העיר קריית שמונה חווה כבר קרוב לשלוש שנים את אחת התקופות הקשות והמדממות בתולדותיה. מטחי רקטות, אזעקות בלתי פוסקות ורחפני נפץ הפכו לשגרת חייהם של תושבי הצפון. בתוך המציאות הבלתי אפשרית הזו, עירוני קריית שמונה ניסתה לייצר אי של שפיות דרך הכדורגל. עבור המאמן, שי ברדה, העונה הזו לא הייתה עוד פרק בקריירה - היא הייתה רכבת הרים רגשית מורכבת. היא שילבה התמודדות מנטלית חסרת תקדים עם אנשי צוות ושחקנים שהגיעו לאימונים ללא שינה אחרי לילות של פיצוצים, לצד טרגדיה אישית קשה עם מות אביו בעיצומם של המאבקים על המגרש. בריאיון מיוחד לערוץ הספורט, ברדה מסכם את העונה החולפת, מספר איך הגיע לכאן הלהיט של הליגה אדריאן אוגריסה, נזכר בימים לצידו סלובודן דראפיץ` ומציב מטרה לעתיד: "בוער לי להיאבק על תואר בכדורגל הישראלי". שי, עד כמה העונה הזו הייתה מיוחדת? איזה מקום היא תופסת בלב שלך?"אני חושב שהיו הרבה מאוד אספקטים למה העונה הזו היא בהחלט עונה מיוחדת, שונה וגם די מפתיעה. ראשית, החזרה לצפון. חזרנו להתאמן בצפון בתחילת העונה. אתה שוב נהנה מהעיר והצפון ולאחר מכן שוב אתה צריך להתפנות ולחזור לנדודים. הדבר הכי עצוב הוא שקורה פה הוא שאתה כבר לא ממש מתרגל כי התחלנו לנרמל את הסיטואציה הזו. עוד פעם צריך לצאת למסע נדודים במקומות אחרים, באמצע המוות של אבא שלי שהגיע משום מקום, ואתה כל הזמן עסוק באותה התקופה איך אתה משלב בין הדברים. מרכז החיים שלי היה בקריית שמונה וכאשר אבא שלי חלה, אתה קם ב-5 בבוקר, יוצא מחולון לכיוון קריית שמונה, מסיים את האימון והולך לבית החולים, חוזר הביתה… ככה במשך 5 שבועות ברצף"."אפשר היה לראות את זה גם בהישגים של הקבוצה כי עשינו נקודה מ-15 באותו שלב. אתה צריך להיות הרבה יותר פסיכולוג מאשר מאמן, בעיקר עם שחקנים תושבי קריית שמונה שאמורים להגיע בבוקר לאימון אחרי שהמשפחות שלהם ספגו לא מעט פיצוצים בלילה. אבל אני חושב שהעונה הזו היא סופר מיוחדת. גם סיימנו במקום השני בפלייאוף התחתון, 50 שערים שאני גאה בהם, סגנון משחק שלא מאפיין קבוצת תחתית, אבל בעיקר ידענו לשדרג שחקנים. זו הייתה עונה מאוד מעייפת, אבל יש משהו קסום במקום הזה. אני מאושר שהתגברו על כל הקשיים ונרגש לקראת העונה הרביעית שלי כאן".למעשה, עירוני ק"ש חזרה בקיץ להתאמן ולהתגורר בעיר, כשהיא מארחת עדיין בנתניה, בסוף חודש פברואר פרצה מלחמה ושוב חזרתם להיות פליטים, כך הגדרת את זה בזמנו…"חד משמעית, זה היה מאוד עצוב. אתה מצפה במשך תקופה ארוכה ומתכונן לחזור לארח בבית שלך. אנשים לא באמת מבינים מה זה אומר. זה אומר שכל המועדון שלך מתנייד לתוך בגאז`ים של אוטו. אנחנו כבר די מיומנים כי עשינו את זה שלוש שנים. הקושי הגדול יותר, בניגוד לשנים הקודמות, היה שבשנה הקודמת הצפון היה מפונה. הפעם המשפחות נשארו לגור בקריית שמונה, הם כל היום תחת איום, גם אנשי צוות שגרים שם. אני חושב שאתה צריך להיות אדם מאוד מכיל בסיטואציה הזו. היו לי שחקנים שיצאו מקריית שמונה בחמש לפנות בוקר כדי להיות באימון בשמונה וחצי, אחרי לילה שלם שהם לא באמת ישנים. במרכז חיים רגיל, אבל הם מגיעים אחרי לילות בלי שינה. יש במועדון אפסנאי בן 74 שצריך לעשות כל יום את הנסיעה הזו. זה עצוב שאתה צריך לנרמל את זה כי בני אדם לא יכולים לחיות בסיטואציה כזו". בני אדם לא יכולים לחיות ככה, ובטח לא שחקני קבוצת כדורגל מקצועיים שנדרשים להביא תוצאות… אתה מרגיש שאנחנו מבינים בכלל מה קורה בקריית שמונה?"