הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

לאן לרוץ? סוד הקסם של בית"ר ירושלים

ירדן שועה ועומר אצילי מעל כולם, אך התנועה של תשעת האחרים עשויה להוביל לאליפות ומאפשרת לשני הכוכבים להתעסק במה שהם עושים הכי טוב. מהלחץ בהתקפה ועד התנועה הנכונה בהגנה

רועי ויינברג
רועי ויינברג   06.05.26 - 17:00
Getting your Trinity Audio player ready...
חמישים ושתיים שנה, ארבעה דורות של כדורגל, מפרידים בין האליפות הראשונה של ביל שאנקלי ל-2026, השנה שבה ברק יצחקי עשוי לזכות באליפות הראשונה שלו. הענף השתנה כמעט בכל דרך אפשרית מאז הזכייה הראשונה של ליברפול ב-1964, אבל אחת התיאוריות הבסיסיות שלו נשארה נכונה. "קבוצת כדורגל צריכה שמונה אנשים שיסחבו את הפסנתר ושלושה שידעו לנגן עליו", אמר שנקלי.

לבית"ר, ברמת העקרון, יש שני וירטואוזים - עומר אצילי וירדן שועה. הם היו מעורבים ב-19 שערים כל אחד, הנתון הגבוה ביותר בליגת העל, כשביחד הם עקפו כמה קבוצות. הסיפור האמיתי, כנראה, הוא מי שינגנו עליו. כאן טמון השינוי של בית"ר ירושלים. מתוך עשרת שחקני השדה שפתחו בביקור הקודם מול הפועל ת"א בבלומפילד, חמישה בלבד צפויים לפתוח גם הפעם. גריגורי מורוזוב, ירדן כהן, אריאל מנדי, איילסון טבארש וטימו מוזי לא צפויים לפתוח בהרכב, איש איש מסיבותיו, ועדיין בית"ר אחת הקבוצות הכי טובות בליגה. מה השתנה?
לוקה גדראני, בוריס אינו ונאנא אנטווי לא היו בסגל של הקבוצה בהפסד הכואב ההוא בבלומפילד. זיו בן שימול, ירדן כהן ובוריס אינו עשו התקדמות אדירה לאורך העונה. מוזי המורחק ולוי שחזר מפציעה שחקנים משמעותיים מאוד, אך בית"ר השתנתה כמעט לחלוטין לאורך העונה והגיעה, בדיוק בזמן, לגרסת השיא שלה. מכל השחקנים שציינו רק אינו הגיע בתור שחקן מוכח בליגת העל. הקבוצה הוציאה סכום קטן פי 10 ממכבי תל אביב בקיץ האחרון ופירקה אותה, כשמעל שני המקרים מרחף אותו עקרון - השחקנים הטובים ביותר צריכים להיות כמה שיותר קרובים לשער.

בית"ר הבקיעה 73 שערים, הכי הרבה בליגה, כשהיא במקום השני בשיעור ההחזקה בכדור. יש לה באופן יחסי כמות נמוכה של דריבלים, כשהיא שמינית בליגה ומתחת למ.ס. אשדוד והפועל פ"ת. אצילי ושועה שחקנים אדירים, אבל רחוקים מלהיות שחקנים מהירים בשלב הזה בקריירה. מה בית"ר עושה? נותנת לשחקנים לרוץ במקומם.

מוזי ואנטווי אולי שני השחקנים הכי מהירים בליגת העל. ג'ונבוסקו קאלו וחאסונד גונסאלס הגיעו מליגות נידחות, כשהראשון הבקיע תשעה שערים ובישל ארבעה נוספים העונה. גדראני, בן שימול, לוי ואינו יודעים לצאת במהירות עם הכדור מהמקום, בזמן שירדן כהן מגיע למספרים נהדרים. לא רק ששמונת שחקני השדה האחרים של בית"ר "סוחבים את הפסנתר", בטח כשעדי יונה המוכשר פצוע, הם יודעים להגיע למדרגה הבאה לפניו.
התקפה
נתמקד במשחק האחרון מול מכבי תל אביב, כשהתקציר מחכה לכם למטה. בדקה השביעית כדור 'סתמי' של בריאן קראבלי הגיע לבן שימול, שבתורו הקפיץ לירדן שועה. האחרון רץ איתו ומצא את עומר אצילי שבעט וסחט הצלה נאה ממליקה, וזה רק מצב אחד במחצית המופלאה שהייתה לבית"ר.

השער השני התחיל ממסירה של אינו לירדן כהן. הוא מסר לשועה שהרים כדור ענק לרחבה, בה בריאן קראבלי היה במקום הנכון כדי לנגוח פנימה. התנועה של שחקני בית"ר גרמה לזה להיראות כאילו מדובר במצב נייח, כשאנחנו באמצע ההתמודדות. השער השלישי התחיל מלחץ טוב מאוד של ג'ונבוסקו קאלו על הייטור, אחד מתפקידיו המרכזיים בבירה.

