אי אפשר שלא להבחין בקפיצה המטאורית של רן קוז'וך בשנים האחרונות. בזמן קצר הצליח המאמן לטפס אל צמרת הכדורגל הישראלי אחרי קריירת משחק בינונית יחסית ואחרי תקופה שבכלל לא חשב שיהיה חלק מהענף. כעת, בראיון לעומרי אסנהיים, מספר קוז'וך על הדרך שעשה מהרגע שבו נדבק בו החיידק של הכדורגל ועד הזכייה באליפות עם הפועל באר שבע. מבט פנימה לדמות מאוד יוצאת דופן בכדורגל הישראלי.
רן, כמה רצית דאבל?
"מעבר לזה שזה עוד גביע שאתה לוקח בשביל המועדון, בשבילי ובשביל הצוות, זה דאבל. ידענו כמה קצת קבוצות עשו את זה לפנינו וכמה זה קשה. חשבנו שאנחנו יכולים לעשות משהו מיוחד. לא הצלחנו. ההכנה היתה טובה מאוד. פתחנו לא רע, הובלנו. קרו דברים אחרי שאיבדנו את הקצב".
יצאת על השופטים אחרי
"לא כעסתי ברמת ההפסד. הפסדנו את המשחק כי מכבי ת"א הבקיעה שער אחד יותר, יש שיגידו שהם היו טובים יותר במשחק עצמו, ואת זה אני שם בצד. ברכות על הזכייה. מצד שני, נגעתי בזה בעבר, יש בכדורגל שלנו הרבה עניינים שצריך לטפל בהם, כמו עניין בזבוזי הזמן. הרגשתי שאני לא נהנה. אין משחק. הוא לא מתקיים. זה לא פייר כלפינו. יותר מזה, היו 30 אלף אישר באצטדיון, רובם הגדול הגיע בצהרים כי דרכי הגישה לא מאפשרות משהו אחר ובעלייה למגרש היה את השיר 'יש לי יום-יום חג'. אני זוכר את עצמי עומד ומפזם. זה היה אירוע אדיר".
מה אתה חושב כשאתה מסתכל על עצמך אחרי זה?
"אני נע בין זה שמי שרואה את זה מהצד יכול לחשוב שזה בכיינות ואני לא רוצה להיראות בכיין כי זו לא היתה המטרה. בדיעבד הייתי צריך לקחת את הדברים לסיטואציה אחרת. מצד שני, אני יכול להבין את האמוציות. זו היתה האמת שלי באותו רגע".
גם אחרי שהפסדתם את האליפות, קראת לה אליפות עם כוכבית
"מבחינתי זה פשוט. אני אתחיל עם למה לא. כי עם כל מה שקרה בעונה הזו, אני כמאמן, השחקנים שלי והצוות היינו יכולים להביא את ב"ש לזכות באליפות עם כל מה שקרה. בסוף צריך להבין, הפועל ב"ש שיחקה משחק אחד פחות בעונה שעברה וגם הורדה לה נקודה בבית".
רוצים לדפוק אתכם?
"אני לא חושב ואני לא הולך לשם. אני מרגיש שמישהו טעה. איך שאני רואה את הסיטואציה, הדברים היו צריכים להיעשות אחרת. אם הייתי חושב שמה שאני אומר ישנה את ההחלטה או ישרת את השחקנים, הייתי אומר את זה. כשחשבתי לנכון, להמשיך הלאה, חשבתי שזה מה שישרת את השחקנים שלי וזה מה שבחרתי לעשות. אין מה להתעסק בדברים שאתה לא יכול להשפיע עליהם".
בחזרה לתחילת הדרך שלך כמאמן. נגמרת הקריירה, מה אתה עושה?
