"בתקופתי הכדורגל בישראל היה חצי חובבני"

המונדיאל כבר כאן. ההתרגשות בשיאה, והכל כבר ומוכן. הכתבות והראיונות בהקשר הזה מתחילים לצוץ ברחבי העולם והיום (חמישי) שחקן ומאמן מכבי חיפה לשעבר דניאל בראילובסקי אמנם מעולם לא שיחק בגביע העולם, אך כעת הוא הולך לשדר ולפרש את המונדיאל השביעי שלו. הוא דיבר בארגנטינה על נבחרת מקסיקו שם הוא שיחק ואימן, והכדורגל הישראלי.

איזה תפקיד ואילו ערכים יש לספורט הישראלי, וכיצד הוא יכול להתקדם בקונטקסט הגיאופוליטי הנוכחי?
"כשאני שיחקתי שם, זה היה כדורגל חצי חובבני. הם צמחו בהיבט הזה ובספורט בכלל. בכדורסל הם חזקים מאוד, מכבי תל אביב נמצאת בקביעות במאבקים על תארים בינלאומיים ומתחרה באירופה. שם זה מסובך מאוד. וזאת למרות שהביאו שחקנים מחו"ל. מאמנים - בזמנו הבן של יוהאן קרויף (ג'ורדי) היה שם, אבל זו מציאות: הילדים, כשהם מגיעים לגיל בגרות, בוחרים להתגייס לצבא. זה לא שהם מנסים לברוח כדי שיוכלו לשחק כדורגל, לא. שם זו הייצוגיות, העובדה שאתה אוהב את המדינה, שאוהב את המוסד יותר מכל דבר אחר. מי שנולד בישראל, ה"צבר", רוצה להגן על המולדת שלו וזה קוטע לך במשך שנה וחצי או שנתיים את היכולת להתאמן ולתחרות כמקצוען כמו האחרים".

"בגלל זה יצאו מעטים מהתקופה של ברקוביץ', רוני רוזנטל, יוסי בניון שהיה פנומן או חיים רביבו. היו מעטים ששיחקו בקבוצות גדולות כי היה להם בזמנו את ההטבה שאיפשרה להם לא לעשות שירות צבאי רגיל כי המצב לא היה קשוח כל כך, לא היו כל כך הרבה מלחמות. אז התאפשר להם במשך תקופה להיות בחוץ, וכשהיו מגיעים לחופשות, הם היו באים ומכסים את החודש הזה שצריך למלא. לכן, התחרות לא קלה. והעובדה שלא אוהבים אותך, או פוגעים בך, או שממעיטים בערכך: הישראלי, ה"צבר" והיהודי, חי עם זה יום יום. אין ברירה אחרת אלא להילחם בזה ולהתמודד עם זה ללא הרף".

על נבחרת מקסיקו: "בורה מילוטינוביץ', מאמן סרבי מאותה תקופה, דיבר איתי ושאל אותי אם זה מעניין אותי. הייתה לי בת מקסיקנית, אבל כבר שיחקתי בנבחרת ארגנטינה ולא היה ניתן לעשות שום דבר באופן רשמי. התייעצו עם המאמן של צ'יבאס, שהיא היריבה המושבעת ביותר. הוא אמר שכן, שהוא יסכים שאני אשחק, כי באותה תקופה היה לי המזל להיות בכושר מצוין. אבל עם רעידת האדמה של 1985, כשאשתי הייתה בחודש התשיעי להיריונה עם בני השני, החלטנו לברוח. לא היינו צריכים לעשות את זה, בעיקר כי היה חוזה חתום, אבל זה עניין אותי מעט מאוד. מבחינתי המשפחה שלי היא מעל הכל: אשתי, הילדים שלי והנכדים שלי תמיד היו מעל הכדורגל".

על נבחרת אורוגוואי והסגנון של מרסלו ביילסה: "הסגנון מוכתב על ידי הכדורגלנים, אלה שהכי מתאימים כדי לפתח כדורגל שהוא זה שבסופו של דבר יוביל את הנבחרת לשאוף להשיג דברים מסוימים. הכדורגלן האורוגוואי צמח מאוד. היום ישנם רבים מאוד בעולם שמעבר לכך שהם נותנים עבודה, נלחמים ומחזיקים באומץ הלב שתמיד הושתל בהם, הם משחקים כדורגל טוב. לכן, אפשר לשלב את שני הדברים, אבל לא לאבד את הזהות. יצא לי לשחק בטורניר טולון עם אורוגוואי ובפניארול במשך שנתיים. שם, אם אתה לא קשוח, אם אתה לא הולך קדימה, אם אתה לא נותן את מה שאתה צריך לתת, אתה לא יכול לשחק עם החולצה הזו. כן, יגידו לי, זה כך בכל החולצות. כן, בכל החולצות, אבל לחולצה הזו יש משהו שונה במובן הזה. ואת זה אי אפשר לקחת מהאורוגוואי".

ואיזו זהות יש לנבחרת מקסיקו? איזה תפקיד היא יכולה לעשות תחת הדרישה המשתמעת מכך שהיא המארחת?
"ראשית, יש לה את המאמן המקסיקני הטוב בהיסטוריה. חבייר אגירה הוכיח לי שהוא אדם מסוגל שמסתגל, בהתאם לכדורגלן, לשחק בסגנון מסוים. הוא אוהב כדורגל מאוזן. אבל תמיד מביאים אותו בתור כבאי, כבחור שהולך לכסות על הרבה מהדברים הרעים שנעשים בתוך הכדורגל המקסיקני. ושם באמת יש מקום להעמיק. הייתי ביקורתי מאוד כלפי הבעלים של בכדורגל המקסיקני, לא כלפי המנהלים. המנהלים ממלאים את התפקיד של מה שהבעלים אומרים להם, וכשמגיעים המונדיאלים הם מנפחים את הבלון".

"הם אומרים לאנשים שהם הולכים להיות אלופי העולם, שזה הולך להיות המונדיאל הטוב מכולם, שזו הנבחרת הטובה בהיסטוריה וכל מיני סיפורים. וזה שקר. אחר כך אתה מתחיל לחפש שחקנים שאתה צריך לאזרח בהתאם למאמן כי מה שיש להם במקסיקו או שחקנים אמריקאים שנולדו שם לא מספיק להם. ואז אתה צריך לחזור אחורה ולשאול: אבל למה זה לא מספיק עם שחקן שנולד כאן? אתה רואה ילד כמו גילברטו מורה, שחצי מהתקוות תלויות בו כיום כי הוא פנומן בגיל צעיר מאוד (בן 17). אבל הילדים האלה זכו באליפות העולם עד גיל 17 פעמיים בעבר. היה להם פוטנציאל, יש להם פוטנציאל. העניין הוא שכשהם מגיעים לגיל 18-19, כבר לא נותנים להם לשחק בליגה הראשונה".