במשחק סיום עונת האליפות האחרונה של בכר, מכבי חיפה דרסה את הפועל ירושלים 0:5. כל הכוכבים נצצו במשחק הזה, ובסיומו, כאמור, הנפנו צלחת. אלא שעל החגיגה הגדולה העיבה תחושת רקע לא קלה, תחושת בטן של מסיבת סיום. תום תקופה מוצלחת ומשמעותית למועדון, ופרידות, ידועות ובלתי ידועות, מהמאמן שהביא לנו את התהילה ומלא מעט שחקנים על הדשא. תחושת תפנית שלא לטובה עלתה בנו. לו רק ידענו, כמו שנאמר, עד כמה לא לטובה תהיה התפנית הזאת, סביר להניח שהיינו שמחים מעט פחות באותו היום.<br /><br />להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם המשחק אתמול (שבת) הרגיש מעט כמו מסיבת סיום. לא מעט שחקנים ערכו את הופעת הפרידה שלהם ממכבי חיפה, ייתכן שגם אותו המאמן בדיוק ערך את הופעת הפרידה שלו וגם כאן - סיימנו את העונה בחמישייה. אלא שבניגוד למסיבת הסיום הקודמת, אין לאף אחד שקשור למועדון מכבי חיפה ולו גרם אחד של עצב על הפרידה, לא מהקבוצה בתצורתה הנוכחית ובטח שלא מהעונה הזוועתית והמסוייטת הזו. סוף סוף שמנו את עונת 25/26 במראה האחורית, ואנחנו יוצאים ממנה, שחקנים, אוהדים, הנהלה, כמו שתרנגולת יוצאת מבית מטבחיים: שחוטים, מעונים, גמורים. גם שני ניצחונות הפרוטוקול האחרונים לא באמת ישנו משהו במסקנות הכבדות שצריכה המערכת להסיק לעונה הבאה ולשנים הבאות בכלל. עם זאת, גם עונה מזוויעה שכזו נחמד לסיים בצורה חיובית, עם ניצחון גדול מול האלופה ביום הכתרתה.<br /><br />כן, כן, ברור לי לגמרי מי שיחק בבאר שבע אתמול, ויותר לדיוק - מי לא שיחק בבאר שבע. לא צריך להיות גאון בכדי להבין שהמשחק הזה היה תקוע לגמרי לקבוצה שכבר חושבת על השלמת הסרוויס ביום שלישי (והמון בהצלחה להם במשימתם זו, אגב). אין ספק שבהרכבה הבכיר ובמלוא הרצינות, באר שבע לא הייתה נראית ככה.<br /><br />מצד שני - ראיתם עם מי אנחנו שיחקנו? אמנם לא מעט בחסות מכת הפציעות הבלתי סבירה שלנו, אבל אנחנו כבר, פחות או יותר, בהרכב השלישי שלנו, בואכה רביעי. כל קטקט שכבש שער בנערים א' זוכה לדקות משחק בבוגרים, ורוב הזרים כבר עם הראש בחוף במיקונוס - או ביעד הבא שלו. אז לצד הציניות המתבקשת, בהחלט מגיעה מילה טובה לקבוצה שהגיעה לשחק כדורגל וליהנות ממנו במשחק הזה, והצליחה להעלות רמז לחצי חיוך עבורנו.<br /> מהן הבשורות שלנו מהמשחק הזה? לא המון, אבל יש כמה. ראשית, רב תודות לניב אליאסי על הכנסת אורחים באמת יוצאת דופן, בייחוד עבור ניסיונותיו של איתן אזולאי לעבר השער. אליאסי יצא מגדרו עד כדי בישול מדויק לשער השני. אנחנו בחיפה מעריכים רוחב לב שכזה.