"המחשבות על העתיד היו לפני. כששיחקתי בהפועל עכו ב-2011 בליגת העל, ספגתי פציעה קשה בברך מול הפועל ת"א. מאז הבנתי שיום אחד זה יכול להיגמר ויש אשה וילדים וצריך לדאוג לעתיד ולפרנסה של המשפחה. במקביל לזה שעשיתי שיקום, הלכתי ללמוד. עשיתי תואר בביטוח וניהול סיכונים, סיימתי אותו בהצטיינות במכללה האקדמית בנתניה. חשבתי שזה הכיוון שאלך אליו בחיים. לא ידעתי שאהיה סוכן ביטוח, אבל ידעתי שאני צריך עוד כיוון אחר לחיים מלבד הכדורגל. באותה תקופה לא חשבתי שאאמן כדורגל. חשבתי שאני רוצה להמשיך לשחק, אבל לא עבר לי בראש לאמן כדורגל".
מי לוקח אותך פנימה?
"החיידק. הייתי בשלב הבא, עדיין שיחקתי, אבל עשיתי דברים אחרים. מבחינת פרנסה, הדאגות הלכו והתמעטו. אבל הייתי מגיע הביתה ומשהו היה חסר בגדול".
מתי אתה מבין שכדורגל זה העניין שלך בחיים?
"פעם אמרתי לחבר שהקושי במקצוע הזה הוא שאתה בוחר אותו בגיל 7-8. הגיעו שכנים חדשים לבניין, ואנחנו עברנו דירה, בניין חדש. יורדים למטה, והם מטורפים על כדורגל ואצלי בבית, כדורגל זה בטלוויזיה ואבא מאוד אוהב, אבל זה לא האורים והתומים של הבית, ואני מתאהב מהשניה הראשונה. בכדור, בריצה, בזיעה, בקצב. אני מבית מסורתי והסבא והסבתא לא שמעו רדיו בשבת ומצאתי את עצמי בתוך הפורד פיאסטה של אבא, לפעמים 45 מעלות חום, רדיו של הרכבים של פעם, עם סיכה אדומה שצריך לכוון אותה עד שאתה מגיע לתחנה. אהדתי את נתניה ואז היא לא היתה הקבוצה הכי מצליחה בליגה וכל אות של גול, אתה מתפלל. אתה רק מחכה לשמוע שנתניה כבשה ורונן גבאי הבקיע. אלה הימים הראשונים".
איך מערכת היחסים שלך עם אלוהים היום?
"היא די דומה למה שהיה כשהייתי ילד. יכול להיות שעליתי שלב קטן בכל מה שקשור ללכת לבית כנסת בערב שישי או בשבת. את בסיס האמונה קיבלתי מהבית. את זה שצריך לעשות השתדלות על הכל ולרצות להצטיין, אבל יש מישהו אחר שמחליט. כל מה שאני עושה בחיים, בין בכדורגל ובין דברים אחרים, בסיס האמונה שלי הוא זה שיש בורא לעולם. אבל כן חייבים להתאמץ ולעבוד קשה וכל השאר לא תלוי בך. ברגעים עצמם אני מרוכז בהשתדלות. זה משהו שהתחנכתי עליו. למרות כל הקשיים, ממשיכים הלאה. כילד אתה חווה קשיים. כל ילד חווה בתקופה ההיא הורים שעובדים קשה, שדואגים שיהיה הכל בבית לעיתים על חשבונם".
רגע שהבנת מההורים שככה צריך לנהוג
"לראות את אמא שלי עובדת בבוקר ושומרת על ילדה ואז מגיעה בצהרים ומכינה לנו אוכל וחוטפת 20-30 דקות שינה כי יש לה משמרת לילה בבית חולים. זה ראוי להערצה ולהערכה. כילד אתה לא מספיק מעריך מה שההורים עושים בשבילך".
היית כוכב בתחילת דרכך ככדורגלן. מה קרה לזה?
"זה משהו בין רצון הבורא לבין ניהול קריירה לא נכון. לעולם לא נדע. יש לי הרבה מחשבות על זה. היום-היום שלי היה מרוכז באיך אני עושה דברים יותר טוב מחר. גם ברמת המשחק, בשלבים הבוגרים של הקריירה. הייתי כותב איפה אני נמצא היום, מה הקושי ואיפה אני רוצה להיות מחר".