השער המעניין ביותר הוא אולי דווקא הרביעי. ירדן כהן מחלץ כדור בשליש המגרש שלו, מקבל אותו אחרי חילופי מסירות עם ירין לוי והוא מתקדם בהדרגה, דרך בן שימול וקאלו, עד שועה ואצילי. שני האחרונים נוכחים בכל מהלך, אבל רק בסוף.

ברגע שהצוות המסייע שלהם יודע להשתלט על כדורים בשלב מוקדם, לבנות התקפות מאחורה ולשחק בנגיעה, כל מה שנשאר לאצילי ושועה לעשות זה לחכות. נגיעה אחת שלהם יכולה לשנות את המשחק, בין אם זאת בעיטה של אצילי מה"בלטה" 30 מ' מהשער או כדור עומק של שועה. זה מרגיש כאילו כולם נמצאים במקום הנכון, עם תנועה נכונה לרוחב ובעיקר לאורך המגרש שמקשה על ההגנה. אם תתנו לאצילי ושועה יותר מדי מקום, זה יגמר בשער. 

אם לא? קאלו או בן שימול יענישו. כשיש לבית"ר על הספסל את גונסאלס, דור מיכה, אורי דהן ומוזי (כשאינו מושעה), יש לה המון אפשרויות להפעיל את הלחץ הזה על יריבות ולשמור את שחקניה הטובים ביותר רעננים גם בעומס המשחקים. שועה שיחק 58 דקות בלבד מול מכבי תל אביב.
ההגנה
גם כאן מגיע קרדיט לצוות המסייע ולקואוץ' ברק יצחקי. יצחקי לא מפחד להחליף את אצילי ושועה לאחר שהם לא לוחצים בצורה מספיק טובה לטענתו, והחליף את אצילי למשל בפיגור 2:1 במשחק העונה. לפני שצוללים לטקטיקה, יש כאן שיעור חשוב ברמה המנטלית ובכל מה שקשור לאגו (ובפרט להיעדרו). זה לא מובן מאליו במקרה של שני הכוכבים הכי גדולים בליגת העל היום, לא פחות, ובטח עם מה שראינו מהשניים לאורך הקריירה. הן הפרגון שלהם אחד לשני והן המחויבות הן סימן לחדר הלבשה בריא.

מעבר לזה, בית"ר יודעת לשלב אותם במשחק הלחץ אבל לפעול מספיק טוב כדי שהם לא יצטרכו לבזבז אנרגיה במרדף אחרי בלמים. ההחלטה של יצחקי לתת לקאלו ללחוץ את הייטור הייתה שווה שער מול מכבי ת"א במפגש הקודם, למשל. גונסאלס ומוזי מסוגלים לעשות אותו דבר ולספק מעין "קו ראשון".

מעבר לזה, השילוב בין גדראני לקראבלי מעניק לבית"ר שני בלמים מהירים. קראבלי בלם פיזי שיכול לקחת כדור מכל שחקן בליגה, גדראני המנהיג של החוליה האחורית. יחד עם בוריס אינו יש כאן שני שחקנים שיכולים להכווין את ההגנה ולנוע, מראש, לשטחים פתוחים.

ההגנה של בית"ר אמנם ספגה ארבעה שערים בשני משחקיה האחרונים, בין היתר בהשפעת סגנון המשחק (והשוער), אך השניים יכולים גם לצאת מהמקום במהירות וגם לחזור אליו. אינו בפרט נראה כמו החתמה של אליפות, שדרוג גדול על איילסון טבארש בפיזיות ובניסיון שלו. זה לא רק המעורבות או המספרים ההגנתיים, אלא היכולת לאן להגיע. ראיית המשחק הזאת הופכת את החיים של ההתקפה לקלים יותר.

מגיע כאן קרדיט משמעותי לרכש השני בינואר, נאנא אנטווי. אנטווי עדיין לא כבש במדי בית"ר וממעט להיות מעורב בהתקפה באופן פעיל, אבל הוא תמיד במקום הנכון. עצם התנועה שלו לאורך המגרש נותנת לעומר אצילי את החופש להיכנס לאמצע ולא ללחוץ את שחקני הכנף של היריבות, כשהוא התמודד למשל עם הליו וארלה לבדו. הוא מסוגל למשוך שחקנים אליו כשהוא עולה למעלה, ובמקביל לחזור להגנה לפני התנועה מהצד השני. ברגעים הטובים, זה נראה כאילו יש לבית"ר 12 או 13 שחקנים על המגרש.

אין לה. יש לה חזון, החזון של אלמוג כהן וברק יצחקי, לבנות קבוצה שתאפשר לעומר אצילי וירדן שועה לעשות מה שהם עושים הכי טוב. עדיין לא בטוח שהם יזכו באליפות, בין אם בשל העובדה שחלק מהשחקנים לא מספיק איכותיים או יציבים או בשל היריבה האיכותית שמחכה בבאר שבע, אבל הם יצרו את אחת הקבוצות המעניינות שראינו בשנים האחרונות. אחת שהתחילה משני כוכבים והפכה, מול עינינו, למערכת שמש שלמה.
-->