זאת לא הייתה עוד אליפות, זאת אולי האליפות של הפועל באר שבע. אליפות שמסמנת סדר חדש בכדורגל הישראלי: מאתמול בערב, האדומה מהדרום היא הקבוצה המעוטרת בישראל בעשור האחרון בשני המפעלים החשובים ביותר - אליפות וגביע המדינה. כשזכינו, אז בעונת 2015/2016 באליפות הראשונה אחרי 40 שנה, זה היה וואו. מרגש, מצמרר ועוצמתי, כי עד אז התרגלנו לסבול. ובעיקר לא האמנו שזה יכול לקרות לנו. ואז הגיעה אלונה.
האליפות אתמול, הייתה רגע עוצמתי יותר: בדקה השמונים כשהלב של מיגל ויטור נעץ את הכדור ברשת של מליקה, זה הרגיש כמו רעידת אדמה. זה הרגיש אחרת, כאילו הכל זז והעוצמות של הקהל הגיעו למימדים שאני לא זוכר, לא באליפות הראשונה, לא השניה ולא השלישית. גם לא בגול הניצחון של בן שהר בטרנר שניצח את אינטר בדקה התשעים.
זאת אמנם הייתה עונה אחת, אבל המאבק של באר שבע אחרי התואר הזה החל למעשה בתחילת העונה הקודמת ולא נעצר גם אחרי שמכבי ת"א זכתה באליפות. הפעם, זאת תוצאה אמיתית של עבודה קשה באמת. שחקנים שכל אחד מהם הביא למגרש מאתיים אחוז, ומאמן שהצליח לחבר אותם ולהפוך את השלם לגדול מסך חלקיו. ואם בשלוש האליפויות בעשור הקודם זה היה נראה שכל הכוכבים הסתדרו והחליטו מה יהיה להפועל באר שבע.
באליפות הזו הפועל באר שבע סידרה את הכוכבים לעצמה, והיא זו שהחליטה מה יהיה בסוף. ועכשיו אפשר לקבוע דבר אחד בודאות: על השאלה מי קבוצה טובה, ראוייה או מלהיבה יותר אפשר תמיד לחלוק, על מספרים ועובדות בשטח - לא. ארבע אליפויות, ושלושה גביעים בעשור האחרון, אין לאף קבוצה וזה עוד לפני שספרנו את גמר גביע המדינה בשבוע הבא (עמה יעמיק).
אז כן, יהיו מי שימשיכו לספור את מספר האליפויות והגביעים מקום המדינה, אבל זה כבר לא משנה: באר שבע אמרה את דברה. להצלחה הזאת בעשור האחרון, יש לא מעט שותפים, השחקנים, המאמנים, אנשי הצוות וכמובן האוהדים, אבל מעל הכל - זאת אלונה ברקת. זה שלה. אשת עסקים, שלא באה מעולם הכדורגל, והפכה את באר שבע למועדון פאר בכדורגל הישראלי.
לא, זה ממש לא רק עניין של כסף וניהול. זה קודם כל ולפני הכל הערכים שהיא השרישה במועדון הזה. החיבור לקהל ומעל הכל לקהילה. זה התחיל בתלמידים בבתי הספר, ומטופלים בבתי חולים, ונמשך עם המאבק למען השבת החטופים, החיבור למשפחות השכולות והקשר עם פצועי המלחמות. אלונה הוכיחה שלא חייב לוותר על הערכים שלך, כדי לזכות בתארים. להפך. כדורגל זה חשוב, תארים זה חלום של כל אוהד, אבל חשוב יותר להיות בן אדם. אלונה הוכיחה שאפשר גם וגם.
תודה אלונה, תודה לאדומים. ויאללה הפועל! בואו נביא גם את הגביע.