על תחילת הדרך: "קודם כל היה חשוב לי כשהגעתי להחזיר לשחקנים את האמונה שאפשר לעלות ליגה באותה עונה, כי הפער היה באמת גדול. היו 12 נקודות מהמקום שממנו עולים, וטיפה פחדתי שהם איבדו את האמונה. אז זה היה הדבר הראשון. כמובן להתחיל ברגל ימין עם ניצחון זה תמיד דבר שנותן אמונה וביטחון להמשך, וזה היה חשוב גם כן. ולאט לאט הכנסנו את האני מאמין שלי, והשחקנים התחילו להבין, ועם התוצאות, ככל שיותר התקרבנו, גם זה הפך ליותר מוחשי. ומשם לקחנו את זה הכי טוב שיכולנו, אני חושב. ובסופו של העונה הצלחנו לעלות ליגה".
"מהצד שלי אני יכול להגיד שאני באמת מתעסק היום בכדורגל נטו. אני יכול להתעסק רק במה שקורה על הדשא, מהאימונים למשחקים. לכל המערכת מסביב שתומכת יש פה קבוצה שלמה מאחורי הקבוצה שלא תמיד רואים אותם. יש הרבה אנשים שכביכול לא רואים אותם, הם עושים עבודת קודש. וזה מתחיל מההנהלה למעלה לחבר'ה למטה, וכולם עושים את העבודה שלהם בצורה טובה על מנת שלשחקנים לא יהיה חסר דבר. אני הייתי שחקן גם בהפועל תל אביב, ותנאים כאלה לא זכורים לי".
על העבודה: "עונה קודמת יצאנו למחנה האימונים עם שני שחקנים זרים, והיינו צריכים להחתים בעצם מאפס, של ליגה לאומית, מאפס לשמונה זרים. וזה לא כל כך פשוט. לקחנו את הזמן, יצאנו למחנה אימונים רק עם שני זרים חתומים, ולאט לאט החתמנו עוד חמישה, ואחר כך בינואר גם את השמיני. זה תהליך. זה תהליך של מעקב, זה תהליך של דאטה, זה תהליך של צפייה וכמובן ניתוח של כל הדברים האלה יחד. ובסופו של דבר אנחנו בוחרים לכל עמדה שלושה, ארבעה, חמישה מועמדים, ומנסים להגיע למועמד שנמצא במקום הראשון מבחינתנו. לא תמיד זה צולח, לפעמים מגיע מקום שני, לפעמים שלישי, אבל אנחנו מגיעים למצב שאנחנו באמת סורקים את כל המועמדים בצורה טובה, על מנת שכל אחד מהחמישה שנשארו בסופו של דבר יהיה טוב".
"כן, אני מכיר את המועדון, אני מכיר את הקהל. אני יודע מה זה הפועל תל אביב, מה זה העוצמות של המועדון הזה ולאן המועדון הזה עוד יכול להגיע. אני חושב שאנחנו עשינו עונה טובה שנה שעברה, ואסור לנו לשבת ולהיות מסופקים ממה שעשינו, כי זה לא יספיק השנה. כל הקבוצות בליגה כבר מכירות אותנו, כל הקבוצות בליגה כבר חזקות, כבר מתחזקות, ואנחנו נצטרך לבוא הרבה יותר מוכנים לעונה הזאת, על מנת לשחזר עונה לא פחות טובה מהעונה שבה הקבוצה שלנו".
על העונה הבאה: "תמיד תהיה גאווה. השחקנים תמיד יהיו גאים בקהל ובמועדון שהם משחקים בו. זו גאווה גדולה ללבוש את החולצה של הפועל תל אביב. כמו שאמרתי, אולי בשנים עברו בהפועל היו קצת רגילים שכל קיץ עוברים המון שינויים, ובקיץ הזה אנחנו עושים את הדברים בצורה יותר סבלנית ויותר מדוקדקת, כי אנחנו באמת רוצים לייצר איזושהי המשכיות עם הסגל הקיים. כמובן שאנחנו רוצים להוסיף עליו איכות, ורוצים להוסיף לסגל הזה עוד שחקנים שיגרמו לנו לעשות את קפיצת המדרגה שאנחנו כל כך מחפשים בעונה הזאת. ולכן אנחנו עושים את זה. אמנם זה קורה קצת לאט, אבל אני יודע על כמה דברים נעשים מאחורי הקלעים, כמה מאמצים נעשים, וכמה הרצון הוא להביא בדיוק את השחקן המדויק הזה, כדי ששחקן אחד או שניים באמת ישדרגו אותנו ויעזרו לנו".