<br /><br />אשר לאזולאי עצמו? בסיום עונה קבוצתית זוועתית, הוא רושם בהחלט התקדמות לא קטנה וטור סטטיסטי ממש לא רע: שישה שערים וחמישה בישולים הם לא דבר של מה בכך עבור קשר אמצע. הוא יצטרך לשפר בעיקר את היציבות ולנקות את התנודות ביכולת, אבל אין ספק שקיימת ציפייה מאיתן אזולאי, בעונת השלישית במכבי חיפה, לקפוץ מדרגה נוספת ולהפוך להיות שחקן משמעותי ומוביל בקבוצה שרצה. זו הציפייה, כן? ממש לא בהכרח מה שיקרה.<br /><br />בשורות חיוביות נוספות הגיעו מכיוון הילדים, כשנועם שטייפמן, על אף הפנדל השטותי (מה זו הייתה הקפיצה הזו עם היד מושטת?!), מפגין חוסן גופני וחוכמת משחק יוצאת דופן לשחקן צעיר. גם ניב גבאי מעורר תקווה וסימן שאלה - האם להשאיל או להשאיר? מעורבות בשער בכמעט כל הזדמנות שלו על הדשא, מהירות מסחררת וסיומת טובה - הייתי נותן למחשבה על כך לפחות את מחנה האימונים של הקיץ.<br /><br />שאר הצעירים לא ממש בלטו במשחק הזה, והווייב הכללי של כל המתרחש על הדשא ומחוצה לו היה שהמשחק עצמו הוא משני, במקרה הטוב, בחשיבותו. ובכל זאת - זה היה אירוע מבדר עבור הקהל, בו כל מטאטא בירוק ירה - ופגע. אפילו זוהר זסנו נתן סלאלומים סטייל מסיללה עם הכדור (ובישול נהדר). אחרי כל כך הרבה השפלות ומרורים, מכבי חיפה מסיימת את הסיוט הקולקטיבי שלנו עם ניצחון ויוצאת לדרך מלאה בעיקר בסימני שאלה אל עבר העונה הבאה והעתיד.<br /><br />עם פתיחתו הרשמית של עידן ליאור רפאלוב כמנהל מקצועי, מכבי חיפה חייבת לשנות את דרכיה מהקצה לקצה, והשאלה אם תוכל לעשות את זה, בטח בהרכב הניהולי-מקצועי הנוכחי, לא מעוררת יותר מדי ביטחון או אופטימיות. במובנים מסויימים, גם הטור הזה הוא די לפרוטוקול, מחילה מקוראיי. אני באמת מאמין שאמרתי את כל שהיה צריך להיאמר לאורך מרתון הייסורים הזה, כל סימן קריאה נקרא וכל הטעון סיכום כבר סוכם.<br /><br />אז ברשותכם, אנצל את הזמן והבמה המכובדת הזו להודות לאתר ספורט 5 על האכסניה המכובדת שהוא מספק לי בכדי לומר את אשר על לבי בכל משחק, מנקודת מבטי המאוד לא אובייקטיבית, למשפחה שלי שסובלת את ההיעדרויות הדו שבועיות ובעיקר לכם - תודה שאתם קוראים, תודה שאתם מפרגנים (חלקכם) ותודה, למרות הכל, על הזכות להיוולד - ולמות - ירוק.<br /> עונת 25/26 מתה, ואנחנו יוצאים לפגרה מאוד מיוחלת ונחוצה. מה נראה בצדה השני של הפגרה מהקבוצה? לאלוהים, ליאור רפאלוב ויענקל'ה שחר הפתרונים. אני אישית יכול רק לקוות שטור סיום העונה הבאה שלי יהיה הרבה, הרבה יותר שמח. ועדיין, נחמד לסיים את העונה לא בזחילה על הגחון, ברגע האחרון שידרגנו לסיום על הברכיים.<br /><br />קיץ נעים וירוק לכולם, חג מונדיאל שמח, ושנדע רק שקט בכל רחבי הארץ. <br /><br /><strong>נ.ב. </strong>בסיום הטור הקודם, הצעתי לבאר שבע לסיים בתיקו ידידותי את המשחק המיותר הזה. לא לקחו, קיבלו טרחה ידידותית במקום. יו סנוז, יו לוז. תזכרו את זה לפעם הבאה חבר'ס.