אני אומר משפט קשה, אבל הוא משפט אמיתי. קריית שמונה פשוט גוססת. הם מנסים לחיות, מנסים לשקם את עצמם, אבל זו פשוט עיר אחרי מלחמה. הסימנים שלה מופיעים עדיין במתחם האימונים שלנו. אנשים בכלל לא מבינים מה קורה בצפון. המלחמה לא הסתיימה, וגם אף אחד לא יודע מתי היא תיגמר. אבל חשוב לי להעביר נקודה מאוד משמעותית - בסופו של דבר אני לא רוצה שיזכרו מהעונה הזו את `קריית שמונה סרט מלחמה` - כי זה לא. לא מגיע לשחקנים שיזכרו את זה ככה. התמודדנו עם קשיים, אבל היה פה הרבה מעבר לזה, הרבה מעבר לסיפור מלחמה או סיפור הירואי, כי יש פה לפני הכל קבוצת כדורגל טובה שכבשה 50 שערים והשיגה 40 נקודות וקידמה 7 שחקנים. עשינו את זה תחת האילוצים האלה, אבל חשוב שאנשים יזכרו - זו לא `קריית שמונה סרט מלחמה`, אלא זו קריית שמונה שלמרות הכל הצליחה להשיג את מה שהיא השיגה".זו הייתה עונה גדולה לעירוני ק"ש, עם התקפה מדהימה והרבה כישרונות שיצאו מהקבוצה, אנשים נהנו לראות את הקבוצה שלך. אתה מרגיש אפילו פספוס על עונה שיכולה הייתה להסתיים אפילו בפלייאוף העליון?"לא. בסוף אנחנו מתעסקים בספורט תחרותי ואתה צריך כל הזמן לשאוף למעלה, אבל השאלה היא איך אתה מגדיר הצלחה. כמובן שהייתי מאוד שמח להיות בפלייאוף העליון, אבל אני חושב שבקריית שמונה עשינו השנה דברים יותר חשובים. אתה משביח נכסים, אתה משחק כדורגל שלא אופייני לקבוצת תחתית וזו המחמאה הגדולה ביותר. אני חושב שבסוף יש DNA של מאמן ומועדון, איך הוא רוצה להשריש את הכדורגל שלו בעיניי הקהל. אם אתה רוצה למחוק את הפערים מהקבוצות הגדולות זו הדרך וזה ה-DNA של המועדון. עושה לי טוב לדעת שאנשים נהנו לראות את הכדורגל של קריית שמונה".אבל תחילת הדרך לא הייתה פשוטה, עוד לפני המלחמה הייתה לכם תקופה מאתגרת בסיבוב הראשון…"בסיבוב הראשון הכדורגל שלנו לא הביא אותנו לתוצאות טובות. האם עשינו סוויץ`? זו שאלה מעניינת, אני חושב שבסוף מועדון נמדד בשקט שהוא מצליח לייצר למאמן ולצוות המקצועי. ק"ש, בכל השנים שלי במועדון, במיוחד בתקופות שפחות הלך, נתנה לי את כל הגב והחום וההערכה והשקט. קרה משהו בינואר. עזבו גם סאקו באנגורה וגם מוחמד אבו רומי, ק"ש היא לא מכבי ת"א או שאר הקבוצות הגדולות עם סגל עמוק, אבל אני כן חושב שעשינו התאמות".לא חששת בינואר, כשאיבדת שני שחקנים כל כך משמעותיים?"אין לך זמן לחשוש. אתה מאמן כדורגל ומאמן צריך לדעת להסתדר עם שינויים שנעשים תוך כדי. בסופו של דבר אם אתה מצליח לייצר כדורגל מסויים וקבוצות אחרות מסתכלות ורוצות את השחקנים שלך זה מחיר שאתה צריך לדעת לשלם ולשמוח גם בשביל המועדון וגם בשביל השחקנים".איך זה להיות מאמן של קבוצות שכל כך הרבה קבוצות אחרות רוצות שחקנים שלו?"אני חייב להודות שאני מרגיש גאווה גדולה מאוד. זה קרה לי גם בנתניה, וגם בבית"ר ירושלים בעונה הראשונה, בעיניי זה תפקיד גדול של מאמן. יש מאמנים של 3 או 4 קבוצות שיכולות לזכות באליפות, ויש לקחת שחקן מנקודה אחת ולהביא אותו לנקודה אחרת".