רגע שפל מהקריירה שלך ככדורגלן
"עליתי ליגה עם הפועל אשקלון בעונה אדירה של הקבוצה. עלינו לליגת העל. משם עברתי לעוד כמה שנים בליגת העל בהפועל עכו ואז נפצעתי. אחרי שנתיים אני מוצא את עצמי חוזר להפועל אשקלון, שוב בליגה הלאומית, מתמודדת על ירידה, בשכר של רבע בערך ממה שהרווחתי בליגת העל. סדר גודל של 10,000 ש"ח נטו. אני מגיע לאימון הראשון ברכבת מנתניה ואני מחפש מי יבוא לאסוף אותי מהרכבת בגיל 32 וחצי ואין מי שיאסוף. ואני יושב בתחנת אוטובוס ואני לוקח אוטובוס לאימון. שם אני כותב איפה אני נמצא, בידיעה שאני אסתכל על זה עוד כמה שנים בידיעה שזה יחזק אותי עוד כמה שנים לפעם הבאה שאני אצטרך עוצמות מבפנים".
מה חשבת על המינוי של בני לם בנתניה כשאתה עוזר מאמן?
"כבר אחרי כמה שבועות הבנתי כמה המינוי הזה נכון. נוצר ריחוק בין הקבוצה לבין הקהל והחזרה של בני... הוא חיבר את הקהל בצורה בלתי רגילה. האנרגיות שהיו באצטדיון היו משהו שלא ראיתי לפני. המשחק נגד מכבי ת"א (2:4) היה הדוגמה הכי טובה".
מתי זה מתחיל להתקלקל בינך לבין בני לם ולמה?
"אני יכול להגיד על עצמי שאני אדם מאוד דומיננטי, דעתן. אני תמיד אומר את מה שיש לי להגיד. לפעמים אני לא מבין שצריך להכניס לזה קצת רגש. ידעתי שמה שאני עושה זה בשביל הקבוצה, בשביל המאמן, המנהל המקצועי והשחקנים והצד השני לא תמיד ראה את זה ככה. היו רגעים שהוא לא הבין שאני לטובתו. נלחמתי על היבט בפילוסופיה שמבחינתי הוא משנה סדרי עולם. ב-DNA של מכבי נתניה, שאותו הנחיל אלמוג כהן, היינו קבוצה מאוד לוחצת. הגישה ההתקפית של בני היתה של כדורים ארוכים ואני הבנתי מהר מאוד שאם אנחנו משחקים כך, אנחנו רחוקים אחד מהשני. קשה ללחוץ ככה. השיח בנתניה מאוד פתוח, מאוד פורה, מאוד מאתגר ומפלפל. אמרתי את דעתי בחדר וכשיוצאים משם, הדעה של המפקד היא זו שקובעת".
הטענות היו שחתרת תחתיו
"זה מה שפגע בי. זה חד משמעית לא נכון. גם היום בני יודע ומבין את זה שכל דקה שהייתי בנתניה, עבדתי קשה כדי שהקבוצה תצליח. הטענות היו קשות, לא פייריות, מעליבות. כל מי שסובב אותי, דיבר על תביעות דיבה. אני מביא אנרגיות מתוך הכעס, מתוך הפגיעה. אני מביא עוצמות, אוסף בתוך עצמי דברים, בשביל שבצעד הבא שלי אני אהיה יותר חזק, יותר מדויק, יותר טוב. בסוף העונה הראשונה של בני ידעתי שזה כנראה לא ימשיך וחיפשתי את הצעד הבא שלי".
יש משחק זכור. אחד המשחקים האחרונים של בני לם בנתניה, נגד בני ריינה. מה קורה בדקה ה-80?
