הנסיבות המצערות והמפתיעות, במידת מה, של 48 השעות האחרונות, אילצו אותי להקדים במספר שבועות את טור סיכום העונה שלי. לא ממש נותר על מה לשחק, ואת כל מה שיש לומר, אפשר לומר כבר עכשיו מבלי שהדבר ישנה. למעשה, ישנם דברים שחייבים לומר ממש עכשיו.
כמו נניח:
אל תביאו את רוני לוי!
בימים האחרונים, יש מי שמפיצים בתקשורת את דבר מועמדותו לתפקיד מאמן מכבי חיפה הבא. אז לפני שנדרש לכל הסוגיות שהביאו אותנו עד הלום, יש פה אמירה חדה שחייבת להיאמר לפני הכל, בלי היסוס ובלי מחשבה שניה: תוציאו לעצמכם מהראש את הרעיון הנוראי של להחזיר את רוני לוי למכבי חיפה. שלא תגידו שלא ראיתם או פספסתם.
ממש נהדר שהוא מצליח בהפועל חיפה, הוא גם דפק לנו חתיכת שפיץ בישבן לפני יומיים. אבל כולנו מבינים שלא כל מה שטוב בהפועל חיפה יהיה טוב גם למכבי חיפה. כולנו, אני אשכרה מתכוון לכולנו. אין אוהד אחד שרוצה בחזרה שלו, וכולם יודעים גם טוב מאוד למה. בלב כל המחלוקות והריבים והקרעים בקהל הירוק, הקונצנזוס המוחלט הוא שאסור בתכלית האיסור להחזיר את רוני לוי למכבי חיפה, בטח לא במצבה הנוכחי.
כי היינו כבר בסרט הזה פעמיים - ובשתיהן הוא נגמר ממש גרוע, כי כבר הבנו מהעונה האחרונה שמחזור רעיונות ישנים שכשלו בעבר לא יביא פתאום הצלחות, כי האיש הזה, הכדורגל שהוא דוגל בו וכל מה שהוא מייצג, הוא ההיפך הגמור ממכבי חיפה. יתרה מכך - אם יענקל'ה סימן את ההשפלה בדרבי כקו אדום שהוא לא מוכן להבליג עליו, יש מעט מאוד היגיון בלהחזיר למערכת איש שלא זו בלבד שהושפל באופן דומה עם שישייה, אלא אף הוסיף לכך דובדבן מפוקפק בדמות הדחה מאירופה מול קבוצת דוורים ואנשי תחזוקה מאסטוניה.
מכבי חיפה זקוקה לרעיון חדש ולאיש חדש שיישם את הרעיונות האלו. אומר יותר מכך - בכל מקרה, הנהלת מכבי חיפה והצוות המקצועי שלה מתחילים את העונה הבאה עם אפס קרדיט. אפס מוחלט. הרתיחה בקהל על הביזיון המחפיר ועל פירוק הקבוצה האדירה שהייתה כאן לפני שנתיים היא עצומה, וכל מי שיגיע לכאן יידרש להבין את זה. להכניס לקלחת הזו מישהו שיש לחלק מהקהל אנטי מובנה כנגדו (ואני אגיד שלא רק בקהל, אלא גם בקרב אנשים במועדון האיש הוא לא בדיוק אהוד, בלשון המעטה) - זה להפוך את האפס למינוס אלף. זה להכניס רעש מיותר ומזיק למערכת שגם ככה נמצאת בנקודה של אי שקט, וזה בעיקר מתכון לכישלון ידוע מראש. זה לא נגמר טוב בפעמים הקודמות, ויש את כל הסיבות להניח שזה ייגמר גרוע מאוד גם הפעם.
איך אומר אבא שלי, שיהיה בריא? מסמר עקום כבר לא יתיישר יותר. תחסכו מעצמכם ומאיתנו את ההרפתקה המיותרת הזו, דלגו למועמד הבא. מי שזה לא יהיה - אבל לא הוא.
אלו שהולכים
בכל העשור השחון שלפני האליפות ב-2021, הגיעה נקודה שבה לא יכולתי לראות יותר את המאמן על הקווים, וייחלתי כבר לבעיטתו אל מחוץ למערכת. נקודה שבה חוסר הסבלנות הפכה לטינה של ממש. ביום שבת, אפילו נוכח ההשפלה הגדולה ביותר שלי כאוהד אי פעם, לא הרגשתי כך לשנייה. אין מאמן בהיסטוריה של מכבי חיפה שהקהל זכר לו חסד נעורים כמו ברק בכר בעונה הנוכחית. רק כשבאמת כלו כל הקיצים, נבושו כל הבושות ופודחו כל הפאדיחות, במעמד ביזיון הדרבי, הגיעה הקריאה של הקהל לברק להתפטר.
