1. מכבי. שבוע שלם שהכדורגל הישראלי היה ב"היי". וואחד היי. כמו הבחור הזה שרוקד יותר מדי בחתונה, שיכורות עד כמעט עילפון, הקבוצות הישראליות רקדו ורקדו. ב"ש העיפה את ויקינגור, מכבי לא התקשתה מול שריף, הפועל הדיחה את לודוגורץ ואפילו בית"ר אמנם נזקקה למותחן - אבל בסוף רקדה על שולחנות בבוקרשט. או בפלוישטי.
אבל אחרי כל "היי", כידוע, מגיע ההאנגובר - הבוקר הנוראי שאחרי. לא כל ארבע הקבוצות היו שותפות לו, אבל שתיים מהן חוו ערב של התפכחות קשה. אולי גם סימנים שהם הסתנוורו משהו מהניצחון הקליל בסיבוב הקודם. מי שחטפה את ההאנגובר הכי חזק היתה מכבי ת"א - שמ-0:6 נגד שריף (בשני המשחקים) נחתה ל-3:0 אמש מול צסק"א סופיה.
וההתפכחות הזאת גם מתייחסת לצד השלילי של אותה "מדיניות" - מצד אחד, לבחירה בשמירה על הקיים ולא לעשות מהפכות בסגל יש יתרונות; המערכת שעבדה טוב מסוף העונה שעברה מצליחה וממשיכה קדימה, אין צורך לתיאומים מחודשים והעסק כבר מגובש (כולל אותו מאמן על הקווים). מצד שני, יש לה גם חסרונות - כמו בשבוע האחרון. מכבי ת"א פשוט לא נערכה לזה ששני המגנים שלה - טייריס אסנטה ורוי רביבו - יתעופפו לה באמצע החלון; מה שהיה ברור לכל בר דעת.
זה הצד השני של ה"אין רכש" - הוא נשבר בקלות, עם כל תזוזה של חלון ההעברות. ובחלון הזה, בהחלט ראינו איך מעברים כאלה קורים בשנייה. שני אסים זרים של קבוצות ישראליות - לויזו בהפועל ת"א וקנגווה בהפועל ב"ש - נעלמו תוך רגעים, במונחים של העברות בכדורגל. קבוצה אחת רצתה, הרימה טלפון, השכיבה בלטה ותוך כמה ימים זה נסגר. והיה ברור שדבר כזה יקרה גם עם רביבו. מי שחשב שאפשר יהיה למשוך את זה עוד שבוע, או לחכות כדי לדעת אם אין בתים או יש - עלה אתמול למשחק נוק אאוט עם שחר רוזן כמגן שמאלי; ובכל הכבוד, רוזן אולי אחלה שחקן, אבל לא בדיוק מגן פותח.
מכבי ת"א בחרה למשוך כמה שיותר עם הסגל שסחב את העונה שעברה וחשבה ש"יהיה בסדר". אבל כבר הוכח ש"יהיה בסדר" הוא לא פיתרון אמיתי למועדון שיש לו שאיפות גבוהות. התפקיד של ניהול מקצועי הוא להיערך בדיוק לתסריטים כמו עזיבה של שחקנים שיש להם ביקוש - אסנטה, רביבו, וארלה - ולספק אלטרנטיבות. כשזה לא קרה, מכבי ת"א פשוט תקועה - ועכשיו יהיה לה קשה לצאת מזה.
ההפסד לצסק"א סופיה היה קשה (בעיקר בגלל התבוסה), אבל גם אותו צריך לקחת בפרופורציה. הליגה האירופית היא מעמד יוקרתי, אבל תועלת אמיתית - כפי שמכבי ת"א למדה על בשרה - אין בו כמפעל. למכבי ת"א יהיה עדיף בהרבה ללכת על הקונפרנס ליג. אבל מה שמכבי ת"א תלמד מהמשחק הזה הלאה - הוא שהיא תהיה חייבת למצוא אלטרנטיבות לעמדות שהולכות להתעופף לה בקרוב. וזה יכול לקרות מהר בהרבה ממה שהיא חושבת.
(התמונה באדיבות הפועל ת"א)
2. בית"ר. גם את ההפסד של בית"ר ירושלים לאוסטריה וינה כדי לשתות בטמפרטורת החדר. אם היא למדה משהו על בשרה מהמשחק נגד לרנקה, הרי שלחזור ממשחק חוץ עם יתרון של שער - זה ממש לא מספיק. אבל האמת היא שהגומלין נגד לרנקה והמשחק שלה אתמול נגד האוסטרים מעלים כמה סימני שאלה מדאיגים לגבי היכולת של בית"ר.
בית"ר של אלמוג כהן משחקת "הבי מטאל פוטבול" (כמו שהגדיר את זה פעם יורגן קלופ) - כדורגל חזק, עוצמתי, עמוס ברבאק ובאווירה התקפית לוחצת. ללחוץ באטרף את היריב, לתקוף שוב ושוב, משהו מתאים לאווירת ה"נוווווו" שיש בטדי בדרך כלל. הבעיה היא שעל היכולת ההתקפית הנהדרת שיש בקבוצה הזאת, אין מספיק גיבוי הגנתי. בית"ר כל כך תקפה במשחק נגד וינה, שהיא קצת שכחה להתגונן - ובאמת היתה פרוצה מאוד בחלק האחורי שלה, עד שכמעט כל התקפה מתפרצת היתה שווה שער או חצי שער.