אני רוצה לאתגר אותך. במשך כל הקריירה שלך הצמחת כישרונות לאירופה ולקבוצות גדולות מישראל, אבל אין איזו תחושת פספוס של "מה היה קורה אם אדריאן אוגריסה ויאיר מרדכי היו נשארים לעוד עונה תחתיי?" זה עובר בראש?"אני מסכים איתך לחלוטין. אבל בסוף אתה מתמודד עם מציאות. הקבוצות שהן בין לבין מבחינה תקציבית תמיד ימכרו שחקנים. וזה התפקיד שלך כמאמן, למצוא חלופות. אתה תמיד חי בין הדיסוננס של לדעת לקדם שחקנים לבין ההישגיות. אני מאוד הישגי. בכל משחק שלא אשחק אני תמיד ארצה לנצח, כל הזמן, תמיד ארצה שהעונה תהיה טובה יותר. אבל במציאות של כדורגל, בעלים צריכים לדעת לייצר הכנסות וזה חלק מהתפקיד שלך כמאמן לדעת לעשות את זה. אתה כן צריך לדעת איך אתה מביא תחליף לשלושה שחקנים שאחראים לפחות על 80% מהשערים".איך אתה נערך לפרידה ממלך השערים של קריית שמונה אדריאן אוגריסה?"קודם כל אני מאוד אשמח שהוא יישאר. זו משאלת הלב שלי". אבל זה לא יקרה…"היו דברים מעולם".מה לדעתך צריכה להיות התחנה הבאה שלו?"אני מאחל לו למצוא קבוצה באירופה כי הוא שווה את זה, ואם לא אז לקבוצות גדולות בארץ. אני חושב שגם אדריאן מאוד רוצה לרוץ לתארים, אבל אני לא יודע אם יש איזו קבוצה מסוימת שהייתי ממליץ לו. האם הוא מתאים לקבוצות גדולות? אני לא מתחבר לקשקוש הזה, בסופו של דבר שחקן שכבש 18 שערים בקבוצת פלייאוף תחתון אי אפשר להגיד שהוא לא מתאים לקבוצת צמרת. אדריאן אוגריסה בעיניי הוא אחד החלוצים הגדולים שנחתו פה". <strong>ספר קצת איך הוא מגיע לכאן בקיץ האחרון…</strong><br />"אדריאן זה סיפור מעניין. בקיץ הגיעה אליי רשימה של 7 או 8 שחקנים מהסוכן, מתוך 7-8 השחקנים ברשימה שהגיעה לצוות האנליסטים, הוא היה השם הכי פחות נוצץ. גם מבחינת הליגה, הליגה הפרואנית בה הוא שיחק, גם מבחינת הגיל שלו, שזה 29, גם מבחינת זה שהוא מעולם לא יצא מהמדינה שלו. הוא מעולם לא היה שחקן נבחרת. אבל התעקשתי עליו, התעקשתי רק עליו. כשאתה נכנס לתוך המערכות שקיימות היום אתה מגלה משהו מדהים. נכון שלא היו לו מספר רב של גולים, אבל הם היו מאוד ורסטיליים. לא ראית שחקן שמבקיע רק ממצב או תכונה מסוימת, אלא ראית שחקן מגוון. שהמספרים שלו מתחלקים לפעולות אישיות, מצד שני הגולים שלו מתחלקים לרגל, לשטח… אני תמיד עושה זום עם שחקנים זרים, וגיליתי אישיות פשוט יוצאת דופן. הוא התחנך וגדל בלונדון והאנגלית שלו, בניגוד להרבה דרום אמריקאיים שלא דוברים את השפה, היא רהוטה ואינטליגנטית. הייתה לי התעקשות להביא אותו דווקא בגלל העובדה שהוא לא פרץ והגיע בתפר… זה קרה לי גם עם ניקיטה רוקאביצה ועם פאטוס בצ`יראי. אני חושב שבסוף האישיות הביאה אותו לעובדה שהוא הצליח".<br /><br /><strong>עד כמה אתה גאה בנציג הראשון של קריית שמונה במונדיאל הקרוב כריסטיאן מרטינס?