"בני ניגש לספסל ומבקש ממני לעמוד על הקווים. אני לא יודע מאיפה זה נבע אצלו, אבל הרגשתי שהוא צריך אותי שאני אתן לו לנוח. אני מנסה לעודד את השחקנים כי התחלנו להשתלט על המשחק ומה שהיה חסר זה אנרגיות וגול. בסביבות הדקה ה-90, תפסתי אותו ואמרתי לו 'תסמוך עליי ואנחנו מנצחים'. רצה הגול ובדקה ה-90 רוטמן העלה אותנו ל-1:2 וניצחנו".
אחרי שבני לם פוטר, היה ברור לך שאתה המאמן הבא?
"לא. אני גם לא חושב שזה היה הרצון הראשוני של המועדון. אני הרגשתי מוכן. אני לא מפחד מאתגרים".
אם קוראים לך היום לאמן את ריאל מדריד, אתה הולך?
"חד משמעית. אתמול".
אתה חושב שאתה מתאים לאמן את ריאל מדריד?
"אני חושב שכן. חד משמעית. ברמת הכדורגל. ברור שצריך עוד משהו שמתחיל בניסיון. אם אתה לא מגיע, הניסיון לא יורד אליך מהשמים. אני לא חושב שזה שחצני, שזה אמיץ. אומץ גורם לך להשיג דברים בחיים".
ואז מתחיל מו"מ עם נתניה
"אני מאוד פשוט במו"מ. לפעמים זה עושה את המו"מ מסובך. אני יודע להעריך את עצמי בדרך כלל, אני יודע להעריך את השוק בדרך כלל. ולמרות איך שניסו להציג אותי בזמנים האחרונים, אני יכול להבטיח שרודף בצע אני לא. באותו שלב, השכר בכלל לא עניין. עצם האמונה של המערכת בזה שאני יכול להוביל מועדון כמו מכבי נתניה, שהוא גם מועדון גדול וגם הבית שלי. זה היה השכר הכי גדול שאני יכול לקבל אותו רגע".
מה סדר גודל החוזה?
"הרווחתי כעוזר מאמן סדר גודל של 15 נטו. אני יושב למו"מ ואני בעצם מחפש הערכה. דיברתי במילים שלהם. אם מאמן צעיר וחסר ניסיון מסיים במקום ה-10, כמה הוא צריך להרוויח? ונתתי להם לענות. ואם מאמן צעיר מסיים במקום ה-8, כמה הוא צריך להרוויח וכך הלאה. מה שהם ענו, היה השכר שלי".
מה קורה בעונה שלאחר מכן?
"הם מפטרים אותי כי לא הצלחנו. לא תיווכתי מספיק טוב לבעלים את זה שמכבי נתניה היתה קבוצה שסיימה שנתיים רצופות בפלייאוף עליון, אבל החליפה שישה שחקני הרכב. אני הייתי בטוח שנצליח. לא נעלבתי כשפוטרתי. בשבילי זה היה עוד יום במשחק. חצי אוטיסט (בצחוק). הפגיעה היתה יותר באופן שזה נעשה. יצאה הודעה לתקשורת בזמן שאני מקבל את ההודעה. כשיצאתי מהמשרדים אל עבר המשרד שלי, השחקנים והמשפחה שלי ידעו. זה משהו שלא אהבתי".
הבן שלך שיחק במכבי נתניה. איך מודיעים לו?
"או שאשתי הודיעה או שהוא ראה בתקשורת. אמרתי לו שזה חלק מהמקצוע. הוא הבין, אבל התחושות בבית היו קשות. בשביל הילדים, מכבי נתניה... הבגדים היו צהובים. אין משהו אחר. ראיתי את הפגיעה בבכי שלהם. אחרי שיצאתי מהאצטדיון כתבתי לילדים בהודעה 'מאז שאתם קטנים, אני מדבר איתכם על להתגבר על מכשולים ועל רגעים קשים. עכשיו זה הזמן שלי להראות לכם איך עושים את זה".
אתה מגיע למכבי פ"ת. מה אתה מקבל?
