, אף פעם. ותודה על התיקו נגד מכבי חיפה. עזרתם לנו מאד. ואם כבר מדברים על שותפתנו לבלומפילד, זו ההזדמנות לברך את רון חולדאי על נצחונו בבחירות לראשות עיריית תל אביב ולהמשיך להזכיר לו שעדיין אין גג בבלומפילד. ומר חולדאי, אתה מתבקש לא לעשות את הניסיון ההנדסי שניסית לעשות באולם אוסישקין. להשאיר רק גג. לא עבד.
הכותב הוא סטנדאפיסט, כותב ואוהד מכבי ת"א