בקיץ האחרון, ערן זהבי לקח את הזמן לפני שהחליט אם להמשיך לעונה נוספת במכבי תל אביב. הדבר שהכי חשש ממנו היה שמעמדו ישתנה – שהוא יקבל פחות דקות משחק ויהפוך לפחות רלוונטי מבחינה מקצועית.
בסופו של דבר הוא חתם, אבל החששות התגשמו: הדקות הלכו ופחתו, כאשר היו משחקים שבהם הוא כלל לא שותף ואחרים שבהם נכנס רק לדקות ספורות. בכמה פעמים הוא כמעט התפוצץ – התאכזב, כעס, וחשב שאולי קיבל את ההחלטה הלא נכונה.
ההתלבטות אם להמשיך או לפרוש ליוותה אותו לאורך כל העונה, אבל זהבי החליט שהוא לא רוצה לסיים את הקריירה כמו חלק מהליגיונרים שחזרו הביתה – הוא החליט לשנות פאזה: להניח את האגו בצד, לא להיקלע למריבות, ובעיקר – לסיים יפה.
ואז, הגיע הפלייאוף. פתאום, חזר לו הרעב. הוא הרגיש שהוא עדיין כאן, ושאולי לא הגיע הזמן לפרוש, אלא אולי דווקא לחפש אתגר אחרון. את ההחלטה לעזוב את מכבי ת"א הוא קיבל לבדו, וכעת יהיה מעניין לראות מה תהיה ההחלטה הבאה שיקח בנוגע לקריירה שלו.
הפלייאוף החזיר את הרעב (ברני ארדוב)
למרות שיש לשני הצדדים אופציה לחוזה לעונה נוספת, הנושא לא עלה. מכבי מצידה לא הציעה להפעיל את האופציה, וזהבי, שהתחיל לגבש את כיוון העזיבה כבר לפני חודשיים, עדכן על כך את המנכ"ל בן מנספורד באמצעות סוכניו, רונן וגלעד קצב.
במהלך השבועות האחרונים גם מיץ' גולדהאר נכנס לתמונה. התקיימו שיחות בינו לבין זהבי, כשהבעלים ביקש שיחכו לסיום העונה ואז יחליטו יחד – אך זהבי היה נחוש לסגור את הסיפור כבר עכשיו.
הסיבה? הוא רוצה להיפרד מהקהל כמו שחלם – כשחקן של מכבי תל אביב, עם צלחת אליפות ביד, ובמשחק הביתי האחרון מול בית"ר ירושלים בבלומפילד. אילו היה מקבל את ההחלטה רק בתום העונה, לא היה יכול להיפרד מול הקהל כשהוא עדיין לבוש צהוב.