אבל כבד נפל השבוע על שכונת רובע ח' באשדוד שם גדל גדי קינדה ז"ל, מודעות אבל תלויות ברחבי השכונה והעיר, מאות אם לא אלפים פוקדים את בית אמו מדי יום מאז הלוויתו בשלישי. גדי, כך מספרים השכנים, היה מקפיד להגיע לעיתים תכופות לאשדוד כדי לבקר את אמו וששת אחיו ואחיותיו. חלק מרכזי בסיבה שבגללה הוא חזר מארה"ב לישראל היה הרצון שלו לשוב לחיק המשפחה.עוד מספרים כי כשהיה מגיע, הילדים בשכונה היו מבקשים להצטלם איתו ושיחתום להם על חולצות וכדורים והוא היה מקפיד לא לאכזב אף ילד ולעיתים אף היה משחק איתם. אחד מחבריו סיפר: "הוא נתן לכולם הרגשה שהם מרכז העולם, הוא לא אכזב אף אחד מעולם. הייתה לו נתינה אינסופית, הוא הבין שהכשרון שלו הוא מתנה והוא השתמש בו מחוץ למגרש בצורה הכי טובה שהוא יכול".
ג'קי בן זקן, אחיו נוני ורפי נידם ליוו את קינדה מאז שהיה ילד וכעת הם גם עוטפים את המשפחה ונוטלים חלק בתפילות לעילוי נשמתו. גם החברים הקרובים תום בן זקן, יעקב בריהון, יצחק אספה ויוני סיסאיי כמו גם סוכנו דודו דהאן תומכים.
חבר איתו גדל ושיחק במ.ס. אשדוד סיפר: "אם גדי היה פה, הוא היה נבוך מכל האהבה ושכל תשומת הלב עליו. הוא היה הכי מצחיק ודומיננטי, אבל גם שקט ובעיקר ענו. הוא לא אהב להיות בכותרות, הדבר הכי חשוב לו היו המשפחה שלו והחברים שלו".
לצד הכאב והצער, חבריו סיפרו גם סיפורים מצחיקים שם בלט ההומור והצחוק של קינדה שכה אפיינו אותו, וסיפרו על הפחד הגדול שלו מכלבים ועל התגובה שלו כאשר היה רואה אחד. קינדה ז"ל השאיר אצל כל אחד ממי שהכיר אותו הרבה מאוד זכרונות טובים, ותמיד עם החיוך הגדול שלו. ככה הם רוצים לזכור אותו.