"התחושות באותה תקופה לא היו טובות. אני והצוות שלי אמרנו שאם אנחנו יכולים לתאר מוות, סליחה על הביטוי, במועדון כדורגל, אלה היו התחושות. תחושות של חוסר אמונה. שחקנים בלי ברק בעיניים. שמרגישים שאין להם ערך. זה הפך את זה לעוד יותר קשה, כי הקבוצה לא היתה מסוגלת לסיים אימון אחד מבחינת כושר פיזי. שחקנים התפרקו. היו כמה שחקנים עם דין ודברים. אמרו שאיך אפשר להתאמן ככה. אמרתי להם שככה מתאמנים אצלנו ומי שלא טוב, יום טוב לו".
כמה שבועות לפני הגביע אבי לוזון מדבר איתך על החוזה הבא?
"בערך חודש, חודש וחצי לפני גמר הגביע. אני מפנה אותו לדודו דהאן ודודו מגיש הצעה גבוהה. משהו שמכבי פ"ת לא יודעת לשלם. דודו אומר 'זה מה שהמאמן עולה'. הפער 5,000-7,000 ש"ח נטו בחודש. אני לא בטוח שאם היינו מפסידים את גמר הגביע, הדרישות היו משתנות דרמטית".
איפה אתה ביום שאחרי גמר הגביע?
"אני במרכז קניות עם הילדים ואשתי. מנסה לברוח מהרגע, להקדיש זמן למשפחה. אני מקבל טלפון מאבי והוא אומר לי 'ראית, אלונה פיטרה את אליניב'. בסוף השיחה הוא שאל אם אנחנו בסדר. באותה תקופה העניינים בינינו היו כלכליים. היה לי רצון גדול להמשיך במכבי פ"ת. במוצאי שבת אני מקבל טלפון מדודו שאומר שיש התעניינות מהפועל ב"ש ואני מוזמן לשיחת היכרות ביום ראשון בבוקר. שמחתי מאוד כי בסוף זו יכולה להיות הזדמנות לקפיצת מדרגה. רציתי לראות אם יש אפשרות להתקדם הלאה".
ידעת שאבי לוזון ואלונה ברקת חברים קרובים. חשבת שהיא ביקשה רשות?
"לא חשבתי על הקשר בין אלונה לאבי. עניינה אותי ההתקדמות המקצועית. בבוקר ידעתי שיש לי שיחה ואני מרגיש מחובר למקום שעבדתי בו. אני מרגיש צורך להתקשר לאבי. אני לא יודע אם אחרים היו עושים את זה. הודעתי שאני נוסע לשיחה עם אלונה. לא יודע אם הוא הכיר את האירוע. הוא לא אהב את זה. הוא ביקש ממני להודיע תוך יומיים מה אני עושה כי צריך להכין את מכבי פ"ת לאירופה. היתה שיחה מאוד כנה ופתוחה עם אלונה. לא נאמר לי שרוצים אותי. אני מבין את הדברים, אבל השיחה היתה מאוד נעימה. בסוף, זו משפחה. הרגשתי שאני יושב בסלון עם המשפחה שלי ומדבר עם כדורגל. קיבלתי טלפון דודו אחר הצהרים שאומר לי שהפועל ב"ש החליטו שזה יהיה אני והוא סוגר את הפרטים ואני צריך לצאת לת"א לחתום על החוזה. משום מקום. התקשרתי לאבי מהדרך. הוא אמר 'שיהיה לך בהצלחה', אבל הוא כעס. הרגשתי שהוא טיפה נפגע. אם זה היה הפוך, הייתי מעריך מישהו שמתנהל כמו שהתנהלתי. אבי אחד האנשים האהובים, בטח עליי".
אלונה ברקת יודעת להכיל אותך?