בכר. פודחו כל הפדיחות (מאור אלקסלסי)
ברק בכר לא באמת חזר מבלגרד. הוא נותר שם, משובלל בתוך טראומה, וכבר מהרגע הראשון של העונה הפגין חוסר שליטה טקטי ומנטלי בקבוצה, כל הדרך אל ההידרדרות הבלתי נסבלת והבלתי נסלחת. ובכל זאת - אין בלבי אלא אהבה אדירה לברק בכר, ובניגוד לפעם, למרות העבודה המזעזעת שלו בעונה הנוכחית, אני מרגיש בעיקר שברון לב על הדרך שבה נגמר הרומן הזה. בקלסר הזיכרונות שלי מהאיש, אני אדחוף את העונה הזו מתחת לשטיח, ואזכור את החיבור המדהים ואת הגאולה שהוא הביא אלינו אחרי שנות יובש ארוכות ונוראיות.
בשם כל אוהדי מכבי חיפה, ברק, אני רוצה להודות לך על מי שהיית ומה שעשית בעבור כולנו במכבי חיפה. אני מקווה ומייחל שיום אחד תחזור אלינו, בזמן, בנסיבות ובמציאות אחרת, כי מגיע לך ולנו סוף משותף אחר. טוב הרבה יותר. יש טעם מר מההחלטה לחתוך את החיבור הזה כבר עכשיו ולא לתת לו לסיים את העונה, אבל אני לא יכול לומר שאני לא מבין מאיפה הגיעה ההחלטה הזו. זו הייתה הצהרה של יענקל'ה שחר שיש מצבים שאליהם פשוט אסור להגיע כמאמן מכבי חיפה. זה לא שאיתי מרדכי ייקח אותנו בסערה עכשיו ל-9 מ-9, כן? אבל יש בי איפשהו הבנה, למרות הצרימה, לחיתוך מצב שהוא בלתי נסבל בעבור כל מי שהקבוצה יקרה לו באופן מיידי.
אל דאגה, יענקלה, אתה לא תצא נקי מהסיפור הזה. גם עליך נדבר עוד רגע.
לצלע השנייה במגה כישלון העונה, גל אלברמן, יש הרבה פחות אהבה ציבורית מאשר לברק בכר. למרות שאני אישית אוהב מאוד את הבחור, ומוקיר לו תודה על העבודה המעולה שעשה בעונות הקודמות בתפקידים שונים, אין שום דרך שבה אפשר להבין ולהגן על עבודתו במועדון בשנתיים האחרונות. טעות רדפה טעות, הנחישות וההסתערות על מטרות רכש מהעונות הקודמות הפכו להססנות וסחבת בלתי נגמרת. שחקנים סיכמו וחזרו, באו והלכו, ומכבי חיפה התפרקה באופן כמעט מוחלט מנכסיה.
מילא הפספוסים בתחילת העונה, אותם עוד ניתן לייחס למצב הביטחוני המתוח. מילא לא לקלוע עם הזרים, יכול לקרות, קרה לכולם כולל כולם. אבל להגיע לינואר, לפספס את עומר אצילי ואז למכור את פיינגולד ולא להביא אף אחד במקומו (כשגם ככה אתה בחיסרון של מגן שמאלי)!? זה כבר באמת היה אולי צעד אחד יותר מדי.
כשאתה צמא לשחקן כנף ולשחקן אמצע, אבל מביא את ריקרדיניו, משחק משחקים עם הפועל חיפה ומלמד ומקבל אותו רק לקראת סוף החלון, כשכבר אין ממש טעם לכלום, אתה לא יכול להצליח. אתה, למעשה, סולל את הדרך לכישלון עבור הקבוצה. ואת זה אמרתי, לצערי הרב, בזמן אמת, לא בדיעבד.
איכשהו, אלברמן הצליח להתנהל גרוע יותר ויותר בכל חלון העברות שעבר, ולמרות שקיבל לידיו תקציב יפה ביותר, הוא כשל בכמעט כל צעד והיבט בעבודתו. אני לא נכנס אפילו לשאלת מערכת היחסים שלו עם ברק בכר או העמידה מול יענקל'ה בנושאים מסויימים (אההמ אההמ, קורנו) - גם בלעדיהם, הכישלון של אלברמן בתפקיד העונה (יש שיאמרו גם בעונה שעברה) הוא כל כך גדול שאי אפשר ואין גם צורך לכסות עליו.
