היו קטעים פה: הסיפורים המוזרים של הכדורגל הישראלי

אם אתם קוראים את השורות האלה, כנראה שכדורגל ישראלי זורם בדמכם - זו האהבה הגדולה של חיינו, הדבר שמקיים אותנו, התשוקה שממלאת אותנו אוויר (או מוציאה אותו, כשמפסידים). וככזה, הכדורגל שלנו גם מלא בהמון סיפורים - חלקם מוצלחים, חלקם פחות מוצלחים וחלקם מוזרים ממש.

אז לרגל הגעגוע לכדורגל הישראלי, תנו לנו לספר לכם עשרה סיפורים ביזאריים במיוחד - שהגיעו ממגרשי הדשא של הכדורגל המקומי. מקיפי בן קיפוד ועד הביובית, מחביבו ועד ארקדי. עשרה סיפורים שאי אפשר לשכוח - ותמיד נעים להיזכר בהם.

למגרש הגיע קיפי
מעונת 1986/87 זוכרים בעיקר את האליפות ההיסטורית של בית"ר ירושלים. אבל היה אירוע אחר, שהיה משמעותי לא פחות. לפני פתיחת משחק בין הפועל ת"א לבית"ר בבלומפילד, התרחש טקס שבו מסוק נחת באמצע המגרש - ומתוכו יצא קיפי. מה ששמעתם.

הקיפוד המיתולוגי מהסדרה "רחוב סומסום" (יותר נכון, אדם בתוך בובת ענק של הקיפוד) פתח את המשחק, כסמל של משחקי הפועל שהתרחשו באותה השנה. ואם זה לא נשמע לכם מספיק מוזר, אז קיפי ייצג את משחקי הפועל - כשהוא לובש חולצה צהובה ומכנסיים כחולים. סך הכל הגיוני.

בוז לפ"ת, הידד לצפרירים
בעונת 2000/2001, בעיצומו של משבר מקצועי די חריף, אירחה הפועל פ"ת את צפרירים חולון למשחק ליגה. החולונים, שירדו באופן די ברור ללאומית, הגיעו לאצטדיון האורווה ושיחקו נהדר. הם הובילו 0:1 משער מוקדם, ובמחצית השנייה לאוהדי הפועל פ"ת היתה מחאה די מקורית.

מצד אחד, הם שרקו בוז בכל נגיעה בכדור של שחקני הפועל פ"ת. מצד שני, כאשר הכדור היה אצל צפרירים, הם עודדו אותם בהתלהבות, וקפצו משמחה אחרי כל שער. בסיום, חולון ניצחה 1:3 - ושחקני צפרירים חולון אפילו ניגשו להודות לקהל הפתח תקוואי, שעודד אותם במסירות. נימוס בסיסי.

קלאסיקה של הטעייה
עונת 1992/93, בית"ר ירושלים שרצה לאליפות (אחרי שזה עתה עלתה מהליגה הארצית) מארחת את הפועל ב"ש. באותה עונה, מטעמי מזל, בית"ר זנחה את הצהוב-שחור לטובת תלבושת כחול-רויאל. תלבושת החוץ של הפועל ב"ש, למרבה האירוניה, היתה צהובה. אתם יכולים לנחש איך זה התפתח.

וכך, לפני שריקת הפתיחה כשהקבוצות עלו לחימום, הקהל הבית"רי קיבל את בית"ר הכחולה בשריקות בוז - בעוד ב"ש הצהובה זכתה לתשואות וחזיזי שמחה. בית"ר, אגב, התגברה על האירוניה - וניצחה בסיום 0:4.

שרשרת תבוסות
עונת 2002/03. אחד המשחקים הזכורים בתולדות הכדורגל הישראלי היה הניצחון של מכבי חיפה על מנצ'סטר יונייטד 0:3. לא רבים זוכרים, אבל כמה ימים לאחר מכן, בשבת, חיפה שיכורת הניצחון הגיעה לטדי - למשחק מול בית"ר ירושלים, אז קבוצת תחתית די חלשה. אולי אלה אדי הניצחון ההיסטורי, אולי זו מוטיבציה גדולה של הבית"רים - אבל המשחק נגמר בתוצאה מדהימה. 0:4 לבית"ר ירושלים.

שבוע לאחר מכן, אותה בית"ר שנתנה רביעייה למכבי חיפה שהביסה את יונייטד, הגיעה לאצטדיון הברפלד בראשון לציון. וגם הפעם זה נגמר 0:4 - רק לקבוצה מהסופרלנד. ואם זה לא סידר למשה סבג מבחנים אצל פרגוסון, לא ברור מה כן.

שחקן חביב
את השם "חביב חביבו" כנראה שאתם מכירים, ולא בגלל שהוא זר שעשה כאן יותר מדי. אחרי שנים שבהם הוא נקשר ללא מעט קבוצות ישראליות, בספטמבר 2018 הוא הגיע לארץ לשחק במכבי פ"ת - שאז החזיקה בשני שמות מעניינים, לאחד קראו יוסי בניון, ולשני קראו מנור סולומון. אז למה אתם זוכרים אותו? בעיקר בגלל שער אחד שהוא כבש.

זה היה משחק ליגה בין מכבי נתניה למכבי פ"ת, במחזור ה-10 של עונת 2018/19. בדקה ה-87, המשחק היה בדרך ל-0:0 משמים, ואז - מנור סולומון קיבל כדור בצד ימין ומסר כדור רוחב. באמצע הרחבה היו שני שחקנים - לידור כהן, שנשכב פצוע, וחביבו. חביבו היה חופשי לחלוטין, כששוער נתניה דני איימוס כבר היה מחוץ לשער. ואז, הוא ניצל את ההזדמנות - כבש, וחזר לסייע לכהן הדואב.