"מאוד. יש את הרגע שעפנו מאירופה בעונה הראשונה. היתה אכזבה גדולה במועדון שלא הצלחנו להעפיל. מקצועית, ובטח כלכלית ואני אחראי. חשבו שהייתי יכול לעשות את הדברים אחרת. אני לא הבנתי את הצרכים וההשקעה של הצד השני. זה משהו בהתפתחות שלי כמאמן. לימים אני כמה צריך להכיל אמוציות ברגעים כאלה ולא לחשוב על עצמך. הייתי צריך לשתוק בכמה רגעים. נלחמתי על צדקת הדרך. ברגעים קטנים זה עלה לאמירות מאוד נוקבות. אמרו לי שזו לא מכבי פ"ת ולא נתניה. יש פה אחריות אחרת כלפי אוהדים... עוד משהו שלא הבנתי.... כמה הבעלים וההנהלה היו לצידי כי החלפתי סמל אדיר וזה לווה בהרבה רעש והם היו צריכים להגן עליי וזה לא מובן מאליו. בשלב מסוים היא ראתה את המצוקה וכמה זה היה לא פייר והיא דאגה להגיד משפט אחד נוקב - הוא פה מסיבה מסוימת. כי הוא עשה מה שהוא עשה וכי רצינו ספציפית אותו. זה כמו אמא שמחבקת אותך ואומרת 'יהיה בסדר, אני פה בשבילך'. זה רגע מכונן שלי כמאמן. היא מאוד אימהית כלפי כל המועדון. הרבה פעמים הקונפליקטים בינינו הם שאני רוצה חד וחלק. הייתי צריך את ההערכה והאמונה. כשהיא שמה את זה על השולחן, זה עשה לי פאוזה... 'תירגע, אתה פה כי מאמינים בך. צא לדרך".
אתה מעיד על עצמך שאתה מתקשה להביע רגש
"אשתי היא השותפה הכי גדולה שלי בחיים, להכל. בעיניים שלי אני יודע להביע רגשים. בעיניים שלה, כנראה שלו. כשהכרתי את אדרת, השם שלה היה בין הדברים הראשונים שבי נגעו. זה שם לא שגרתי וברבות הימים ההורים סיפרו לשנינו שבסוף אדרת זה קוז'וך בפולנית. העוצמה של השם שלה היה משמעותי עבורי מהיום הראשון. מהיום שהכרנו ידענו שזה נועד להיות. כשאני רושם את השם של אדרת בזיכרון של הפלאפון, אני רושם פשוט את השם שלה - אדרת. זה מסמל מבחינתי את שיא הרומנטיקה. כמו הרבה נשים, היא רצתה 'אהובתי', 'חיים שלי', 'יפה שלי'. היו לנו על זה הרבה שיחות. זה הגיע לשיא כשהיא שינתה בטלפון שלה את השם מ'רני שלי' ל'רן קוז'וך' כדי להכניס לי. באיך שאני רואה את העולם וחווה רומנטיקה, לכתוב 'אדרת' זה הכי רומנטי. בסוף זה נפתר כשהבת שלי לקחה את הטלפון ושינתה את השם ל'אהובתי".
אתה מתאר את זה כמו נכות שאתה מודע אליה
"אני מאוד קר בקבלת ההחלטות שלי. אני מאוד א-רגשי במקומות שרוב האנשים היו פועלים מרגש. אני מרגיש הרבה יותר רגשי מאשר מה שהשחקנים מרגיעים אותי קרוב אליהם. כשאני מנהל דין ודברים, אני רואה בשחקנים שלי ילדים שלי. המטרה היחידה שלי בשחקנים שלי היא לעשות אותם טובים יותר ולשחקנים הרבה פעמים קשה להבין את זה. היה לי דין ודברים עם דן, שהוא אמר לי שצריך יותר לדבר על הדברים. בשנה הראשונה הייתי יכול לקחת את דן, שעשה דברים יפים אצלנו ולהראות לו למה הוא רק דן ביטון שהגיע מלא לשחק במכבי ת"א להפועל ב"ש ואיך הוא יכול בקלות להפוך לעומר אצילי של האליפויות של מכבי חיפה".
במהלך המלחמה קיבלת הצעה מפתה מאירופה?