לאורך כל העונה, אמרתי שגם אלברמן וגם בכר צריכים להישאר, כי יש בידם את הכוח לתקן. אני עדיין מאמין ששניהם אנשי מקצוע ראויים מאוד, וייתכן ואם היו מקבלים את ההזדמנות, היו מצליחים להביא לתיקון. אבל השבר של יום שבת היה שיאו של תהליך, לא אירוע מנותק, ולאור ביצועיהם של ברק בכר וגל אלברמן, אי אפשר לומר שהפיטורים לא מוצדקים.
אלברמן. טעות רדפה טעות (אלן שיבר)
אי אפשר ואין גם צורך לנסות ולהפריד בין השניים, כפי שנוהגים כתבי החצר - המאמן מאשר כל שחקן שמגיע, המנהל המקצועי מסייע בבניית תכניות המשחק ובמערכים, כל אחד מעורב גם בעבודתו של השני. ושניהם פישלו, בענק, ולכן אנחנו נאלצים להיפרד.
זה שנשאר
מה קורה יענקל'ה? עסקנו לא מעט במהלך העונה בכל המסביב, ובהחלט שהיה במה לעסוק. ברק בכר וגל אלברמן כשלו, יחד ולחוד, באופן קולוסאלי. לא עשו את העבודה שלהם, אין מה לומר, הם הרוויחו את סיום העבודה הזה ביושר. אם האופן היה ראוי או לא - זה כבר נתון לוויכוח, המהות של הפסקת עבודתם הגיעה מאוחר הרבה יותר משהייתה מגיעה לכל אחד אחר שהיה מפשל בסדר הגודל בו פישלו. אבל דבר אחד שמיעטנו לדבר בו במהלך העונה האחרונה הוא החלק העצום של הנהלת מכבי חיפה בכל הפיאסקו הזה.
במבט של 10,000 רגל, אפשר לזהות מגמה - בכל פעם שהקבוצה מגיעה לפסגה מקצועית, להלן ליגת האלופות, היא מתפחמת, מתפרקת וקורסת אל תוך עצמה. כך קרה עם אלישע לוי בקדנציה הקודמת, כשהקבוצה התפרקה באופן טוטאלי מכל נכסיה (לרבות מי שעתיד להיות המנהל המקצועי הבא של מכבי חיפה, כנראה), והרכש שהביאה (בלא מעט כסף) הוביל אותה לשנים של תהומות וחושך. עד שהגיע ברק בכר.
וכשהגיע תורו ופרקו של בכר לקחת את מכבי חיפה להישגים מדהימים, כמו אלופות ואליפות באותה העונה - הגיע תורה של מכבי חיפה כמערכת לפרק שוב את הקבוצה הנהדרת ולהידרדר בחזרה לאותה נקודה שבה היה המועדון שרוי ערב הגעתו של בכר לקבוצה.
באופן אישי, לא חשבתי שנחזור לתקופות האלו. חשבתי שמה שבנינו בשלוש השנים האלו זה משהו יציב, חזק ומבוסס, מערכת בריאה שיכולה להחזיק שנים ולשרוד סערות בזכות רמת מקצועיות גבוהה. אז חשבתי - וטעיתי. מכבי חיפה, כמערכת, היא זו שכושלת בכל פעם שיש לה את ההזדמנות לעבור לשלב הבא, בכל פעם שהיא יכולה לקחת את המועדון לרמה גבוהה יותר מהרמה המקומית. יש נסיבות ויש תירוצים, למכביר, אבל כשהתוצאה היא אותה התוצאה, כשמגיעים למצב שהרכש שמגיע הוא לא ענייני ולא מקצועי (ריקארדיניו? כשאנחנו עם אפס מגנים ראויים ועם ווינגר וחצי וכבר הבאנו את מלמד?!), כשמגיעים למצב שחוסכים איפה שלא צריך ומבזבזים במקומות הלא נכונים לשווא - כשכל הדברים האלו קורים פעם אחר פעם, זה לא מקרי.
