בחזרה לעתיד: אגדות העבר של עירוני טבריה

דן וסיידה מתכוננים למשחק הגורלי מול מכבי פ"ת: "העיר חיה ורוצה כדורגל"

Getting your Trinity Audio player ready...

בחזרה לעתיד (מאור אלקסלסי)

עופר דן ואילן סיידה, אגדות טברייניות אסליות חווים, לפחות בתחושות, את ההתרגשות של ללבוש את מדי הקבוצה כשזו עולה לכר הדשא. הערב, במשחק הגורלי נגד מכבי פתח תקוה, שיכריע אם היא תמשיך בליגת העל או שמא תחזור לליגה לאומית, הם מצפים לראות ניצחון. דן היה חלוץ במועדון, והיה לאחד השמות הגדולים בקבוצה ובכלל בארץ בשנות ה-80 וה-90. הוא שיחק בקבוצה יחד עם אחיו התאום אייל, שהיה שחקן הגנה, והשניים היו לכוכבים בקבוצה.

דן שיתף: ״הדיבור על הקבוצה החל קצת לפני תחילת העונה, ממשחק העלייה לפני שנה לליגת העל. טבריה של פעם זה היה הר געש. במידה והקבוצה תישאר זו תהיה מתנה לתושבי טבריה. אני מקווה שבקרוב יהיה מגרש ביתי בעיר. זו אחת הסיבות שהקהל לא הגיע למשחקים, והסיבה השנייה לפי דעתי היא שאין אפילו שחקן אחד תוצרת בית, זה חסר מאוד״.

אילן סיידה מצידו היה קשר אחורי ושיחק בטבריה בין השנים 1987-1991: ״עליתי עם הקבוצה כמה ליגות, בהתחלה מליגה ב׳ לליגה א׳, לאחר מכן מליגה א׳ לליגה הארצית, ואז מליגה ארצית לליגה הלאומית כשעדיין לא הייתה ליגת העל״, סיפר סיידה.

״אני הולך לכל המשחקים של הקבוצה, בסכנין, בירושלים, בדרום, בצפון. רואה את השחקנים, את שיטת המשחק של המאמן, ואני יכול לומר שעכשיו, בחמשת המשחקים האחרונים של הקבוצה, נהנים פתאום מהכדורגל. נהנים משחקנים כמו מיכאל אוחנה, כמו מתנאל טדסה. אני מאמין שאנחנו ננצח במשחק, לא יעזור שום דבר״.

סיידה במדי טבריה במגרש העירוני (קרדיט צילום: פרטי)

״יהיה מלא קהל שיגיע לעודד. כל העיר מדברת על זה, הרבה כותבים על זה גם ברשתות החברתיות ויש התרגשות. חייבים לקחת בחשבון שאם לא ניתן את הלב והנשמה, אז לא יקרה כלום. אם המגרש הביתי היה בטבריה, ב׳זורעים׳, אז אנשים היו הולכים אליו ברגל, ובכל המשחקים היה קהל לאורך העונה. במידה והמגרש יהיה מוכן בעונה הבאה, הוא יהיה מלא. בתקופתי במגרש הישן היו מגיעים בין 4-5 אלף איש לאיצטדיון למשחק. אנשים היו עומדים במרפסות, על הבתים, על הגגות, על המצפור. עכשיו כשהקבוצה מתאמנת בעפולה והמשחקים בנוף הגליל, זה מנותק מהעיר״.

״האוהדים צריכים להוקיר תודה למיקי ואריה הבעלים על כל מה שהם עשו לקבוצה. לא שומעים אותם בתקשורת כמו ראשי קבוצות אחרים, הם לא מתבכיינים ומדברים על שיפוט או על משחקים. אני בתור שחקן, חושב שהשקט שהם נותנים לקבוצה, למאמן, ולחדר הלבשה, שווה עולם ומלואו. זה מאוד חשוב״.

״המשחק הערב ובכלל המשחקים של הקבוצה מרגשים אותי בצורה בלתי רגילה", הוא המשיך, "הייתי גם במשחק עלייה בשנה שעברה בנתניה, ובתור שחקן הרגשתי שאני במגרש. כששחקן של הקבוצה בועט, הרגל שלי זזה אוטומטית כמו לבעיטה, זה מחזיר אותי אחורה. לגבי היום? זה באמת מרגש אותי, ועושה לי ממש עור ברווז״.

״זה יהיה משחק לא פשוט בכלל. מכבי פתח תקוה היא קבוצה מצויינת, אבל עם הלב והנשמה של השחקנים, העיר והקהל, אני מאמין שננצח. כולם מבינים את המשמעות של המשחק הזה. צריך גם הרבה מזל לצד הנשמה. האמת שאף אחד לא באמת יודע איך המשחק יתפתח עם כל האמוציות והרגשות״.

״כולי תקווה שהשחקנים באמת יתנו את הנשמה ונישאר בליגה למרות כל הדיבורים שאין לנו מסורת לעומת פתח תקוה, אז מה? אנחנו לא כמוהם, אנחנו קבוצה אחרת. בשנה הבאה התקציב יהיה יותר טוב, הדברים ישתנו, יהיו שחקני רכש, מקצועית למדנו את הדברים בעונה הזאת ויעשו שינויים בהתאם. העיר חיה ורוצה כדורגל״.