אופיר קריאף, אחד השחקנים המזוהים ביותר עם בית"ר ירושלים בעשור האחרון, הודיע אמש על פרישה מכדורגל בגיל 35. היום (רביעי) עלה קריאף ל-5 אוויר ודיבר על הקריירה שהייתה וגם על העתיד.
"סרטון הפרישה היה מוכן לא מעט זמן, חיכיתי לטיימינג הנכון ורציתי יום לפני המלחמה אבל ככה מדבר לדבר...", התחיל קריאף, "האמת שלפני שנה וחצי שרצו שאהיה חלק מבית"ר (בתפקיד מקצועי), לא הייתי בשל להודיע עדיין על פרישה והרגשתי שאוכל לתת עוד קצת. ברגע שעוזבים מקום שאוהבים קשה לתת את מה שאתה מסוגל והבנתי שזה כבר לא זה, התחלתי לעכל את זה עם המשפחה והחברים הקרובים ועם עצמי".
"זה קשה, לא פשוט לפרוש, זה עבר לי בראש לפני שנתיים-שלוש וכשזה קורה ברגע האמת זו כאפה. רציתי לפרוש אחרי הגביע, האמת שאמרתי למור שהשגתי מה שרציתי, הגשמתי את החלום".
על התקופה הנוכחית עם אברמוב סיפר: "הקהל ממלא איצטדיונים, זה משהו שאני לא זוכר אף פעם, לא משנה מול מי והשעה, האיצטדיון מלא וזה תוצאות. אני חושב שזה עצם הניהול הנכון, יש שקט ואין ציטוטים ובלאגן. יש ממש שקט, הכדורגל אטרקטיבי ומושך, מה שקורה בעיר מטורף, כולם סביב בית"ר, מסביב לאיצטדיון הכל מפוצץ לפעמים ב-12:00. לא יודע אם תקופה כזו תחזור. אני חושב שמה שמביא את זה זה רק השקט סביב המועדון".
על ההצעות שהיו לו: "היו הצעות מפתח תקווה, נתניה, הפועל חיפה. אתה יודע מה מניע אותי וממה אני פועל, זה רק הרגש והלב, ברגע שהייתי באשדוד וג'קי קיבל אותי בתנאים מטורפים אבל כשהייתי נוסע לאימון אמרתי למור שזה שונה לנסוע למקום שאתה מחכה לאימון, הולך אחרון ומגיע ראשון, ובחצי שנה הזו לא רציתי להיות כפוי טובה לאנשים שמאמינים בי".
על הפן הכלכלי סיפר: "כלכלית הייתי תמיד זה שמוותר. ברוך השם אבא שלי דמות מעורבת מאוד בחיים שלי ותמיד כשהיה נכנס כסף הוא היה דואג שאשקיע אותו, אז עשינו עסקאות ופתחתי סטודיו של קעקועים, פתחתי בית ספר לכדורגל למבוגרים בירושלים. יש לנו למעלה מ-200 נרשמים בחודש. אמרתי לכם שעשיתי אופ"א B וממשיך ל-A".
עם איזה שחקן הכי אהבת להיות על המגרש?
יש כמה, אבירם ברוכיאן ובניון, אבל החיבור הכי גדול זה גדי (קינדה) שלנו ז"ל. הוא היה גר אצלי והיינו כל היום ביחד, היית רואה אותו, היית מחייך. הוא היה בנאדם שמח. גדי זה בן אדם מיוחד לא משנה באיזה עצבות אתה מסתכל עליו וישר מחייך, זו אבידה גדולה".
“החיבור הכי גדול היה עם גדי ז“ל“ (דני מרון)
בנוגע לסיפור הצ'צ'נים סיפר: "הצ'צ'נים אני חושב יצא מפרופורציות בהד התקשורתי. הם היו אצלי בשבתות וישנים אצלי עם יניב המאבטח שלהם.
הם לא רצו להיות פה בכלל, גם כשהם הגיעו ביום הראשון והשני הילד החמוד עם התלתלים דיבר עם אמא שלו בבכי של החיים. הכריחו את שניהם, הם לא רצו להיות פה. הם היו חלק מעסקה, אני לא יודע מה קרה שם. האוהדים השרופים לא רצו ולא קיבלו את זה, גם אנחנו השחקנים לא קיבלנו את זה, אבל לא היה לנו מה לעשות. אחרי אחד המשחקים אמרו להם תארזו מזוודה, אתם נוסעים לצ'צ'ניה. הם סבלו כל שנייה פה. כשהם עלו לאוטובוס בדוחא הם היו אומרים לנו הגיע הסיוט לסיומו, הם רק חיכו לעוף מפה".
כמה נגע בך שאיינבינדר, קלטינס ו-ורד עברו להפועל?
"זה לא קשור אליי, דן העיפו אותו והיה בגיל 30, הוא חבר טוב מאוד שלי. עידן ורד בין הראשונים ששלחו אתמול הודעה מרגשת, ויש לאנשים משפחות בסופו של דבר".
היית הולך להיות מנהל מקצועי בהפועל ת"א?
לא.
אם היית בסיטואציה של אחרים היית הולך להפועל?
לא, הייתי בק"ש מנודה חצי שנה ורפואה הציע לי ללכת בלא מעט כסף ואמרו לי לך תשחק. אב אני לא יכול, זה שלי. הם גם לא היו רוצים אותי ואני לא אותם כי אני בית"רי".
על העתיד בבית"ר אמר: "אי אפשר לדעת אם אהיה חלק מהכדורגל, אבל ברק אמר לי ברגע שתפרוש הדלת בבית"ר תמיד תהיה פתוחה. בית"ר זה בית ואם יש איזה משהו אשמח לחזור באיזשהו כובע".