</strong><br />"זו גאווה אדירה. הוא הגיע בכלל מליגה שנייה, פשוט מדהים לראות כל הזמן את ההתקדמות שלו. ברגע שהוא הגיע למונדיאל, השמחה של הקבוצה הייתה כאילו כל אחד מהם העפיל, כי זה באמת הישג יוצא דופן. כריסטיאן הוא מסוג השחקנים שהעין של הקהל קולטת, הוא מסוג השחקנים שהיו חסרים לקריית שמונה. הוא שחקן לרמות הכי גבוהות. אני הכי אשמח בעולם בשבילו שיחווה את המקום שהוא צריך להיות בו. לפני שבועיים הוא שיחק בליגה שלנו נגד הפועל חיפה וסכנין ובעוד שבועיים הוא ישחק מול ג`וד בלינגהאם ונבחרת אנגליה. אני מאושר בשבילו".<br /><br /><strong>עד כמה היה לך חשש שהשניים האלה לא יחזרו לישראל בזמן המלחמה?</strong><br />"רק חשש? אמרתי לך בראיונות כמה פעמים העונה שאנשים לא יודעים מה אנחנו עוברים. אני חושב שזה ההישג הכי גדול העונה של קריית שמונה, שהצלחנו להחזיר אותם לארץ. אני מדבר איתך על שישי-שבת, אחת בלילה, כי השעות הפוכות. המנכ"ל, הסוכנים ואני בשיחות טרנס-אטלנטיות מטורפות. העברנו אותם לקפריסין כדי להתאמן עם הפועל ת"א, לאחר מכן הם חזרו למדינות שלהם. אני חושב שהסיבה שהצלחנו להחזיר אותם היא הכרת התודה שלהם למועדון. מהרגע, אגב, שאוגריסה חזר הוא כבש קרוב ל-10 שערים, אולי זה עשה לו טוב?".<br /><br /><strong>מה לגבי הישראלים המובילים של הקבוצה? יאיר מרדכי שהספיק כבר לחתום במכבי חיפה או אריאל שרצקי?</strong><br />"זה מרגיש כמו מסיבת סיום. יאיר מרדכי זה שחקן שהכדורגל הישראלי ידבר עליו. יש בו קסם מסוים שלא רואים אצל הרבה שחקנים. בשנתיים הראשונות שלו הוא לא היה שחקן הרכב, הוא נבנה והגיע לשיא. אריאל שרצקי נמצא במקום מאוד בשל בקריירה שלו. התהליך שהוא עשה הוא מדהים. כשהגעתי לקריית שמונה, תמיד היו את הרעשים סביבו. הייחוס המשפחתי, האנשים שקוראים לו `הנכד`, אני רוצה להגיד בצורה מפורשת וברורה: בשום סיטואציה מעולם לא דיברו איתי עליו. סמכו עליי שההחלטות יהיו איתו כמו כל שחקן אחר. דווקא מהצד שלו, ההתמודדות המנטלית היא הרבה יותר קשה ולא פשוטה. אתה תמיד צריך לשאת על הגב שלך את התווית הזו, אני חושב שהיא נעלמה. אני לא מכיר הרבה שחקנים גם בקבוצות הצמרת שעושים בתפקיד שלו מספרים כאלה. הוא בעונה אדירה והעונה הזו נותנת את החותמת הסופית". <br /><br /><strong>בקרוב תתחיל עונה רביעית בקבוצה, קריית שמונה הפכה לך לסוג של בית…</strong><br />"זה לא רק בקריית שמונה, מרבית הקריירה אני מאוד מאמין בדרך. אתה יודע, בכדורגל הישראלי המילה `דרך` נשמעת כמו מילה שמאמנים משתמשים בה כתירוצים. בנתניה הייתי 4 שנים, ועכשיו 4 שנים בקריית שמונה. המקום הזה קסום בצנעה שלו, בחמימות ובעיקר באנשים שנמצאים בתוך המועדון והאוכלוסייה בעיר - זה שווה יותר מכסף. בתוך כל הבלאגן שקריית שמונה נמצאת בו, לאף אחד לא חסר כלום". <br /><br /><strong>אתה מרגיש מוערך בכדורגל הישראלי?</strong><br />"אני מרגיש מוערך, כן. ראשית, אני חושב שבסוף הערכה זה משהו שאתה צריך להרגיש עם עצמך. פחות לייחס חשיבות למה אומרים או מה כותבים, זה נמדד בהצעות שאתה מקבל ממקומות עבודה ומהשחקנים שלך. אני חושב שפה אני נמצא במקום טוב, ועוד צריך לעלות שלבים בקריירה וגם את זה נעשה".<br /><br /><strong>זה לא בוער בך? היו לך שתי תקופות בבית"ר ירושלים, לא מדגדג לך לחזור למועדון גדול כזה?