אולג נדודה אמנם שיחק רק במכבי הרצליה הקטנה, אבל נחשב לאחד הזרים האיקוניים בליגת העל. היכולת שלו עם הכדור הקנתה לו מעמד מיוחד בין שחקני החיזוק שבעטו בכדור בשנות ה-90. בראיון ארוך לתקשורת באוקראינה סיפר נדודה על התקופה בישראל, אותה הוא מגדיר הבית השני שלו. "הגעתי לבד, בלי משפחה, אז בהתחלה היא היתה חסרה לי וגם היה לי קשה לתקשר עם האנשים, למרות שבהרצליה היו עוד שחקנים מברית המועצות לשעבר", סיפר נדודה, "אחרי האימון היה הרבה זמן חופשי ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי". "התנאים במכבי הרצליה היו טובים. הם הציעו לי שכר דומה לזה שהרווחתי בספרטק, והבונוסים היו גבוהים יותר. מהר מאוד התרגלתי לשמש. נהניתי להיות שם. אני זוכר בעיקר את המשחקים מול מכבי חיפה. השער הכי זכור שלי היה מולם. ניצחנו 1:2. עברתי מגן וכבשתי עם רגל שמאל. יש לי חברים בישראל שאני מדבר איתם עד היום".נדודה נשאל על רמת המאמנים בישראל, ודיבר דווקא על השחקן הישראלי: "באופן כללי, רמת המאמנים בישראל סבירה. הבעיה העיקרית בישראל היא שהשחקנים המקומיים עצלנים ולא רצו לעשות אימוני כושר. הם עבדו בצורה טובה עם הכדור, לא היו שאלות. אבל בלי הכדור, לא כולם היו מוכנים לעבוד קשה".הקריירה של נדודה בישראל הסתיימה אחרי 5 שנים, ומשם חזר לאוקראינה ומהר מאוד פרש מכדורגל: "מכבי ת"א ומכבי חיפה הביעו בי עניין. היתה גם אופציה לעבור לאוביידו הספרדית, אבל הרצליה ביקשה עבורי יותר מדי כסף, והמועדונים לא הסכימו לשלם. כשהגיעה ההצעה מאוביידו, שמו לי תג מחיר של חצי מיליון דולר. באמצע שנות ה-90, זה היה סכום כסף גבוה מאוד".