בין טוב מאוד למצוין: העונה של מכבי וב"ש

בעיניי, אחת הבעיות הגדולות של העידן הנוכחי היא שיותר מדי מנסים להפוך את העולם לשחור ולבן. זה מפרק את המדינה שלנו וזה משטיח את השיח סביב כל נושא שדורש דיון מעמיק ותשובות של גם וגם. כך גם בנושא הספורט. כך גם בנושא הכדורגל.

מבחינתי, רן קוז׳וק הוא מאמן העונה, כי הוא יצר סה״כ שגדול משמעותית מכל חלק בנפרד, עם DNA ברור, רמת דרישות של קצב ואינטנסיביות מעל הסטנדרט, ובמיוחד שחלק משחקניו היו שחקנים משלימים במקומות אחרים לפני כן. בסופו של דבר, השחקנים משחקים ומגיעים להם כל השבחים על היכולת, אבל אי אפשר להשוות את העומק והאיכויות בין הסגל המקורי שלו ושל מכבי ת״א נכון לאוגוסט שעבר, כשהתחלנו את העונה.

יחד עם זאת, זה לא גורע מאום מהשבחים שמגיעים לז'רקו לאזטיץ', שעשה תהליך יפה כמאמן שמגיע לארץ זרה לראשונה, והיה צריך להוביל לראשונה בקריירה מועדון שבו כל תיקו הוא כמו הפסד, ולהתמודד עם אגדת כדורגל נוכחית כמו ערן זהבי כשהוא מרגיש שהוא לא תמיד חיוני להרכב. הוא נאלץ להתמודד רוב העונה עם ביקורת לגיטימית מהקהל והתקשורת, ועדיין לעשות עונה אירופית כזו במקביל לאליפות ,שכוללת קרוב ל-30 טיסות בחצי עונה לחלק משחקניו המובילים, ולהביא את הקבוצה לשיא בסוף העונה. זה צל״ש, ביג טיים.

התהליך שבו למד להתנהל מול זהבי, למצוא איזונים לעומס ולפציעות, לבחור את השחקנים הנכונים לקראת סוף העונה שיפרחו במאני-טיים זה דבר ששווה יותר ממילה טובה. לכן ,יש נבחר אחד, אבל העולם הוא לא שחור ולבן. שניהם שם בפוטו-פיניש. שתי הקבוצות האלה חלקו את התארים העונה בצדק, וכך גם המאמנים.

לאזטיץ` וקוז`וך. שניהם ראויים (אלן שיבר)

מצד אחד, קוז'וך ידע ברוב העונה לגוון בין שתי שיטות של 4-3-3 ל-5-3-2 שבה דן ביטון נכנס לשחק כחלוץ שני. ונטורה, הקשר האדיר, היה איש המפתח שבכל שיטה התגלה כשחקן שמחפה עם הנוכחות ואיפשר ללחוץ גבוה.

רק שהשינויים בינואר קצת שיבשו את התוכניות. השחרורים הרבים קיצרו את הסגל ומדיירוש שהגיע חסר כושר משחק (קצת על המשבצת של ספר) לא הצליח לתת מספיק עומק ל-4-3-3 שבו דן ביטון נכנס לשלישיית הקישור כדי להוסיף יצירתיות. גם חלוץ פיזי, חוץ מאלון תורג׳מן, יותר מלוטש מאשר ארנולד גריטה, היה משפר את היכולת להכריע משחקים.

לדעתי, שם באר שבע קצת נפלה בחצי השני של העונה; ביכולת לייצר מספיק פתרונות כשלא הלך. לכן גם היו משחקים שהיא שיחקה כדי להרוג את הזמן, כמו נגד נתניה, וזה עלה לה ביוקר.

לאזטיץ' בנה מערך של 4-4-2 הגנתי, כשדור פרץ עוזר לחלוץ בלחץ ההגנתי. כמו כן, תמיד הוצב בלם כמגן ימני כדי שבהנעת כדור הוא יהיה בלם שלישי וזה יהפוך ל-3-4-3.

העומק הכריע את הפועל ב“ש (אלן שיבר)

השיפור בסוף העונה נבע מכמה סיבות: אחת ההחלטות החשובות ביותר היתה ההבנה שפטאצ'י, בניגוד לימיו בסנטוס - שם דירבל את עצמו לדעת על קו ימין שם, הרבה יותר אפקטיבי כשהוא נכנס לאמצע דווקא מכנף שמאל ומפנה את הקו כולו לרוי רביבו, שכמגן התקפי במערך שלושת הבלמים עשה חצי עונה מדהימה. הוא חושב כמו עוד פליימיקר שמגיע מהקו, ולכן הוא בא לידי ביטוי בצורה נפלאה בהתקפה.

כך, בעוד שרביבו ודוידה חורשים את הקווים, פטאצ'י ודור פרץ שיחקו כשני מספרי 10 מתחת לחלוץ (זהבי היה יותר חד בתקופה הזו מתורג׳מן, שאיבד קצת חדות בחלק האחרון של העונה) והם פשוט פרחו בגיוון שלהם. אושר דוידה סוף סוף הפך להיות הדבר האמיתי עם דריבל, שינויי הקצב והשיפור בפעולה האחרונה בקו ימין. רביבו מקו שמאל. השלישיה הקדמית של פרץ, פטאצ'י וזהבי בתנועות עומק ודריבל לתוך הגנת היריבה. זה השילוב שעבד מעולה וניצח את העונה במאני-טיים. וזה אולי גם הפער הקטן בין דור פרץ לקנגווה, שני שחקני העונה, כל אחד נתן עונה מדהימה משלו. שחקנים כל כך שונים ובכל זאת התחושה שהקבוצה לא תהיה אותו דבר בלעדיהם. הפוטו-פיניש.

שתי קבוצות כל כך שונות, שלקחו את עצמן לקצה ואת המתח של העונה הזו עד הרגע האחרון. אי אפשר שלא להצדיע לשתיהן.

בין טוב מאוד למצוין: העונה של מכבי וב"ש

קוז'וך ולאזטיץ' מעל כולם, הכוכבים באמצע ומה שעשה את ההבדל. עומרי אפק מסכם