ויש גם את ההחלטה של אלמוג כהן להוציא את ירדן שועה ועומר אצילי בדקה ה-65. ולכאורה, לפי חוקי הכדורגל הבלתי כתובים, זו החלטה לגיטימית - מאמן הוא תמיד מעל השחקנים, הקבוצה נמצאת מעל הכל, ואם המאמן חושב ששני שחקנים לא משרתים את הקבוצה - הם צריכים לצאת. גם אם מדובר בשני השחקנים הכי טובים בקבוצה שלו.
אבל אחרי שניקינו מהשולחן את הקלישאה, יש מציאות - והמציאות היא שבית"ר, עם כל העומק שיש לה, בסופו של דבר חייבת את שני הסטארים שלה. כן, גם אם הם לא טובים. כי אם יש משהו שאצילי ושועה טובים בו, זה להיות לא "טובים" במובן שאנחנו מפרשים - ואז לייצר הברקה אחת שמביאה את המשחק. אצילי במשחק נגד לרנקה לא היה בפוקוס הטבעי שלו - להפך; רוב המשחק הוא לא הורגש. ואז בדקה ה-87 הוא שלח פצצה לחיבורים ואלמלא טעות טיפשית של סילבה, גם שולח את בית"ר לשלב הבא עוד בתשעים דקות.
ויש כאן התנגשות די ברורה עם האגו של המאמן - יש משהו קצת מעליב כשטוענים שהקבוצה שלך היא "קבוצה של" שחקן כזה או אחר. מאמנים אוהבים לחשוב שזה עליהם - שהם אלה שמהנדסים ויוצרים את המשחק, שמובילים את השחקנים כמו חיילים על לוח שחמט. אבל האמת הפשוטה היא שבסוף בכדורגל, עם כל הטקטיקות שבעולם, צריך כוכב שישים את הכדור ברשת. וב-25 הדקות האחרונות, בלי שועה ואצילי, בית"ר היתה נטולת סטאר קוואליטי - ולא סתם בקושי מצאה את הדרך אפילו להגיע למצבים.
לפעמים, מאמן יכול להוציא את הכוכבים ולצאת גדול (כמו שקרה לאלמוג כהן במשחק הראשון נגד לרנקה - שער הניצחון התרחש אחרי שאצילי ושועה ירדו מהמגרש). אבל זו לא באמת שיטת עבודה. בהחלט לגיטימי להוציא את אצילי ושועה כמו כל שחקן אחר - אבל יידע המאמן היטב, שיש לזה גם מחיר. כמו להפסיד 2:1 במשחק אירופי חשוב.
ציפינו לקצת יותר מבית“ר (באדיבות בית“ר ירושלים)
3. הפועל. אני חייב להודות שיש בי משהו שלא אוהב את הביטוי "DNA של מועדון". זה תמיד הרגיש לי כמונח רוחני יותר מאשר מקצועי - הרי אין קשר אמיתי בין אנשים שלבשו את החולצה של המועדון לפני 30 או 40 שנה לבין אלה שלובשים אותה עכשיו. סתיו טוריאל היה תינוק בן קצת יותר משנה כשהפועל ת"א הגדולה של דרור קשטן ז"ל חגגה בגביע אופ"א. רועי אלקוקין שהצטיין אתמול עוד לא נולד אז.
אבל אם משהו גרם לי לרגע להאמין בתיאורייה הזו - זה מבט על הפועל תל אביב הנוכחית. עברו הרבה מים בנהר הירקון בין המסע המופלא שלה באופ"א ב-2002 לבין הקבוצה של היום. הרבה מים, הרבה ניסנובים, הרבה בתי משפט, לא מעט בעלים שעברו בסך - הכל עבר על הפועל. אבל לרגע אחד, כשהסתכלת על הדומיננטיות האדומה מול קאטוביץ' - ראית את הפועל ההיא. יציבה, בטוחה בעצמה ובעיקר כזו שלא נכנעת לרוח השינויים. היא היתה הפועל - קבוצה שיש לה עקרונות ודרך מאוד ברורה, שלא משתנה בגלל היריב שעומד ממול.
ובתוך הסיסטם הזה של אליניב ברדה, שמתבסס קודם כל על עמוד שדרה מברזל יצוק - הפרטים הקטנים לא באמת משנים. פעם עמנואל בואטנג מבריק ונותן צמד, פעם זה סתיו טוריאל שמבריק ופעם זה רועי אלקוקין הצעיר - שמקבל הזדמנות ונותן שער בלתי נשכח (לפנתיאון שעריה של הפועל ת"א באירופה). הפועל ת"א לא עשתה את החיזוק הכי מרשים, אבל היא נראית כמו הקבוצה הכי מגובשת והכי חזקה - בעומק - מבין הקבוצות ששיחקו אתמול.
ועכשיו, מול העוצמה הזאת, נכנסת שאלת דגלאס אווסו. על פניו, מדובר בכוכב כדורגל ובכישרון יוצא דופן, שאמור לקחת את החבורה הזאת צעד קדימה. אבל השאלה שבוודאי תישאל היא האם "תפסת מרובה לא תפסת"? מי שראה את החופשיות של סתיו טוריאל במשחק אתמול, לא יכול שלא לחשוב על העובדה ששוב מביאים שחקן דומיננטי בכנף ימין, על המשבצת שלו. אם תימצא הדרך לשלב בין שניהם, כפי שברדה עשה עם טוריאל ולויזו - הפועל ת"א תוכל להמריא. אבל נכון לעכשיו, זה עדיין בסימן שאלה.
עמוד שדרה מברזל, הפועל ת“א של ברדה (באדיבות הפועל ת“א)