סמל תומר קרן ז"ל, לוחם גדוד 51 של חטיבת גולני שנפל בקרב ברכס רמים ב-19 בספטמבר 2024, הותיר אחריו דמות וזיכרון של לוחם, מדריך נערץ בצופים ואדם אהוב וחייכן. אך עבור מי שהכיר אותו מקרוב, תומר היה קודם כל "קוף ירוק" בנשמה, אוהד מושבע של מכבי חיפה. כעת, דמותו מונצחת דרך מיזם "רצים לזכרם", המחבר בין תשוקתו לספורט לבין הצוואה הבלתי כתובה להמשיך לזכור ולהזכיר.האהבה של תומר למכבי חיפה לא הייתה רק תחביב, אלא חלק בלתי נפרד מזהותו החיפאית. אימו, סנדרה, מספרת: "כבר מגיל צעיר תומר מאוד מאוד אהב ספורט, הרבה סוגים של ספורט אבל במיוחד כדורגל. האהבה והאהדה של תומר למכבי חיפה הייתה גדולה כל כך ואמיתית. בנוסף, יש לנו חיבור משפחתי, בן הדוד שלי, רועי פוקס ששיחק במועדון ותומר תמיד עקב אחריו מקרוב". "ככל שתומר התבגר עם החבר`ה ועם הנוער פה אז הלך להמון משחקים... ובאמת היה ירוק לחלוטין, היה לו מאוד חשוב להיות בסמי עופר במשחקים", נזכרת אימו. בילדותו כשחקן, הוא אף התקבל למחלקת הילדים של המועדון בזכות כישרונו, אך החליט לפרוש ולהתמקד בלימודים בעידוד אמו המורה. גם בהמשך, כשהפך ללוחם בגולני, האהבה לא נעלמה - היא פשוט שינתה צורה. מהדשא הוא עבר ליציע, והפך לאוהד שחי כל דקה במשחק כאילו הוא על המגרש.החיבור בין דמותו של תומר לבין מיזם "רצים לזכרם" נוצר כמעט באופן טבעי. מדובר ביוזמה שמחברת בין זיכרון לתנועה ובין כאב לעשייה. המשתתפים, בארץ ובעולם, רצים, הולכים או רוכבים כשעל חולצתם שם של חלל, לעיתים אדם שמעולם לא פגשו. בועז יעקב, מייסד המיזם ולוחם מילואים שאיבד חברים רבים, מסביר: "החלטתי להקדיש בכל שנה שעה של ריצה שבה אני משחזר חוויות וזיכרונות. המטרה היא להזכיר את כל הנופלים - גם אם מדובר בהמון שמות. זו לא מטרה פשוטה, אבל היא מתממשת ויש לה משמעות אדירה". לאורך השנים, המיזם חצה גבולות והפך לתופעה בינלאומית. "היופי הוא שלכולם יש בו מקום", מוסיף יעקב. "אתה רואה אנשים שרצים עם שמות של אנשים שלא הכירו. יש אפילו כאלה שעושים דרכו טקסי זיכרון מאולתרים. זו הנצחה שלפעמים מחזירה לתודעה אנשים שלא הוזכרו שנים". "היה לנו המון המון ויכוחים על זה, אני סירבתי לקרבי, אבל זה לא עזר. תומר היה מורעל, הוא כל כך רצה להתגייס לגולני", נזכרת סנדרה ומספרת כי האירועים שהובילו לנפילתו החלו בעקבות אירועי "מבצע הביפרים", אז הוקפצו כל החיילים חזרה לבסיס בקריית שמונה: "הוא הגיע אליי לבית הספר בו אני עובדת וחיבק אותי. שם גם הייתה התמונה האחרונה שלו... הוא בא להיפרד ממני. בדיעבד הבנתי שזו הייתה פרידה"."מהיום שתומר נפל החלטתי שאני מנציחה אותו בכל דרך... זה בעצם מה שמחזיק אותי, זה נותן לי המון המון אוויר, זה נותן לי הרבה כוח. זה מנכיח לי את הילד שלי כאן באיזשהו מקום, אני מכריחה אותו בדרכי להישאר איתי", היא משתפת בכאב.למרות שתומר היה צעיר צנוע וביישן, סנדרה מאמינה שהיה מוצא משמעות עמוקה במיזם שמנציח לא רק אותו, אלא את כל חבריו לנשק. "הוא פחות היה מתחבר לעניין הזה שבאמת הולכים איתו עם חולצה שלו, הוא כנראה היה מצטנע. אבל מה שכן, אני יכולה להגיד שאחד הדברים שהיה לו כל הזמן מאוד מאוד חשוב זה שכל הזמן יזכרו את החבר`ה שלו, את החיילים שלו".עבור המשפחה של תומר, כל צעד הוא לא רק זיכרון - אלא הבטחה שהוא ממשיך לרוץ איתם: "כל עוד מדברים עליו ומנכיחים אותו ומנציחים אותו בכל דרך אפשרית... אי אפשר להסביר את העוצמה של זה", סנדרה אלון, אימו של תומר ז"ל, מסכמת בביטחון: "אני חושבת ששם למעלה, כשיש כל כך הרבה מלאכים שנתנו את החיים שלהם בשבילנו, תומר היה מאוד גאה שיש מיזם כזה שזוכר אותם, שראוי להם, שלא שוכחים אותם". מיזם ההנצחה "רצים לזכרם" יתקיים השנה ביום שלישי, 21 באפריל והציבור מוזמן להשתתף לזכרם של כלל חללי מערכות ישראל. על מנת להצליח להנציח את כל החללים חשוב להירשם למירוץ דרך אתר "רצים לזכרם", במהלך ההרשמה מקבל כל משתתף שם להנצחה שנבחר באופן אקראי ממאגר הנופלים. יש אפשרות לבחור שם נוסף של אדם היקר לכם. לאחר ההרשמה נשלח למשתתפים למייל שלט חזה להדפסה, אותו ניתן להצמיד לחולצה לבנה. היכנסו לאתר רצים לזכרם: www.memorun.org