"וצריך לזכור גם ולהתגאות במחלקת הנוער של הפועל תל אביב, שהיא מאוד טובה. אנחנו נרצה גם לקדם את השחקנים שקידמנו כבר בשנה שעברה, וגם שחקנים צעירים שיבלטו. נרצה להעלות אותם לבוגרים, ואם הם יהיו מספיק טובים גם יקבלו דקות. אני פחות מסתכל על זה ככובד על הגב. אני מסתכל על זה כמשהו שהיה חייב לקרות. כמועדון, הפועל תל אביב הוא מועדון שצריך לשאוף כל הזמן להכול: להשיג את כל התארים, להשתמש בכל האמצעים שעומדים ברשותו כדי לזכות בכל התארים. אני יודע מה זה הפועל תל אביב, אני יודע מה זו הדחיפה של הקהל, ומה זה בעצם המועדון הזה בשביל האנשים ובשביל השחקנים. ולכן השאיפה פה תמיד צריכה להיות הכי גבוהה שיכולה להיות, ואני לא לרגע אתן לשחקנים לחשוב על משהו אחר או להוריד ציפיות".
על השגרה: "אני יוצא מאוד מאוד מוקדם בבוקר, כשחשוך. אני יוצא מבאר שבע לוולפסון. אני מגיע מאוד מוקדם כדי להכין את האימון, כדי לבנות יחד עם הצוות את מה שאנחנו עושים. אם יש ימים שאנחנו צריכים לשבת ולנתח וידאו, אז אנחנו עושים ניתוחים ביחד. אחר כך יוצאים לאימון. אחרי האימון יושבים שוב על האימון, מנתחים את מה שצילמנו, רואים מה עשינו באימון, מי עשה מה, מי עשה טוב, מי עשה פחות טוב, רוצים לתקן. בונים כבר את האימון הבא, יש ארוחת צהריים, לפעמים נשארים עד ארבע או חמש, וכמובן חוזר בנסיעה חזרה לבאר שבע. מקווה, מתפלל, שלא יהיו פקקים. מגיע הביתה וחוזר חלילה".
"ביום משחק אני מאוד מאוד מרוכז, אני מאוד מאוד מפוקס. יש כל מיני דברים שלי שאני אוהב לעשות ביום של משחק, אבל זה יישאר שלי. אני מבין גם את הטירוף. הגענו לאירופה אחרי הרבה שנים שהפועל תל אביב לא הגיע לאירופה. אני מבין את הטירוף, ואני מאוד מאוד רוצה, הלוואי שנצליח לשמח אותם ולעבור שלב. אני בטוח שאם המשחק היה בבלומפילד אז יחסי הכוחות היום מתאזנים. אפילו שהגרלנו יריבה שהיא יריבת ליגת האלופות לכל דבר, עם ניקוד אחרי אייאקס הכי גבוה במפעל, אבל זה לא אומר שום דבר. אנחנו נבוא, נסתכל להם בלבן של העיניים, ננסה לעשות את הדברים שלנו, ונעשה הכול כדי לעבור שלב. אני מאוד מאוד רוצה לעשות את זה. בלומפילד הוא מבחינתי שובר שוויון, אבל גם במשחק חוץ, עם הקהל הגדול שלנו שיגיע וילווה אותנו ויצבע את המגרש באדום - בכדורגל הכול אפשרי. אני תמיד מאמין".
לסיום אמר: "אני חושב שהדבר הכי חשוב זה להגיד להם תודה. תודה על התמיכה הזאת. כשהמועדון היה בליגה השנייה, זה לא מובן מאליו שביום שישי יוצאים לאצטדיון ורואים 30 אלף איש באצטדיון מלא. תודה על העונה הזאת בליגת העל, ותודה גם עכשיו על התמיכה, כשלפעמים בחוץ אומרים "אין חיזוק", "יש חיזוק", ואתה רואה שהם עונים ברגליים - קונים מנויים, תומכים, ומאחורינו. על זה אני רוצה להחזיר להם. אני אהיה הכי גאה לראות אותם שמחים ומאושרים. מבחינתי, רק להגיד להם תודה".