</strong><br />"חד משמעית. מאוד בוער בי לקחת תואר, וזה יקרה. אתה צריך להבין, אני לא הייתי שחקן עבר, גדלתי במחלקות נוער, עשיתי יותר מ-20 שנה בכל המחלקות הנוער האפשריות, גדלתי בלי קשרים והצלחתי למצב את עצמי. חסר לי תואר, וחסרה לי קבוצה להיאבק איתה על תארים וזה עוד משהו שרשום ברשימת המטרות שלי וזה יקרה".<br /><br /><strong>עד כמה בית"ר ירושלים זה מועדון שיש לך פינה חמה בלב אליו?</strong><br />"בית"ר זה מועדון ענק. אנשים לא מבינים את העוצמות שיש במקום הזה. היינו בשתי קדנציות שם. בקדנציה השנייה לא היה קהל בגלל הקורונה. בית"ר ירושלים בלי קהל היא עוד קבוצה. הקהל הזה הוא יותר מאקס פקטור, הוא משהו בלתי נפרד. יש לי חוזה בקריית שמונה ואני מכבד את המקום, בית"ר ירושלים זה מקום שתמיד יישאר לי עבורו הרבה יותר מפינה חמה".<br /><br /><strong>אמרת "היינו", אתה וסלובודן דראפיץ` עשיתם כאן שינוי גדול, הייתם עוף מוזר בכדורגל הישראלי…</strong><br />"אי אפשר להסביר את החיבור הזה. כולם אמרו שזה לא מתאים `למנטליות הישראלית`. עזוב את זה שכשהצלחנו אהבו אותנו, רק מי שחובב כדורגל עולמי יודע שמסתבר שבנורבגיה או דנמרק יש דראפיץ` וברדה והם לקחו אליפות כצמד מאמנים. זה לא משהו שיכול לקרות כי החיבור הזה הוא חיבור קוסמי, אי אפשר להסביר מה היה שם. אלה שני אנשים שמנטרלים אגו לחלוטין. זה מגיע מסלובו ומהמנטליות האירופאית, אבל לא יהיה דבר כזה שוב".<br /> <strong>השאלה המתבקשת עם צמדים גדולים היא אם יש סיכוי לקאמבק?</strong><br />"אמרתי פעם לסלובו שלפני חצי שנה הייתי בהופעה של תיסלם. הם אמרו שלפני ארבעים שנה הם הופיעו יחד ועכשיו חזרו לסיבוב הופעות. אז לך תדע, אולי בסוף הקריירה דראפיץ` וברדה יתאחדו לסיבוב הופעות אחרון".<br /><br /><strong>אתם עדיין בקשר קרוב, כמה כואב לך היה לראות אותו בעונה האחרונה בבני ריינה שהלכה למקום לא טוב?</strong><br />"אני ירדתי ליגה עם נוף הגליל בשנה הראשונה שנפרדנו. המאמן שהוריד אותי ליגה היה סלובו. פעמיים הפסדנו לקריית שמונה שסלובו אימן. אנשים לא מבינים, מאמנים הם תמיד על סוג של רכבת הרים. אני צוחק על זה כשכותבים `הוא סיים`. מה זה `הוא סיים`? לפעמים אתה נכנס לתוך החלטות בקריירה וחלקן טובות, חלקן פחות טובות. סלובו מאמן אדיר. לא טוב, אדיר. אין לי חצי חשש לגבי היכולות שלו, למדתי ממנו כל כך הרבה. תקופות פחות טובות קורות לכל המאמנים בעולם. לא רק שאני לא מוטרד, אני חושב שבסוף הוא יחזור להיות שוב מאמן מוביל בכדורגל שלנו, זה הכל שטויות".<br /><br /><strong>מה המטרה שאתה מציב לעונה הבאה בקריית שמונה?</strong><br />"השיחה עד עכשיו הייתה חיובית, אבל העתיד של קריית שמונה… אתה לא יודע מה יהיה מחר ואיפה אנחנו חוזרים להתאמן. הרבה פעמים מצחיק אותי שאנשים אומרים `גם אנחנו לא מתאמנים במגרש`, אבל אצל קריית שמונה זה הרבה יותר מזה. קריית שמונה לא יודעת בתחילת האימונים ב-1 ליולי איפה היא תתאמן. אני חושב שצריך לשבת ולראות מה יהיה התקציב, לדעת להביא חלופות לשחקנים שעוזבים. ברגע שיהיה לנו את זה, נוכל לדבר על מטרות. אבל אני יכול להבטיח שה-DNA של הקבוצה לא ישתנה, הקבוצה תמשיך להתבסס על שחקנים צעירים ורעבים וזה לא ישתנה. נצטרך לעבוד קשה מאוד בקיץ הזה ונציב יעדים ברגע שנדע את כל השאר".