מספקת הסברים. אלונה ברקת התארחה בפרק הראשון של הפודקאסט החדש של הפועל באר שבע, "הבית האדום", וסיפרה בין היתר על הליך הפרידה מאליניב ברדה בסיום העונה שעברה - מהלך שגרר לא מעט תגובות שליליות בקרב הקהל האדום, בדיוק כמו המהלך שבא אחריו - מינויו של רן קוז'וך.
"הפועל ב"ש היא הרבה מעבר לקבוצת כדורגל. היא בית, ובתוך זה יש גם חתירה למצוינות. אנחנו לא בתקציב הכי גבוה, אבל אנחנו חייבים להיות מדויקים, לפעול נכון, ללמוד מטעויות וכל הזמן לחתור להתקדם קדימה. בתקופה שלי הוקפתי באנשים נפלאים שעזרו לי שהמועדון הזה יישאר במסלול נכון. אז היו תקופות יותר טובות ופחות, אבל תמיד המטרה הייתה ברורה - אנחנו מאמינים במטרות שלנו וחותרים לשם".
"כאב לי שהפסדנו בגמר גביע למכבי ת"א (את ה-6:2), אני זוכרת את הילדים בוכים וחוזרים הביתה, אבל בסוף אנחנו יושבים בכיסא הזה לקבל החלטות, כשגם אם הן כואבות ולא פופולאריות, אז אסור לנו לשבת במקום הזה. הקיץ הזה מאוד כואב - לכל מערכת קשה להיפרד מסמל. סמל הוא חלק מההיסטוריה והוא גם חלק מהעתיד. היה כאב, הרגשתי כאב - כולם כאבו את ההחלטה. אני מבינה את הכאב. אני לא כועסת על אנשים, אבל בסוף אף אחד לא נמצא במקום שאני יושבת שיש לו את כל המידע, אני צריכה לקבל החלטה שהיא לא פופולארית. האווירה שנוצרה מסביב הייתה מאוד לא טובה, ואפילו במובן מסוים נכתבו דברים ברשתות החברתיות דברים אלימים. זה קצת איכזב אותי. אפשר לא לאהוב את ההחלטה וזה בסדר, ומי שחושב שמי שמקבל החלטה כזאת הוא מקבל אותה אחרי חשיבה עמוקה - זה לא היה קשור להפסד בגמר גביע, אלא אחרי חשיבה עמוקה. חלק מהביקורת הייתה ביקורת של כאב, ואפשר וחשוב לבקר. חלק מהדברים שנאמרו בעיני חצה קו".
"זה איכזב אותי, אבל זה לרגע לא הסיט אותי מהדרך. כל כך ידעתי מה אני רוצה. הבנתי שאני אשלם על זה מחיר, ועדיין החלטתי שזה הצעד שאני צריכה לעשות. בסוף, אני כאן כדי לקבל החלטה שאני מאמינה בה. אנחנו יכולים להצליח, אבל גם לא להצליח. השיח, גם כשזה לא קשור לב"ש, השיח מאוד אלים. אסור להיות נחרצים מדי. צריך להשאיר לב פתוח. כאב לי על רן קוז'וק. הוא הגיע למועדון חדש, הוא לא אשם בשום דבר שקרה - אני זו שקיבלתי את ההחלטה. חוסר הכבוד לרן, היה קשה לי. בסוף הפועל ב"ש זה המועדון שלנו. בשביל מי עשינו את כל העבודה? רק בשביל האוהדים. צריך קצת לנשום. אם היו שואלים אותי, הייתי מסבירה יותר. יש דברים שאני מעדיפה לשמור לעצמי, אבל אני חושבת שאפשר לכתוב במקלדת דברים קשים ולא להבין שלאמירות יש משקל. זה לא בחלל ריק וזה לאו דווקא בפן החיובי".
"אני מסתכלת על קולגות שלי שמקבלים ביקורות כשהם בתקופה לא טובה, ואומרים להם ללכת - כאילו מישהו כזה בא לקנות קבוצות כדורגל. כל אחד עושה מה שהוא יכול - בסוף זה רכבת הרים, פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה - בסוף אתה אותו מנהל שהיית גם בתקופות הטובות, וגם בפחות טובות. צריך לנשום ולהבין שמאחורי הדברים הכל כך כואבים שכותבים, יש אנשים והם יכולים להיכשל. בסוף מי שמקבל החלטה עושה את זה כדי לקדם את המועדון והעיר. אנחנו באים לעשות טוב. תנשמו, זה לא קשור לב"ש, קשור אלינו כחברה. אנחנו רוצים לחיות בחברה טובה. אנחנו עם אחד, ויחידה אחת - חייבים להיות אחד למען השני".