הפועל קריית שמונה הבטיחה עונה נוספת בליגת העל – הישג מטורף, במיוחד בהתחשב בתקופה המאתגרת שעובר המועדון. במשך שלוש שנים הקבוצה לא משחקת בביתה בשל המצב הביטחוני הקשה בצפון; אין כרגע מועד חזרה נראה לעין, ומי שנפגע יותר מכול מהמצב הזה הם האוהדים. אחד מהם, אופק פרץ הצעיר שמכונה אצל רבים "האוהד מספר 1 של ק"ש", כתב על התחושות שלו וראיין את המאמן שי ברדה.
"לאורך כל תקופת המלחמה הייתי מפונה, אבל המשכתי לעקוב אחרי הקבוצה מכל מקום שבו שהייתי. בהמשך המלחמה, אני ומשפחתי עברנו לנתניה כדי להיות קרובים לקבוצה (שמארחת את משחקיה באצטדיון בנתניה) והלכנו לכל המשחקים שלה. הכניסה לאצטדיון והצליל של האוהדים שרים גרמו לי להרגיש שמחה פשוטה, אחרי זמן רב שלא הייתי במשחק של קריית שמונה. מאז משחק הבית האחרון שנערך באצטדיון הביתי בצפון, לא הייתה תחושה אמיתית של "בית" – וזו תחושה שגם אני וגם שאר האוהדים שותפים לה".
"בראיון שערכתי עם שי ברדה, שאלתי אותו לגבי עתיד הקבוצה: "מתי קריית שמונה תחזור לשחק באצטדיון הביתי שלה?" שי ברדה השיב בכאב: "עצוב מאוד שאנחנו לא חוזרים לשחק פה אחרי תקופה כל כך קשה. אלו שאלות שלא צריך להפנות אליי; יש הנהלה, עירייה ומדינה שצריכות לפתור את זה, אבל כרגע – זה פשוט לא זז"
"אני חושב שזו העונה הכי טובה של קריית שמונה מאז עונת האליפות ההיסטורית שלה. כעת, הגיע הזמן לסכם את המסע המופלא הזה בראיון מיוחד עם מאמן הקבוצה, שממשיך להוביל אותה בצורה מושלמת כבר שלוש שנים ברציפות".
סכם לי את עונת הנדודים של קריית שמונה
"עצוב לי לומר שהתרגלנו. זו עונה שהתחילה ב-5 באוקטובר, כשמשחק הבית האחרון בקריית שמונה היה בליגה הלאומית, ויומיים לאחר מכן התחיל ה-7 באוקטובר. כשאני אומר שזה עצוב שהתרגלנו לסיטואציה, אני חושב שאסור לנרמל את זה. חזרנו השנה עם ציפייה מאוד גדולה, אבל בתנאים מסבירים פשוט ככה. כשבאת וראית את התנאים שבהם המועדון התקיים – זה ממש לא מתקן שאמור לארח שחקנים מקצוענים. כשאמרתי בהתחלה שזה עצוב שהתרגלנו, אני חושב שהשנה, כשהתחלנו את העונה בקריית שמונה, זה גרם לשחקנים להרגיש בית".
"ובתוך הפחות נעים והפחות נוח, שוב קיבלנו את הבשורה שיש מלחמה בצפון, שוב פעם אנחנו מפונים ושוב פעם הצפון מופגז. זו סיטואציה מאוד קשה, בעיקר לשחקנים ואנשי הצוות שגרים בצפון. אבל בסוף, הדבר שטרם הבנתי הוא פשוט לדעת לא לתרץ – פשוט להתרגל לסיטואציה ולהמשיך לעבוד. תוסיף לזה את מות אבי שהגיע משום מקום, וזה מאוד הפריע, אבל בסוף יש סוף טוב. אם אתה מאמין בקבוצה שלך, דברים טובים יקרו".
כיצד אתם מצליחים לשמור על רמת מוטיבציה ומקצועיות גבוהה כדי לנצח משחקים בתנאים כאלה? והאם לא התרגלתם שזהו גורל הקבוצה?
"הלוואי ומישהו מהממשלה היה שומע את השאלה שלך ומשנה את המצב. אני חושב שאם אתה לוקח את הסיטואציה והופך אותה לקבועה, זה דבר רע מאוד. אבל אם אתה לוקח את זה לנקודה שנוגעת בשחקנים ובצוות, אתה יכול ליצור מוטיבציה. אין דבר כזה 'אי אפשר', אפשר לעשות הכול – וזו גם הסיבה שעלינו ליגה."
האם אתה מרגיש שהיכולת שלכם על המגרש מצליחה לתת רגעים של נחת לאנשי קריית שמונה שצופים בכם מרחוק?
"אני חושב שזה אחד הדברים הכי חשובים שאני אומר לשחקנים לפני כל משחק. זה מאוד קשה ולא פשוט להגיע למשחקים כ שהיציעים ריקים, אני לא רגיל לזה וזה הדבר שמפריע לי ולשחקנים. אם היינו בקריית שמונה, היו מגיעים אלפיים איש לפחות בכל משחק. אבל אתה צודק, זה חלק מהדברים שאומרים לפני משחק."
האם אתה מרגיש שאתה והקבוצה פועלים כשליחים של אנשי הצפון בתקופה הזו?
חד משמעית כן, אני אומר את זה בכל ראיון. אנחנו שגרירים שלהם ובסוף כל ראיון אני משתדל להכניס משהו. אני לא יודע מה לעשות, אני לא איש של פוליטיקה, אבל אני חושב שלאנשים האלה מגיע נחת. אני יכול לומר לך שבתקופה שלא הייתה מלחמה וגרתי שלושה ימים בשבוע ביובלים, זה פשוט עצוב לראות את העיר. אני גר בתל אביב, וזו מדינה אחרת לגמרי."
האם יש כבר תוכניות מקצועיות לעונה הבאה? והאם ידוע לך על תוכניות של העירייה להחזיר את הקבוצה לארח בקריית שמונה? האם החזרה של המשחקים לקרית שמונה היא תנאי בשבילך לעונה הבאה?"
"אני לא אחד שמציב תנאים, אבל יש רצון גדול לחזור הביתה. אני יודע שמשפצים את האצטדיון, אבל זה לא תלוי בהם. הרבה לפני השיפוץ של האצטדיון – שלדעתי לא יקרה עד סוף אוקטובר לפחות – יש פה בצפון מצב ביטחוני, ואנשים לא יכולים לחזור ולהיות פה אפילו דקה אחת.
צריך לקחת בחשבון שיש שישה זרים שהם לא רגילים לזה, ומספיקה אזעקה אחת כדי לגרום להם לשים את המפתחות וללכת הביתה, וזה מה שקרה לנו במלחמה הנוכחית. אבל לשאלתך, לצערי אני ממש לא אופטימי לגבי החזרה של קריית שמונה הביתה בקרוב."
מה ייחשב בעיניך כהישג והצלחה בהסתכלות קדימה? ומה תרצה להיות כשתהיה גדול?
אני חושב שהצלחה זה מה שקרה השנה. בסוף יש 2 או 3 קבוצות עם תקציב גדול שהן ייאבקו על האליפות וייקחו תארים, וזה יכול לקרות בכל ענף ספורט – הקבוצות שייקחו אליפות ויתמודדו על תארים הן הקבוצות עם התקציבים הכי גבוהים. החלומות שלי הם לאמן עוד שלוש שנים, לראות עולם ולעשות דוקטורט".