השער, מסתבר, היה חוקי לחלוטין - אבל אייקוני במיוחד. בסיום, מכבי פ"ת ניצחה 0:1 - וזה היה השער היחיד שחביבו כבש בישראל, עד שעזב בסוף אותה עונה.

נסתפק בביובית
עונת 2005/06. שוב מפגש בין מכבי נתניה למכבי פ"ת, הפעם זה באצטדיון "הקופסא" ז"ל. משחק גביע די נשכח, שעלה לכותרות בנסיבות מוזרות - כי הוא התעכב במשך 50 דקות. הסיבה: על פי התקנון, כל משחק כדורגל חייב להיפתח כאשר בסביבת האצטדיון קיימת ניידת כיבוי. אלא שהכבאים בנתניה שבתו, ולכן לא היתה כבאית.

הצדדים פתחו במו"מ ארוך ומייגע, בזמן שהשחקנים על הדשא. בסופו של דבר, גויס רכב מאולתר - שאפשר את קיום המשחק, אבל אחר כך התברר שהוא לא היה רכב כיבוי - אלא "ביובית", רכב שנועד לפתוח סתימות בצנרת ולא לכבות שריפות. המשחק בסופו של דבר התקיים כסדרו, מכבי נתניה הפסידה 2:0 למכבי פ"ת והודחה מהגביע בסיבוב ח'.

שני קילו שניצל
את השם ז'אירו סווירסקי כנראה שאתם לא זוכרים. ובצדק. המאמן הברזילאי המשונה שהגיע לבני סכנין בקיץ 2017, הלך כלעומת שבא - בלי שאימן אפילו משחק ליגה אחד. אבל אם בכל זאת השם הזה נשמע לכם מוכר, כנראה שזה בגלל שניצלים. כן, כן.

מדובר בסיפור שסיפר יו"ר סכנין, מוחמד אבו יונס, שהסביר מדוע הוחלט להיפרד מהמאמן לפני תחילת העונה. ב-17 באוגוסט הוא התראיין ל"מגרש פתוח" ואמר: "כשהיינו באולימפיאקוס ושיחקנו נגד קבוצת הנוער, חטפנו 4:0. הנוער שלה טוב, אבל לא ראוי שנפסיד ככה".

"זימנתי את סווירסקי לשיחה בשביל להבין לאן אנחנו הולכים, אבל הוא ניסה לדבר איתי על התנאים הלא טובים שקיבל, שהמקרר שלו לא עבד ושהלכו לו לפח שני קילו שניצל. כאן נדלקו לי כל המנורות ונראה לי שאנחנו הולכים לכיוון לא נודע". ואכן, הלכו אל הלא נודע - סווירסקי פוטר ורק הביזאר נשאר.

המסוק של רביבו
יש שחקנים בכדורגל ששווים טיפול מיוחד. אחד כזה היה חיים רביבו - אחד השחקנים הכי מוכשרים וגדולים ששיחקו כאן. ב-1995, כששיחק במכבי חיפה, הוא נתקל בבעיה - היה לו משחק ליגה, והוא היה צריך להגיע עם סיומו לחינה באשדוד.

איך משלבים? ובכן, רביבו התייצב למשחק, כבש שלושער בניצחון 0:6 מול בית"ר ת"א, ואז המריא במסוק - מחיפה לאשדוד, כדי להגיע באירוע בזמן. בסוף, דברים תמיד מסתדרים. בטח כשאתה חיים רביבו.

פוצ'ימוי
ולסיום, זיכרון מעוד בעלים בלתי נשכח. זה היה המחזור השני של עונת 2008/09, כשבאצטדיון טדי בית"ר ירושלים אירחה את מכבי תל אביב. אחרי משחק מתוח ומלא בהזדמנויות, בדקה ה-90 נשרק פנדל לזכות בית"ר - ושמעון גרשון, הפנדליסט הקבוע של הקבוצה, ניגש לבעוט את הבעיטה המכריעה.

אלא שהיה מישהו שפחות התחבר לבחירה המקצועית הזו - וזהו בעלי בית"ר, ארקדי גאידמק. מצלמות ערוץ 10 תפסו את גאידמק ביציע הכבוד כשהוא ממלמל לפני הבעיטה, בעברית במבטא כבד: "למה גרשון?". גרשון, אגב, ניגש לבעיטה ונעצר ע"י שוער מכבי ת"א, דאז, דרגוסלאב יבריץ'. ואז גאידמק פצח במונולוג זועם ברוסית: "למה גרשון? למה הוא עדיין משחק בקבוצה שלנו?".

בסופו של דבר, למרות הבעת אי האמון החריפה, גרשון המשיך לשחק עוד שתי עונות בבית"ר ירושלים - וגאידמק? הוא כבר באמצע אותה עונה הבין שבירושלים, כבר אין לו מה לחפש. בטח כשלא בוחרים אותו לראשות העיר.

היו קטעים פה: הסיפורים המוזרים של הכדורגל הישראלי

החלוץ שעזר לפצוע (ואז שם גול), הקיפוד שנחת עם מסוק בבלומפילד, הבעלים שהתפרץ על שחקן מול המצלמות, האוהדים שעודדו את היריבה - וחצי קילו שניצל. אל תפספסו