זו מערכת לא רעבה מספיק, לא חזקה מספיק, שפשוט לא יודעת או לא רוצה, או לא יכולה - לא ממש משנה - לממש את הפוטנציאל המטורף שיש כאן למועדון הזה. בזמן שמועדונים שרצים לאליפות בקושי ממלאים את האצטדיון שלהם, הסולד אאוטים של מכבי חיפה, בעונה נוראית כל כך, מתקבלים כמובנים מאליהם. זה כוח ופוטנציאל שנכון להיום - פשוט גדולים על המועדון וההנהלה שלו.
אז אולי, הבשורה האמריקאית שמגיעה מאיפשהו תהיה זו שתשנה את הדברים ותסייע למכבי חיפה להרים את עצמה בחזרה למקום אליו היא שייכת ואף גבוה יותר, אבל כל עוד מכבי חיפה תמשיך להתנהל בדרך חסרת השאפתנות שבה היא מתנהלת בכל צומת קריטי - לא תהיה כאן צמיחה. כשם ששעון הקרדיט התאפס עבור כל מי שיאמן את מכבי חיפה בעונה הבאה, כך הוא גם התאפס עבור המערכת הניהולית של המועדון, על כל שדרותיה, והעומד בראשה בפרט.
מכבי חיפה צריכה לרוץ לאליפות כל שנה, ושנה הבאה לא יוצאת דופן בהקשר הזה. הפועל באר שבע ניגפה באירופה מול קבוצה צ'כית בינונית מינוס, והגיעה לליגה כחיית טרף ורצה עד הסוף העונה בזכות שני שחקני רכש זרים מדוייקים באמצע. באמת שכל השאר הרבה פחות משנים בהקשר הזה, וזה משהו שמכבי חיפה חייבת לתת עליו את הדעת.
כל דבר אחר מלבד מירוץ חזק לאליפות עד הסוף וריצה גם באירופה הם כישלון חרוץ ואדיר למכבי חיפה בעונה הבאה. יש כאן מספיק שחקנים שאפשר לשקם ולהחזיר לחיים, הכל זו שאלה של רצון ושל שאפתנות. כל הכרזה על "עונת בנייה" זו דחייה בעוד שנה של יציאה מהמשבר. במכבי חיפה, יוצאים ממשברים באליפויות, לא דרך שום דבר אחר. לשם צריך לכוון, ובאמת לא מעניין אותי כמה זה יעלה. בלי סיפורים על בנייה, לא אכפת לי כמה יעלה - הרווחתם יופי בשנה האחרונה ממכירות שחקנים, אם קשה לכם, נגבו את הדמעות עם הדולרים על פיינגולד וחלאיילי.
שחר. בינוניות לא תתקבל (אלן שיבר)
הקהל
בימים כתיקונם, נקודת האור בחשיכה מקצועית. אבל העונה הזו הייתה הכל חוץ ממשהו מתוקן. ארגוני האוהדים, במו ידיהם, קברו כל סיכוי לניצוץ חיובי מהעונה הזו באותו המשחק הארור והמתועב נגד מכבי תל אביב בבית. באופן כללי, גם לפני כן - עושה רושם שהם היו עסוקים יותר בחרמות ובסיבות לא להגיע ו/או לא לעודד מאשר בדחיפת הקבוצה שהם ואנחנו אוהבים לניצחון. אז כן, המשחק מול מכבי תל אביב, על השלכותיו ההרסניות, היה קו פרשת מים מבחינתם ומבחינתנו כקהל. סדרת משחקי הבית שהייתה אמורה להניב למכבי חיפה נקודות יקרות לאחר המשחק הזה הסתיימה במפח נפש ענק, לא מעט בזכות האווירה האיומה והנוראית שהיתה באצטדיון בהיעדרם של ארגוני האוהדים והגוש המעודד. כשהם כבר חזרו, זה היה מעט ומאוחר מדי.
ימים יגידו אם באמת יש כאן שינוי בדרך ובהתנהלות הארגונים, ובסדר העדיפויות שלהם. מה שבטוח - לא נוכל להרשות לעצמנו עוד עונה של הפקרת הקבוצה ביציעים, אם אנחנו מעוניינים לעמוד במטרות שלנו. זה דורש עבודה גם מצד המועדון אבל גם, ובעיקר, מצד האוהדים. ארגוני האוהדים הוכיחו העונה שיש להם לא מעט כח והשפעה על המועדון והאווירה בסמי עופר, לטוב ולרע. ואתם כבר מכירים את המשפט של ספיידרמן על מה מגיע עם המון כוח.
נתראה בטרנר, שייגמר כבר גאד דאם איט.