"זה היה פרוייקט מאוד גדול של קונצרן עוד יותר גדול מהקבוצה עצמה. הם הגיעו אליי מתוך סקאוט שהם עושים לגיוס מאמנים בעקבות הדרך שעשיתי כמאמן ראשי. הם מדברים על העונה, זו שתיפתח עכשיו. בהתחלה דובר על תחילת העונה הנוכחית ואז, תוך כדי, הקבוצה הסתבכה והם החליטו לפטר את המאמן והם רצו שאגיע מיידית. לא היה לזה סיכוי. לא עלה הפרק. מבחינה אישית, עוד חשבנו איך עושים את המעבר הזה. אבל כשזה הגיע באמצע העונה, יש לי מחויבות כלפי המועדון שלי, כלפי השחקנים שלי, כלפי אלונה, כלפי הקהל ורצון עז לקחת אליפות. הייתי עוזב רק בסוף עונה".
לפני המשחק נגד מכבי ת"א בבלומפילד בפלייאוף ביצעת רוטציה. אמרת לעצמך שדפקת לעצמך את האליפות?
"ממש לא. ביום שאחרי נכנסתי לבית האדום, פתחתי את הדלת וראיתי אנשים יושבים עם פרצופים עצובים ואמרתי 'מי שרוצה להתערב שאנחנו לוקחים אליפות, זה הזמן. אני שם את הבית שלי'. באותם צהרים הלכתי יחד עם מיכאל ברוש לאזכרה במלאת 30 ימים לנופלו של בן כהן, השם יקום דמו. המשפט הראשון של צביקה, אבא של בן, אמר לי היה 'תזכור את המילים שלי, אתם לוקחים אליפות'. בסוף זו הרוח שמנחה את הפועל ב"ש".
מתי הבנת שזה שלכם?
"רק ב-2:4 נגד מכבי ת"א ושאומרים לי ש-0:0 במשחק של בית"ר וזה נגמר. רק שם. בגלל זה זה היה כ"כ כיף".
מה עבר עליך?
"שיחות עם אלוהים. אמרתי לו שאני שהרצתי כל כך הרבה תרחישים. פעם אחת לא חשבתי שזה ייגמר באותו מחזור. הסתכלתי למעלה ואמרתי 'אוקיי, הבנתי. אתה מנהל את העסק".
למי התקשרת?
"בעיקר היה לי חשוב לחבק את המשפחה שלי, את אדרת והילדים. הייתי רואה אותם סובלים. אתה מקדיש אפס זמן למשפחה, לחברים. את כל כולך בתוך הדבר הזה".
וכשאתה זוכה?
"עוד יום במשרד. זה דפוק. זה לא נוחת עליך".
אתה מאמין שאתה אלוף?
"אני יותר מאמין היום. אני רוצה להיות שם עוד. זה עושה אותי מאוד רעב. ידעתי שתהיה לי תחושת ריקנות אחרי כי זה ליווה אותי בקריירה ה'בינונית' שלי כשעליתי עם קבוצות ליגה. בסוף יש את הכמיהה לחזור הביתה. כשאני בא הביתה, זה מלא. כי תחושת הערך האמיתית של החיים, שזה מעבר לכל הדבר הזה, זה מה שמעניין".
מלחיץ אותך כשאומרים שאתה מאמן העתיד של ישראל?
"ביחד עם עוד מאמנים, אני מאמן ההווה של ישראל. לפעמים אני מפחד להגיד את זה כי יש מי שיגיד שזו יהירות או דברים בסגנון, אבל אני חושב שמה שאלונה זיהתה לפני כולם, היום אנשים מזהים".
אתה לא מפחד שיקרה לך מה שקרה לברק בכר?
"מה שקורה כיום לברק מבחינת תוצאות... בחוץ הוא מאוד דרמטי, אבל אצלנו בפנים זה חלק מהדרך. זה מה שעושה את ההבדל אצל מאמנים יותר טובים".
מה החלום הגדול שלך?
"אירופה. במקומות משמעותיים ואפשר ללכת מהם לשלב הבא".